הקורונה מנתקת את האמזונס מהעולם
כ-850 אלף ילידים חיים בברזיל, ואם הנגיף יתפשט ליערות הגשם, קבוצות אתניות שלמות עלולות להיכחד. עכשיו, כשסירות כבר לא באות דרך הנהר ויש אפילו חוקים נגד ערסלים, נשקף להן גם איום כלכלי
משבר הקורונה – עוד מהעולם:
- "השורד המיועד" שממלא את מקומו של ג'ונסון
- הטייס הפך לשליח בסופר: "חזרתי לקוקפיט"
- עוד 743 מתו בספרד, מצב חירום בטוקיו
- שר הבריאות בניו זילנד הפר את הסגר: "הייתי אידיוט"
עכשיו, בגלל המגפה, הרשויות במדינת המחוז הברזילאית אמזונס הגבילו את התנועה ומאפשרות אותה רק במקרים חיוניים. ההגבלות נועדו למנוע התפרצות גדולה של הנגיף באזור זה, שבו התפשטות של מחלה נשימתית כמו זו שגורם נגיף הקורונה עלולה להיות קטלנית במיוחד.
ג'פרסון קלדס, המתאם האזורי של סוכנות הבריאות הלאומית "אנביסה", מספר כי התנועה של אמצעי תחבורה לצורך העברת סחורות מתנהלת בינתיים כרגיל, אבל העברה של נוסעים מוגבלת למקרים חריגים בלבד כגון מצב חירום רפואי, והיא מותרת כמעט רק לנותני שירות כמו פרמדיקים ושוטרים. גם בנסיעות הללו יש לציית לתקנות מיוחדות: מספר הנוסעים שמותר להעלות לסירה הוא 40% מתפוסתה, וחייבים להיות בה מים, סבון וחומר חיטוי לידיים.
היוצאים לשיט באמזונס צולחים בדרך כלל את הדרך במעבורות ממונעות, שהחליפו את סירות הפדלים המונעות-בקיטור שבהן השתמשו כאן במאה ה-19. הנוסעים ישנים בדרך כלל בערסלים שהם עצמם מביאים ותולים אחד מעל השני, כמו מיטות דרגש. אבל לא כך הם הדברים בימי הקורונה: הרשויות הורו להציב מעתה את כל הערסלים במרחק של שני מטרים לפחות זה מזה.
צפיפות ומערכת חיסונית חלשה
אמזונס היא מדינת המחוז הגדולה ביותר בברזיל. יש בה יערות צפופים שגודלם יותר מ-1.5 מיליון קמ"ר – בערך הגודל של פרו ואקוודור יחד. עד כה התגלו בה 532 נדבקים בנגיף הקורונה, בעיקר במנאוס, בירתה של המדינה. במדינת המחוז כולה נרשמו 19 מקרי מוות מהנגיף. הפחד הגדול הוא ממה שעלול לקרות אם הנגיף יתפשט לתוך יערות הגשם, ובמיוחד אם יידבקו בו קהילות ילידים החיות שם. בשבוע שעבר דיווחו הרשויות על אישה ילידית ראשונה שהתגלתה כנשאית של הנגיף באמזונס – אשת רפואה מהקבוצה האתנית קוקאמה שבאה במגע עם רופא שנדבק בנגיף.
בברזיל חיים כ-850 אלף ילידים, ולאורך ההיסטוריה כבר נפגעו שבטיהם קשות, עד הכחדה, ממחלות שהביאו האירופים, מאבעבועות שחורות, דרך מלריה ועד שפעת. מומחי בריאות מסבירים שאורחות חייהם של הילידים – הם גרים בכפרים קטנים תחת מבני סככה גדולה – מגבירים את הסכנה הנשקפת להם מזיהום ברגע שאחד מבני השבט נדבק בנגיף. בידוד חברתי הוא צעד שקשה לבני השבטים לנקוט. לעתים קרובות המערכת החיסונית של בני שבטים כאלה חלשה משום שהם סובלים מתת-תזונה, הפטיטיס B, שחפת או סוכרת, ונוסף על כך הריחוק שלהם מהעולם שבחוץ מנע מהם לפתח חסינות למחלות שרוב העולם כבר חסין בפניהן.
כשליש ממקרי המוות בקרב ילידים בברזיל נגרמים ממחלות נשימתיות, ובשנת 2016 למשל גרמה שפעת החזירים למותם של מאות בני שבטים ילידיים בברזיל, בעיקר בני שבט גווראני, בדרום הקר יותר של ברזיל. כמחצית מבני השבט שם נדבקו אז בנגיף.
להביא את הנגיף הביתה
מאז תחילת ההתפרצות של הנגיף בברזיל כבר פגעו הגבלות התנועה במאות משפחות – הן של ילידים והן של כאלה שאינם ילידים – המתקיימות מדיג ומשתכנות בבתי כלונסאות בכפרים לאורך נהר האמזונס ופלגיו.
"התנועה מוגבלת מאוד עכשיו. אנשים מבחוץ לא יכולים אפילו לגשת לשמורות הטבע", מספר אדרבן ויירה, יועץ טכני להתאחדות של חקלאים ודייגים בקראוארי, השוכנת במרחק שיט של שבוע בסירה ממנאוס. השמורות שעליהן הוא מדבר הן המקומות שבהם גרות רוב המשפחות הללו. עד כה לא התגלו בהן נדבקים בנגיף הקורונה, אבל ויירה מספר שהוא מודאג מההשפעה הכלכלית שתהיה להגבלות התנועה על המשפחות שם, משום שהן תלויות במכירת התוצרת העודפת שלהן. באמצעות המכירה הזו הן מממנות את רכישת המוצרים שהן אינן יכולות לייצר בעצמן.
"יש לנו מה שאנחנו צריכים כדי לשרוד כאן: פירות, דגים, קמח קסאווה", מספרת מריה קוניה, בת 26, שגרה בשמורת הטבע מדיו זו'רואה, "אבל החיים ביער מזמנים גם אתגרים. מה שמדאיג אותנו הוא מה שיקרה אם נצטרך להגיע לעיר במצב חירום – זה המצב שבו אנחנו עלולים להביא את הנגיף אלינו הביתה".
לפנייה לכתב/ת 
