"עשינו רגרסיה ביחסי חרדים-חילונים": משבר השנאה על רקע הקורונה
"גם במגזר החילוני יש מי שלא שמרו על ההנחיות. אני רוצה להגיד שכולנו בסירה אחת": שיינדי סדובסקי, תושבת שכונת גאולה בירושלים, שוהה עם משפחתה בביתה כבר שלושה שבועות בניגוד לסטיגמות. "היה בלבול מאוד גדול. הייתי צריכה להסביר לשכניי שזו באמת מגיפה"
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
בזמן שחיצי הביקורות בנוגע להתפשטות הקורונה בשכונות החרדיות נשלחים כלפי ההנהגה החרדית ככלל, וכלפי הציבור החרדי בפרט - יש מי שמבקשת להעמיד דברים על דיוקם: "אני חייבת להגיד שהיה בלבול מאוד גדול - לא רק אצלנו במגזר אלא בכל המגזרים", אומרת סדובסקי בריאיון לאולפן ynet. לטענתה, עקב ההוראות העמומות בנושא, במרבית הקהילות החרדיות לא הבינו כלל את רוע הגזירה.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- נשיא המדינה: "אני רוצה לצעוק נגד ההסתה כלפי החרדים"
- התפילה נשמעת ממרפסות בני ברק. התחנונים, אני מקווה, בוקעים שערי שמיים
- הצצה: זה המלון שמאכלס את חולי הקורונה החרדים
"אנשים לא ידעו כל כך מה לעשות", היא אומרת. "חלק מהפוליטיקאים אמרו: 'זו רק הפחדה, זה פוליטי, אין מגפה כזו'. עד ה-20 במרץ לא כל כך הבנו שאנחנו נמצאים במגיפה. מה שכולם הבינו – אצלנו זה לקח יותר זמן, כי המידע לא חזותי. אנשים לא רואים תמונות, לא רואים את הסרטונים, וכך פחות מאמינים למידע".
סדובסקי המגדירה עצמה כחרדית אדוקה, שמחוברת גם לתקשורת ההמונים, מספרת כי היא ומשפחתה דווקא נכנסו לסגר מרצון די מוקדם, שלושה שבועות לפני ההתפרצויות הגדולות בקהילות. "אני חשופה לידע הזה. ראיתי מה קרה באיטליה וארצות הברית. אני גם סוכרתית - אז הבנתי שאני בסיכון, ומהר מאוד אני וחמשת ילדיי נכנסנו הביתה".
סדובסקי מדגישה כי "המיינסטרים החרדי לא חשוף, בטח לא למידע חזותי. הוא שומע מה עובר מפה לאוזן, אבל הוא לא רואה את התמונות, כמו שאני למשל ראיתי. הבנתי ישר שזה רציני כי התמונות היו כל כך קשות, ואמרתי אני נכנסת לסגר, אני לא רוצה להסתובב, אני מפחדת. אני בקבוצת סיכון. לקח לי המון זמן להסביר למשל לאבא שלי שזו באמת מגיפה. עד שלא שלחתי להם במייל סרטונים שהופצו בארצות הברית, הם לא הבינו את המשמעות של המגיפה ושהיא באמת פוגעת והורגת".
אולי כי המנהיגים הרוחניים המשיכו כרגיל?
"אצלנו ההנחיות היו מאוד מהירות. בקהילה שלנו סגרו מהר מאוד גם את גם בתי הכנסת והישיבות. הילדים שלי חזרו הביתה כבר לפני שבועיים וחצי. ההנחיות היו מאוד מהירות. אני למשל, לא חיכיתי להנחיה של אף אחד. ברגע שראיתי את הדברים - הכנסתי את עצמנו הביתה. אבל אני גם רוצה לפנות מפה. נורא חשוב לי לא להתנצל בזמן הזה, וכמובן לא להתנצח ולהגיד שגם במגזר החילוני יש כאלה שלא שומרים. אני רוצה להגיד: 'כולנו בסירה אחת'. אנחנו אחים ואחיות וחשוב לי להגיד, בואו נראה אמפתיה אחד לשני. אם אנחנו לא יכולים לתת יד - בואו ניתן את הלב".
את מרגישה שנאה בציבור הישראלי כלפי החרדים?
"אני מסתכלת בפייסבוק וקוראת תגובות של אנשים, ואני מרגישה שהלכנו אחורה כל כך הרבה בשבוע האחרון. עשינו רגרסיה ביחסי חרדים-חילונים".
איך זה להיות בבידוד בהסגר 8-9 אנשים בבית אחד?
"אני פריבילגית. יש לי רק 5 ילדים ואחי הגרוש שגר אצלי. זה לא פשוט בכלל. יש לי ילדה עם בעיית קשב וריכוז שלהשאיר אותה בבית זה בטח לא פשוט, אבל שוב - אני פריבילגית".
אז איך את מתמודדת עם ההסגר?
"קודם כל, יש לי 'סטוק' של חומרי יציאה שקניתי עוד לפני פרוץ 'המלחמה'. אנחנו מנסים לעשות סדר יום, אבל הוא מעוות לגמרי. שעות השינה של הילדים השתנו; הם קמים ב-10-11 בבוקר. אנחנו עושים מעין בית ספר יחד. בכל יום, ילד אחר מוסר שיעור. חדר המדרגות שלי ריק, אז קניתי טרמפולינה גדולה ושמתי בחדר המדרגות צמוד לדלת שלי כדי שהילדים יפרקו קצת אנרגיה. כל הזמן מנסים להמציא את עצמנו מחדש. מזל שזה ערב פסח – כי אז אנחנו יכולים לנקות איתם יחד".
החרדים ישמרו על ההנחיות בפסח? אנשים לא יתפתו ללכת לעשות את הסדר עם המשפחה?
"אני מקווה מאוד שלא. אני רואה שעכשיו הדברים נכנסים ללב ולמוח. אנשים רואים את התוצאות של הסיפור הזה בארצות הברית בקהילות היהודיות. הם מבינים שזה רציני. אני רואה כבר כמה ימים רחובות ריקים. אנשים מבינים".
לפנייה לכתב/ת 
