כשהמלון בבלגרד כמעט קרס בגלל מכבי ת"א

כל שנה בהתקרב חג הפסח אני נזכר בכמה אירועי ספורט שנערכו בתקופה זו של השנה בעבר. אחד מהם היה הגמר האירופי ההסטורי ב-1977, באולם פיוניר בבלגרד, בזכייה הראשונה של מכבי תל אביב בגביע אירופה לאלופות.

לכתבות נוספות בפרויקט "הלילה הזה"

הזכייה המדהימה של תיכון חדש ת"א באליפות העולם

ציור במוזיאון: המספרת של רונאלדו

77:78 היתה התוצאה בסיום מול מובילג'ירג'י מהעיירה האיטלקית הקטנה וארזה, שהייתה אז מעצמת כדורסל בזכות כמה אלילים בראשות בוב מורס, שנחשב אז ליותר מאגדה מהלכת, אלדו אוסולה ודינו מנגין. האחרון נחשב במשך קרוב לשני עשורים לאחד ויחיד מבחינת האוהדים בישראל, שהקיפוהו בהמון אהבה בכל אחד מביקוריו אצלנו.

טל ברודי ומיקי ברקוביץ' עם הגביע(צילום: יוסי רוט)

וארזה הגיעה עשר פעמים לגמר האירופי בשנות ה-70 וניצחה בחמש מתוכן, אבל למכבי תל אביב היה את המאמן האגדי רלף קליין, שהטריף את שחקניו לפני המשחק וגרם להם להאמין שהולכים לנצח, מה שהצליח לו כמה חודשים לפני כן נגד צסק"א מוסקבה האימתנית של אלכסנדר גומלסקי, משחק שהועתק לעירה הבלגית הנידחת וירטון בגלל עקשנותם של ראשי הקבוצה מברה"מ שסירבו להגיע לישראל ולארח יריבה ישראלית במוסקבה.

בגלל ניתוק היחסים בין שתי המדינות נסגרה אז גם השגרירות הרוסית ברחוב הקשת (כיום שרת) ברמת גן. אפילו הנספח פאבלוב, שפעם הבטיח לשורה של ישראלים אשרות לברה"מ ולא עמד בדברו, כבר לא היה בארץ אחרי שהשגרירות נסגרה.

אלכס גלעדי רקד על הכיסא

ככל שהנצחון בגמר על וארזה היה בלתי נשכח, קשה להתעלם מהעונה הגדולה בכללותה ומסיפור הנצחון על צסק"א (79:91) שסחף מדינה שלמה. ואני עוד רואה מולי, כאילו זה היה תמול שלשום, את שדר הטלויזיה (אז היה קיים רק הערוץ הראשון) אלכס גלעדי מרקד על כסאו, כמו אחד שאיבד לרגע שפיות ואומר בקול שהידהר עד תל אביב: "אני לא מאמין, גביע אירופה לת"א".

(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

טל ברודי אמר בניב האמריקני שלו, שנשאר עד היום: "אנחנו במפה, נשארים במפה, לא רק בספורט בהכל". אין ספק כי טל הוא אחד מאלה שהפכו את הכדורסל הישראלי בכללו לאימפריה. אי אפשר לקחת ממנו את מה שעשה ואת השינוי הגדול שעבר הכדורסל שלנו בזכותו.

במחשבה לאחור, כמי שהיה וצפה בכל האירועים הגדולים של הנבחרת (המקום השני באירופה ב-1979 בטורינו) ומכבי תל אביב, ייתכן שהנצחון בוירטון היה גדול עוד יותר מהזכייה בגביע בבלגרד, או לפחות לא פחות גדול. בגלל ניתוק היחסים בין שתי המדינות והחרם שהטילה ברה"מ על כל מה שהיה קשור לישראל וההתנהגות הנוקשה של השלטון ביהודים שלה, משחק הכדורסל הזה הפך לסמל, בגלל הנצחון של דוד על גולית.

