כשאנחנו בבית, בואו נדבר על המרחב הציבורי
אז איך מתכננים מרחב ציבורי איכותי לימים שלאחר עידן הקורונה? מאזנים בין שטחים פתוחים ושטחים בנויים, ובין סביבה טבעית, על המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות שבה. ומה עוד?
חג הפסח - הוא חג האביב - עומד בפתח, והפעם לא רק שנחגוג את החג במצומצם, בקרב המשפחה הגרעינית, אלא גם שלא נוכל לצאת לחופשה: לטייל בחורשות, בשדות ובנחלים, לרדת לחוף הים, לטיילת או לשדרה או לטוס לחו"ל. וכך, לפתע פתאום, כל אחד מגלה מחדש את חלקת האלוהים הקטנה שלו: החצר האחורית שהוזנחה, המרפסת או הגג, הגינה שבמרחק 100 מטר מהבית, ואפילו החלון שנפתח אל האוויר ואל השמיים. פתאום אנחנו, שכל היום בין הבית למשרד ולחנות, וחוזר חלילה, משוועים לצאת החוצה. אולם ככל שהסגר שנכפה עלינו מדכא ומרגיז, זו נקודת פתיחה מצוינת להיזכר בחשיבות של המרחב הציבורי והשטחים הפתוחים, ובעיקר לחשוב כיצד היינו רוצים שיראו ביום שנצא סוף סוף מהבית.
הפעם הראשונה שהאדם הבחין בין "סביבה", שבהגדרתה היא טבעית וגבולותיה מוגדרים על ידי גורמים טבעיים, כגון תנאי אקלים או טופוגרפיה, לבין "מקום", שמוגדר על ידי האדם ויש לו גבולות ברורים, כגון שדה או עיר, ולפעמים אפילו גבולות לא פיזיים, כגון גבולות פוליטיים או תרבותיים, היתה המהפכה החקלאית.
הבחנה זו התפתחה עם תהליכי העיור, והובילה להגדרה של תפישות ומושגים סביבתיים כגון "סביבה טבעית", "סביבה אנושית" או "סביבה עירונית". התפתחות העיור הובילה גם להבחנה בין "סביבה פרטית", המשמשת לקיום החיים האישיים לבין "מרחב ציבורי" המאפשר פעילות קהילתית-חברתית. אך המעבר לחיים בערים, שגרם לשינוי בממדי המרחב והזמן הדרושים לאדם כדי לקיים את חייו, גרם בעיקר לניתוק מהטבע.
הסביבה הטבעית, או השטחים הפתוחים, מוגדרים כשטחים לא בנויים וכאלה שאין עבורם תוכניות בינוי, למשל יערות, פארקים, שמורות טבע וגנים לאומיים. החלק הארי של השטחים הפתוחים נמצאים מחוץ לעיר, ואנחנו מרחיקים לאזורים אלה בעיקר בסופי השבוע ובחופשות. יחד עם זאת, במדינה צפופה כמו מדינת ישראל, עם ריבוי טבעי גבוה, שטחים אלה מאוימים חדשות לבקרים על ידי תוכניות בינוי שונות.
גם בתוך העיר יש שטחים פתוחים, חלקם שטחים ירוקים, כגון פארק עירוני, גינות עירוניות או שדרות של עצים, ואפילו אתרי טבע עירוני, בתולי ובלתי מופר בהם מתקיימות מערכות ביולוגיות ואקולוגית טבעיות, ואחרים שטחים בנויים, מהרחבה השכונתית ועד לרחוב או לכיכר. כל אלה מרכיבים את מהמרחב הציבורי העירוני, שמוגדר כסך השטחים הפתוחים והבנויים הנגישים לכלל הציבור.
בהגדרה הפשוטה, עיר היא מקבץ של בתים, משרדים, חנויות, מבני ציבור, רחובות, גנים ופארקים, כלומר התכסית הפיזית והתשתיות הפיזיות. לעומת זאת עירוניות, מתייחסת לאופי החיים בסביבה העירונית, שקשור לתכנון, לניהול ולתפעול של מכלול השימושים והשירותים במרחב העירוני, וליחסי הגומלין בין כלל בעלי הזיקה בעיר, דהיינו תושבים, סוחרים, מבקרים ורשויות.
אז איך מתכננים מרחב ציבורי איכותי לימים שלאחר עידן הקורונה? מאזנים בין שטחים פתוחים ושטחים בנויים, ובין סביבה טבעית, על המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות שבה, לסביבה אנושית; פועלים לשימור ושיפור של התשתיות בערים, ולחידוש והחייאת מרכזי הערים והאזורים הוותיקים והחלשים, כאשר דואגים לשמור על אזורים פתוחים וירוקים בין המבנים; מתכננים עיר שמייצרת חיבור בין המרחב הציבורי לתושבים ובין אנשים לאנשים, ועיר שמצמיחה תרבות פנאי לצד חיי מסחר ומחייה את הרחובות; בונים קהילות מגוונות והטרוגניות מבחינת הגיל, ההכנסה וההשכלה; מגבירים את הנגישות לשירותים עירוניים ומגוונים את השימושים במרחב הציבורי.
לטבע בעיר יש תפקידים רבים. העצים נותנים צל, מפחיתים את הטמפרטורה בעיר, מסננים את זיהום האוויר ובולעים את זיהום הרעש. הנחלים משמשים כנתיבים טבעיים לניקוז ולחלחול של גשמים. ובעלי חיים שונים מווסתים את אוכלוסיית המזיקים והחרקים, בהדברה ביולוגית. כל אלה גם מציעים לנו טבע במרחק נגיעה, וחיבור בלתי אמצעי שמאפשר הפוגה, מנוחה והשראה. לכן, כשתצאו מהבית, אל תשכחו את הטבע בעיר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
