"מבשלים עם חיוך" - למישהו אחר
במקום המסיבה הרגילה בסופ"ש, מצאו עצמם קבוצה של עשרה זוגות, מבשלים 150 מנות שנשלחות לקשישים. לא עומדת מאחוריהם עמותה כלשהי ובהתחלה גם לא תרומות, פשוט הרבה רצון טוב לעזור. צפו
מגפת הקורונה נחתה על כולנו בהפתעה ופגעה לנו כמעט בכל היבט בחיים. אבל לפעמים גם מעז יצא מתוק. קבוצה של כמה חברים, שעד לפני הקורונה היו נפגשים כל סוף שבוע לבילוי, מצאו את עצמם בבית, עם המון זמן פנוי, והחליטו לפתוח במיזם קטן: לשלוח אוכל למבוגרים שאין מי שיגיע לתת להם אוכל.
הם התחילו עם המיזם "מבשלים עם חיוך" לפני שלושה שבועות, אז שלחו אוכל למספר אנשים בודדים, אבל לא תיארו לעצמם לאיזה מימדים המיזם יגדל, בזמן כל כך קצר.
צפו במתנדבים מכינים ומחלקים מזון:
"הכל התחיל בגלל אמא שלי, שגרה ממש שני רחובות לידי ועכשיו עם סיפור הקורונה היא נכנסה לבידוד בגלל הגיל שלה", מספר יובל ברקוביץ' (46) מראשל"צ, יוזם הרעיון.
"פתאום היא נמצאת ביום שישי בערב לבד, אוכלת לבד, וכשאוכלים לבד בדרך כלל לא מכינים לעצמך אוכל. אז הבאתי לה אוכל ביום שישי, ופתאום הבנתי שיש עוד אלפים כמוה", הוא מסביר.
"יש לנו קבוצה גדולה של חברים, בעיקר לבילויים ומסיבות ואמרתי להם שיש לי רעיון למיזם של ארוחות לקשישים - הם לא צריכים להיות נזקקים, פשוט כאלה שאין להם איך לקבל אוכל. באופן די מפתיע כולם תוך שנייה אמרו 'יאללה, אנחנו הולכים על זה'".
"ישבתי בשישי שבת לחשוב איך אני רוצה שזה יראה", משחזר ברקוביץ'. "בהתחלה חשבתי על 15-20 מנות, אז כתבתי שאין לי שום בעיה ואני אאסוף את האוכל ואני אחלק אותו". שבועיים אחר כך ברקוביץ' כבר נעזר בצי מכוניות, כדי לשנע מעל 150 מנות לערב חג הפסח שהוא וחבריו בישלו.
ממשהו קטן זה הפך להיות משהו ענק ומדהים
"כולנו מאוד אהבנו את הרעיון והתחלנו לבשל כל אחד, כל אחד מהחברים - בבית שלו", מספרים קרן ושלומי דהאן, זוג ממושב סלעית שנתרמו בשמחה למיזם.
"ממשהו קטן זה הפך להיות משהו ענק ומדהים. אנשים התחילו לשמוע על זה, וזה עבר מפה לאוזן. ופתאום עוד אנשים רוצים לבשל, לעזור, לתרום לנו, רוצים להביא דברים".
איך הסתדרתם לוגיסטית? הכל נחת עליכם די בהפתעה
"קבענו בעצם ראשי צוותים, שכל אחד אחראי על משהו, כי לוגיסטית זה מסובך" מספרים שלומי וקרן דהאן.
"הגיעו אלינו המון בקשות. אנחנו משתדלים לא להגיד 'לא' לאף אחד, ובגלל זה הגענו לאופרציה קצת מסובכת. אבל חילקנו את העבודה ויש לנו צוות שאחראי על בישולים, צוות על שינוע, על אריזה, על מתנדבים, על קבלת הזמנות - כל אחד תפס פיקוד על משהו אחר, וביחד זה מאוד הרמוני ומתוזמן יפה".
"כל אחד תרם מעצמו חלק", מרחיב ברקוביץ'. "יש חבר שתרם את בית הקפה שלו ששם מתבצעות על האריזות, עוד חבר תרם את בית הדפוס שלו לצורך ארגזים. כולנו סך הכל אנשים עצמאיים, וכולם פינו לזה זמן. ומתעסקים בזה כל הזמן ב-100%.
אז מה בעצם יש במארז שאתם מכינים?
"האריזות עצמן, מעבר לאוכל שאנחנו מבשלים, שזו מנה עיקרית בשרית ותוספות, מלוות גם בבקבוקי יין, חלות, פרחים שתרמו לנו, לכבוד ליל הסדר אנחנו מוסיפים גם מצות והגדות. ועוד משהו נחמד שאנחנו מוסיפים, זה ברכות של הילדים.