אלכסנדר גומלסקי, מאמנה היהודי של צסק"א ומי שגרם לכך שהייתה שנים רבות אימפריה, לא שכח את היום ההוא באפריל 1977 ובכל פעם כשנפגש בהמשך עם ישראלים, ביניהם מיקי ברקוביץ אותו אהב, רלף קליין המנוח וטל ברודי, הוא חזר על כך. במשך שנים גומלסקי ושחקניו הגיעו לאירועים גדולים בפיקוח של ה-ק.ג.ב. לכן העדיף המאמן המעוטר לקיים את רוב שיחותיו עם הישראלים בשרותים מצביע לעבר ראשו ואומר:" יש לכם כמו לי מוח יהודי...".

(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

זו היתה עונה של הרבה חגיגות, של קפיצות אוהדים לבריכה בכיכר מלכי ישראל וחגיגות המוניות בשובה של הקבוצה לארץ. זו היתה העונה הגדולה של מיקי ברקוביץ האחד והיחיד. הווינר הנצחי, טל ברודי. ג'ים בוטרייט, שהגיע כזר והתגייר כדי לשחק (ואח"כ, כשהיה מועמד לגיוס חזר לארה"ב). מוטי ארואסטי היה מסוג השחקנים שבכל משחק נתן יותר ממאה אחוז. והיו גם בוב גריפין, לו סילבר ( שזכור לא רק מיכולתו הגבוהה על המגרש, אלא גם מקריאת ספרים בכל רגע פנוי בחדר ההלבשה), ואולסי פרי, בעונתו הראשונה.

את אולסי גילתה מכבי במעקב בליגת קיץ בארה"ב בזכות המנהל דאז, שמואל ( שמלוק) מחרובסקי, לו היתה עין טובה באיתור טאלנטים, והמאמן רלף קליין עליהם השלום. עוד לפני שאני מגיע לפנינה שבכתר באותה עונה קשה לי להפרד מזכרונות וירטון. זה ניראה ונשמע אז, כאילו שמעון מזרחי, שמלוק, אריה ברנוביץ והאחרים תיכננו מראש את הנצחון הענק  אחרי שהחליטו זמן רב לפני המשחק, כי בדרך חזרה יעניקו לשחקנים חופשת סוף שבוע בלונדון.

המרכזייה במלון קרסה מזרם המברכים

הגעתי בשעת בוקר מוקדמת עם הקבוצה למלון צ'רצ'יל בטיסה מלוכסמבורג. תוך שעה קרסה המרכזיה מרוב שיחות של מברכים שהגיעו מהארץ. ברגע של מבוכה, או אין אונים, התבטא מנהל המלון: "אורחים כאלה אינם רצויים". והיו עוד אין ספור סופרלטיבים בנסיעה הזו. ניצולת שואה שהתגוררה בבלגיה, והגיעה כמו הרבה יהודים נאמנים מרחבי אירופה בתקווה להשיג כרטיס לאולם הקטן שתכולתו הייתה קצת יותר מאלף צופים. מארגן המשחק, היהודי הבלגי לאון ונדל, שמע על המקרה, עשה מחווה לאותה אשה ואמר לה: "את תהיי אורחת שלי ותשבי לידי". רבים אחרים נשארו בחוץ.

טל ברודי, מיקי ברקוביץ' ואולסי פרי(צילום: אבי וולדמן)

היה גם סיפור מטורף אחר אליו נקלעתי: סגירת מרכזיית המלון בחצות עד לבוקר המחרת מבלי יכולת להעביר דיווחים לארץ ונסיעה של סכנת חיים לפנות בוקר ללוכסמבורג הסמוכה, כדי להציל את העברת הדיווחים למערכת מהמברקה. עד שהתורן פתח את שעריה היינו קרובים להתקף לב, אבל כל זה נבלע בגלל המשחק הבלתי נשכח.

