ליל סדר אחרי השבעה: "ייקח זמן להסביר לתאומים שאמא לא תחזור"
התאומים בני הארבע של תמר לוי-פרץ יציינו את ליל הסדר בלי אם ואב. "נעשה הכול כדי שיהיה להם סדר יפה וחיים מאושרים", אומרת אחייניתה. פנינה קציר, ניצולת שואה שתחגוג את החג לבדה: "הסגר מחזיר אותי לעבר"
משפחתה של תמר פרץ-לוי, שמתה ממחלת הקורונה בשבוע שעבר, רק קמה משבעה וכבר נערכת לציין היום (רביעי) את ליל הסדר - בעיקר לזכרה. פרץ-לוי, בת 49 בלבד מלוד, הותירה אחריה שני תאומים בני ארבע, שיישבו לשולחן הסדר ללא הוריהם. אביהם שמעון נפטר כשבעה חודשים לאחר שנולדו. "ייקח לנו הרבה זמן להסביר להם שאמא לא תחזור", אומרת אחייניתה של תמר.
נגיף הקורונה - סיקור נרחב ב-ynet
"פסח היה החג האהוב על תמר, והיא הייתה מבשלת המון עבורו", מספרת אחייניתה מור סמדג'ה מוצאפי, שאומרת כי המשפחה תציין את החג תחת המגבלות. "השנה זה לא חג עבורנו, אבל אנחנו ממשיכים את המורשת שלה וכואבים את לכתה. היא הייתה מניעה את העניינים, קשה לעשות את זה בלעדיה".
שמונת אחיה ואחיותיה של תמר קמים בימים אלה מהשבעה. התאומים יציינו את החג כשהם יתומים מאב ואם, והאחיינית מספרת כי השניים עדיין לא מעכלים לחלוטין את מה שאירע. "הם לא מבינים מה השתנה, וייקח לנו הרבה זמן להסביר להם שאמא לא תחזור", היא אומרת. "הכול השתנה, אבל ננסה לעטוף אותם ושהעולם ישתנה עבורם כמה שפחות. נעשה הכול כדי שיהיה להם סדר יפה וחיים מאושרים".
לאחר מותה של תמר, פתחו ראש העיר לוד יאיר רביבו ואנשים נוספים ביוזמה לגיוס תרומות עבור התאומים. בתוך כמה שעות ספורות גייסה הקרן יותר מ-1.5 מיליון שקלים. אחייניתה סיפרה: "לבדיקה לקח 48 שעות ובזמן הזה היא ממש הידרדרה. היא הרגישה לא טוב, היא נחלשה, לא הצליחה להגיב. הבנו שאין מה לחכות ולפני שהגיעו התוצאות העברנו אותה לבית החולים - שם היא כמעט קרסה".
ניצולות השואה שיחגגו לבדן נשארות אופטימיות
בצל הקורונה, הפכה ארוחת החג המסורתית של פסח למצומצמת למדי – ויהיו גם כאלה שיערכו אותה לבדם. מבוגרים רבים שנמצאים בבידוד כבר כמה שבועות אמנם ישתתפו בארוחה באמצעות שיחות וידאו, אך המרחק מהמשפחה פוגעת באווירת החג.
נטע ליבוביץ', בת 83 מראשון לציון, מתכוננת לערוך את הסדר לבד. ניצולת השואה שעלתה ארצה מרומניה ב-1951 מספרת כי היא סגורה בביתה כבר שלושה שבועות, ונכדיה וילדיה קונים עבורה דברים. בסדר הקרוב היא תהיה איתם דרך הוואטסאפ, כפי שעשתה בימי שישי האחרונים: "אני מצטרפת אליהם לקידוש, הם שרים שירי שבת ואז נותנים לי בכאילו את הכוס כדי לשתות".
הערב היא תשלח לארוחת החג מרק עוף מעשה ידיה. לדבריה, "זו פעם ראשונה שלא אהיה איתם וקשה לי, אבל זה המצב וצריך להתאזר בסבלנות. נחכה שיבואו ימים טובים. זו הזדמנות לנקות את הבית במקומות שלא הגעתי אליהם, אני קוראת הרבה ורואה טלוויזיה, ונמצאת המון בטלפון ובוואטסאפ".
"במלחמת העולם השנייה היה הרבה יותר גרוע", היא מוסיפה. "איבדתי שני אחים ואבא, לא היה לנו מה לאכול. היו בומים מסביב ולא היו מקלטים אלא בורות. אי אפשר להשוות את זה להיום, כשיש סופרים מלאים. אז מה אם אין ביצים? לנו לא היה מה לקנות ומה לאכול. יש לנו מדינה והנהגה, ואם נהיה ממושמעים אנחנו נעבור את זה. אין דבר יותר גרוע מהמלחמה".