הילדים שלנו כותבים ומציירים ברכות. הם מאוד מודעים למה שאנחנו עושים ורצו מאוד להשתתף. אין ספק שלקבל מארז אוכל עם פרחים וברכה, זה מעלה חיוך ועושה טוב על הלב".
אתם מבשלים את כל האוכל בעצמכם?
"כן, כל אחד קונה את המצרכים ומבשל בבית שלו", מספר דהאן. "אנחנו גם מחלקים את זה בצורה כזאת שזה לא יכביד יותר מדי על אנשים בגלל שזו תקופה קשה לכולם מבחינת הכנסה ועבודה, אז ברגע שצריך לבשל מנה אחת של עוף או סיר אורז, כל אחד תורם משהו וביחד זה המון. מפעלי מזון הציעו לנו לקחת חמגשיות, סירבנו. אמרנו שאנחנו הולכים על משהו ביתי, אישי" .
"רוב האנשים להם אנחנו מחלקים הם לא נזקקים. זה יכול להיות סבא שלי או שלך, שנמצא בבידוד, או הילדים שלו בבידוד, ואין מי שידאג לו", מדגיש ברקוביץ'. "זה לא מארז של נזקקים. אלו באמת מנות עשירות וכיפיות.
אנחנו רוצים לתת להם את התחושה של ארוחת שישי ביתית. הם היו רגילים לארח ולהתארח ושבאים הנכדים והילדים, ועושים קצת בלאגן ושמח וחוזרים. זה מה שמילא להם את כל השבוע ועכשיו זה בלתי אפשרי - וככה חלק גדול מהאנשים הגיע אלינו.
"זה משהו שהוא הרבה מעבר לאוכל", הוא מדגיש. "בסופו של דבר מדובר במנות שכולנו יודעים לבשל, אבל זה לא האוכל, זו התחושה, זה האקסטרה הזו. שזה מה שמייחד אותנו."
"זה התחושה שהאוכל הזה נותן"
קבוצת החברים שמונה כעשרה זוגות, לא חשבה שהבילוי העיקרי שלה בשלושה שבועות האחרונים יכלול בישולים ואריזות. אמנם הם התחילו בשבוע הראשון עם 30 מנות, אבל שבוע אחריו כבר הגיעו ל-130 מנות - הכפילו ושילשו את צוות המתנדבים שלהם, ואמש, בליל הסדר, כבר חצו, כאמור, את רף 150 המנות.
אילו תגובות יצא לכם לקבל?
"קיבלתי תגובה מניצולת שואה בת 93 שכתבה שזה האוכל הכי טוב שהיא אכלה משנת 73", מספר ברקוביץ' בהתרגשות. "היא כתבה שזה לא שהאוכל היה הכי טעים, אלא התחושה שזה נתן לה."
"איש מבוגר התקשר לספר שהוא ואשתו תכננו לאכול לחם ותה באותו שישי בערב. הוא בכה בטלפון והתרגש מאוד", הוסיף דהאן נרגש.
"לא יודע כמה טעים אנחנו מבשלים, באמת. אבל משתדלים לבשל הכי טעים שאפשר. אני חושב שזה הדבר הכי ממלא שיש", משתף ברקוביץ'. "התגובות האלו ממלאות אותנו, נותנות לנו עוד כוח להמשיך".
איך שומרים על היגיינה בימים האלו תוך כדי הכנת האוכל והאריזות?
"אנחנו עובדים לפי ההנחיות של משרד הבריאות, זו לוגיסטיקה באמת מסובכת אבל אנשים חייבים לעבוד עם כפפות ומסיכות". מסביר דהאן.
"הכל עובר ניקיון חיצוני וחיטוי, גם הקופסאות לפני שמוציאים אותן לשליחות. כשאנחנו מגיעים לדלת של אנשים, שזה החלק הכי כיף, בעצם אנחנו בעצם מפספסים את זה, כי אנחנו לא רוצים לסכן אף אחד. אז מניחים את הארגז בכניסה לדלת, דופקים, יורדים למטה ואחר כך מוודאים שהם קיבלו".
כשהקורונה תהיה מאחורינו, נראה לכם שתמשיכו עם עשייה מהסוג הזה?
"זו שאלה קשה אבל זה איזה סוג של מבחן", אומר דהאן. "כי הבעיה היא לא רק בעשייה, הבעיה שהיא שכולנו חוזרים לעבודה, וזה הולך להתנהל אחרת".
"אני די בטוחה שזה הולך להמשיך", מסכמת זוגתו. "יש אנשים שזקוקים לעזרה גם בלי קשר לקורונה, אני שומעת על סיפורים קשים מאוד. הרבה מהאנשים שאנחנו מחלקים להם, יצטרכו את הסיוע גם אחרי. אז אם התחלנו, אנחנו רוצים להמשיך".
קיבלתם השראה? רוצים להצטרף? לפרטים והצטרפות לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
