ההנהגה של תושבי בני ברק הביאה לאסון

שלוש פעמים מכרו אותם: כשאיחרו להעמיד אותם על חומרת הסכנה, כשלא נערכו לסייע להם וכשהתבדחו על חשבונם באופן אנטישמי, מורעל ואכזרי

שרי מקובר-בליקובפורסם: 05.04.20 , 12:01

תושבי בני ברק בזמן הסגר של המשטרה (צילום: AFP)

תושבי בני ברק בזמן הסגר (צילום: AFP)

סבא רבא שלי, הרב יצחק גרשטנקורן, ייסד את בני ברק וכיהן בה כראש העיר הראשון. אם היה חי היום, בטח היה מתפלץ. לא על האוכלוסייה הצנועה ורודפת החסד שגרה בעיר ומשגשגת בה בהמוניה. גם לא על החיבור האנושי החם וההרסני בימים אלה להורים המבוגרים. סבא היה מתבייש במנהיגות שצמחה אחריו, זו שבגדה בתושבי עירו והובילה אותם לאסון הומניטרי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

במשבר הקורונה נמכרו תושבי בני ברק פעמיים. בראשונה, כשאיחרו להעמיד אותם על חומרת הסכנה. לחרדים רבים אין טלוויזיה, מחשב או חיבור לרשתות החברתיות שהזרימו סנאף יומיומי על איטליה וספרד, ולכן כשהאדמו"רים דיברו על הקורונה, החסידים חשבו שזו שפעת. לא משהו ששווה לוותר בגללו על תפילה בציבור - ציפור נפשו של יהודי מאמין.

בניגוד למה שנכתב, הרוב המוחלט של הרבנים (לא כולל הרב קנייבסקי) ניסו להזהיר את הציבור החרדי, אבל לא היה להם כוח להעביר את המסר בדרכה הייחודית של בני ברק: רכבים עם רמקולים שזועקים, פשקווילים אדומים על לוחות המודעות ומידע תקיף ובלתי מתפשר בעיתונות החרדית. ראשי העיר, העסקנים והפוליטיקאים לקחו את הזמן, וכשמלאך המוות יצא לשוטט ברחובות המשחירים מאדם גילו יהירות, אטימות ובורות.

בני ברק היא חממה סוערת, רוחשת, ציורית. תנועה אנושית מחממת לב מתחוללת בה בכל שעות היממה, ניגון תורה מרנין עולה מכל פינותיה. זהו גם אסונה כיום: אין בה מרצפת שלא משקיפה על בית כנסת ואין בניין שלא מאכלס משפחה ברוכת ילדים. פרנסי העדה מכירים את המגפה ושמעו על התקנות. שר הבריאות החרדי חתם עליהן. במקום להיערך בדחיפות, הם השתהו. שבוע קריטי, יקר מפז, חלף עד שתושבי בני ברק קיבלו כריזת "געוואלד" ברחובות ועיתוני קורונה עד הדלת והסתגרו בבית.

בפעם השנייה מכרו את תושבי בני ברק כשלא נערכו לסייע להם להתמודד עם המגפה. בתרבות החרדית אין משלוחים מהסופר. בבני ברק הצפופה, הענייה, קונים ברגליים. כשהסגר החל, המשפחות הגדולות נקלעו למצוקה נוראה: למרות הפחד, נאלצו לצאת החוצה יום-יום לקנות חלב וירקות טריים.

בבתים הקטנים אי אפשר לאגור מצרכי יסוד. ההנהגה לא דרשה תקציב מיוחד למשלוחי מזון ולא מיהרה לארגן מערך מתנדבים למשפחות הנצורות. חטאו הבלתי נסלח של ליצמן הוא שדווקא הוא, שחי (ונדבק) בתוך עמו ומכיר את המגבלות, לא טרח לתווך אותן בזמן. להפך. כשהפסיקו את ההתקהלויות, ליצמן דאג להחריג את בתי הכנסת. אחר כך התעקש על ישיבות ומקוואות. במקום משלוחים, הציג דוגמה אישית לתפילה חשאית בציבור. אין דרך יפה להגיד את זה: שר בריאות בישראל, מודל חיקוי חרדי לציבור מבוהל ושבוי, נהג כלפיו בהפקרות.

השבוע מכרו את בני ברק בפעם השלישית. בשעתה הקשה ביותר זכרו לה את חוק הגיוס, המסים והעגלה הריקה. הבדיחות התחרו מי תהיה אנטישמית יותר, מורעלת ואכזרית. לא הייתה זו תגובה טבעית של פחד, אלא תצוגה מחליאה של שנאה נגד ציבור שכל חטאו שחלה בקורונה ועתיד לשלם מחיר דמים על רשלנות פושעת של מנהיגות זחוחה.

האיזון היה רק בשוטרים בצמתים ובחיילים שסיכנו עצמם כשחילקו מזון ותרופות מבית לבית. כשהעולם קופא והאנושות היא נסיינית במעבדה גלובלית, יש שרואים בעזרה לאוכלוסייה בצרה זכות גדולה, ויש שרואים בה פולש מסוכן שהגיח מהגטו לזהם את מכונות ההנשמה.

אולי זה מפתיע, אבל חרדי הוא יצור אנושי שבאופן מוזר ולא מתקבל על הדעת ממש לא רוצה למות מקורונה. אחיי האהובים מתגוררים בבני ברק. מעולם לא החמיצו תפילה בציבור וכבר שבועיים שהם מתפללים בבית לרפואת עם ישראל כולו, כולל החילונים בתל אביב. גם בארגונים החרדיים יד שרה, עזר מציון וזק"א התייצבו לסייע לכל העדות, הדתות והמגזרים. בלי חשבונות - כי כולנו אחים.