פנינה קציר, בת 90 מירושלים, אומרת כי המשפחה כבר התארגנה להיפגש באפליקציית "זום" בזמן הארוחה. "כבר החלטנו שבליל הסדר כולנו נתלבש יפה ונעלה את המנה שלנו על השולחן ונחגוג יחד", היא אומרת. "זה מאוד עצוב, כי אנחנו אוהבים להיות ביחד ולאכול את המאכלים המיוחדים. אבל בתור ניצולת שואה אני יודעת להסתגל לכל מצב, עברתי דברים יותר קשים. זו תקופה וזה יעבור".
לדבריה, "ההסגר הזה מחזיר אותי לכל מיני מצבים של הגטו, שהיינו שבע משפחות בדירה לא גדולה ולא היה אפשר לצאת. יש כמובן גם הבדלים, היום לכל אחד יש טלפון, אז לא היה. וגם, ברוך השם, אני חופשיה - גם תודעתית - ויש לי אוכל".
קציר, חברה בארגון "עמך" המטפל בניצולי שואה ובבני הדור השני, שומרת על אופטימיות: "אין לי שליטה על המצב, אז אני משתדלת להעסיק את עצמי. הבית שלי למשל זוכה לטיפול יוצא מן הכלל, אני מנקה כל מגירה. אני פותרת גם סודוקו ותשבצים, ומדברת בטלפון עם החברים מהארגון. כולם מעלים זכרונות ותמונות בוואטסאפ וזה נפלא".
שאול אביעזר, אלמן בן 72 מרעננה, מספר כי "אני לא בבידוד, אבל מתבודד. את לילה הסדר נעשה בזום או האוס פארטי. זה עצוב מאוד, כי הקירות לא עונים כשאני מדבר איתם".
לדבריו, "מבחינת ההרגשה, זה הולך להיות יום רגיל. אין לי חשק לציין את החג בזום, אבל אזרום עם הילדים. אני לא רואה את עצמי עומד מול טלפון סלולרי בערב החג. עשיתי את זה בקידוש בימי שישי אבל זה דבר קצר, כאן מדובר בקריאת הגדה של שעה. אני לא רואה את עצמי נהנה מארוחה משפחתית בזום. אבשל לעצמי משהו, לא בחשק גדול, משהו בסיסי ומהיר".
מושיקו (משה) אברהם בן ה-33 מתגורר לבדו בשער אפרים שבעמק חפר, ואת ליל הסדר יחגוג השנה בגפו. "המצב הוא קצת מוזר, מעל חודש לא ראיתי אף אחד. אומרים לא לפגוש את המשפחה, אבל רואים אנשים מטיילים. אני לא מוכן לקחת את הסיכון של להדביק מישהו מהמשפחה, הם חשובים לי".
אברהם מספר כי אמו ואחותו גרות בנשר, ובכל חג הם נוהגים לחגוג יחד. "זה הזוי לעשות את ליל הסדר לבד", הוא אומר. "אין לי בבית אפילו הגדה של פסח. לא אעשה ארוחת חג מלאה, אבל כן אקרא את ההגדה, כי חשוב לשמור על המסורת. אשתדל לא לאכול חמץ. בטח גם נעלה לשיחת וידאו".
לדבריו, "בתחילת השבוע הייתה לי נקודת שבר, אמרתי לעצמי 'ראבק אני יושב פה לבד'. אבל מבינים שהבריאות היא מעל הכל ויהיה בסדר. עברנו דברים בהרבה יותר קשים, אז בטוח שנעבור גם את זה".
הילה לוי בת ה-27, סטודנטית לפרסום ושיווק שמתגוררת בבני ברק, עברה לאחרונה בדיקת קורונה וטרם קיבלה תשובה. "אחותי אמרה לי לבוא ושהיא לא דואגת, אבל אין לי ברירה", היא אומרת. "זה יהיה אנוכי מבחינתי אם אצא מהבית. זה המצב ומתמודדים".
לאחר שהייתה חולה במשך שבוע, לוי מרגישה כעת מעט יותר טוב, אך קשה לה לחשוב על ליל הסדר ללא המשפחה. "צורם לי שאפספס את האיחוד המשפחתי", היא מוסיפה. "אולי אעשה טייק אווי נחמד, או אבקש מחברים לקנות לי בקבוק יין. אני אפספס סדר אחד בשביל שיהיה לנו הרבה כאלה בשנים הבאות".
לפנייה לכתב/ת 