איך אמר רלף קליין לפני המשחק בנאומו לשחקנים? "אם תנצחו, ואני בטוח שתנצחו, זו תהיה מזכרת לדורי דורות גם לנכדים ולנינים שלכם". ואזכור קטן מי היו הקלעים הבולטים: בוטרייט 26, מיקי 17, פרי 12. אבל וירטון, עם כל הכבוד, היה רק היומן לסרט עצמו שהתרחש בבלגרד.

גם עם יוגוסלביה לא היו לישראל באותו זמן יחסים והתעורר חשש שהיא תמנע כניסת אוהדים מהארץ. מטוס ג'מבו של "אל-על"עשה הסטוריה בהיותו הראשון שנחת על המסלול בבלגרד כשהוביל את השחקנים והאוהדים ובעקבותיו הגיעו עוד מטוסים קטנים. באולם "פיוניר" הצטופפו לפחות 5,000 ישראלים ויהודים, למרות שמכבי ת"א קיבלה למכירה בערך 2500 כרטיסים.

המאמן רלף קליין ז"ל(צילום: יוסי רוט)

השרופים השיגו כרטיסים בכל דרך אפשרית. לפי הרעש וההמולה של הישראלים ברחובות יכולת לחשוב כי הגיעו לפחות 20,000. איתן עמית, עורך מדור הספורט של ידיעות אחרונות, נחת כמה שעות לפני המשחק במטוס מלא באוהדים וחזר ארצה זמן קצר אחרי המשחק, בטיסה שהפכה לחווייה גדולה מבחינתו, למרות שכיסה אין ספור ארועים גדולים.

ברודי בקושי הספיק להתאמן

האירוע כולו היה גם חווייה עבור טל ברודי, שכמעט החמיץ את המשחק הגדול של חייו שבוע לפני כן נפל אביו מקס למשכב בביתו בניו-ג'רסי, כשהאבחנה הרפואית הצביעה על התקף לב. טל לא חשב פעמים והמריא בדחיפות לבית הוריו כדי לתמוך באביו החולה. כשהאב פקח את עיניו הוא גער בטל:"למה באת, הרי יש לך משחק חשוב".

יממה לפני הגמר נחת ברודי בבלגרד וערך עם חבריו בסה"כ אימון אחד, האחרון לפני המשחק. בבתי המלון בבלגרד, שם שהו אלפי הישראלים, לא הבינו מהו הדבר המוזר שהם אוכלים. הכוונה היא למצות שהם הביאו עמם מהארץ והיוו קישוט לכל שולחן של סועדים ישראלים. ערב המשחק הייתה משטרת בלגרד בדריכות בעקבות צעדה שקיימו האוהדים לעבר מלון "יוגוסלביה" בו השתכנה הקבוצה, ולאולם פיוניר. רוב האוהדים, ביחד עם הקבוצה, נשארו בבלגרד גם למחרת הנצחון ובערב ערכו קבלת שבת המונית במלון של הקבוצה.

אולסי פרי התגלה בליגת הקיץ(צילום: חגי אהרון)

מחשש שהקירות יקרסו מרוב צפיפות, הגבילה הנהלת המלון את מספר הנכנסים. למחרת, במוצאי שבת, כל הכבודה היתה אמורה לחזור בכמה טיסות לארץ. במטוס הג'מבו שהיה אמור להחזיר את הקבוצה, היו אמורים לטוס כמה מאות אוהדים שטענו כי על מנת להבטיח את מקומם בטיסה שילמו הרבה מעבר לעלות הכרטיס.

מכיוון שהשחקנים הפעילו לחזור מוקדם ככל שניתן, הוחלט לחכור מטוס קטן עליו יעלו רק השחקנים וההנהלה. האוהדים קיימו אסיפה מאולתרת מלאת דברי בקורת אליה הזמינו את טל ברודי, שתיווך בינם להנהלה, אשר החליטה לחזור בג'מבו כפי שתוכנן בתחילה.