אין מי שייאבק באווירת ההיסטריה
היעדר האופוזיציה והתגייסות התקשורת הובילו את ישראל לקבלה ללא תנאי של מדיניות הסגר הקיצונית. נתוני אמת? שאלות קשות? לא בבית ספרנו
ליצמן, בר סימן טוב ונתניהו בתחילת המשבר(צילום: שלו שלום)
המאבק בנגיף הקורונה מתנהל בצורה ריכוזית על ידי הממשלה המנחיתה על הציבור, חדשות לבקרים, הוראות חדשות וקיצוניות, לא פעם מבולבלות ולא ברורות. כל זה נעשה ללא כל ביקורת מאזנת מצד הכנסת, תוך פגיעה קשה בזכויות אדם, ותוך הפעלה מיידית של המשטרה ואיום בסנקציות חריפות. לא ברור אם הדבר נעשה בהשפעת שיקולים פוליטיים או מתוך לחץ, בלבול ואובדן עשתונות, ואולי גם וגם. לכך מתלווה תקשורת התורמת מצידה לא מעט לאווירה ההיסטרית. התוצאה הבלתי מפתיעה היא תגובות בהלה בציבור, הסתערות על מרכולים בתנאי צפיפות, בדיוק ההיפך ממה שמנסים להשיג, וכמובן הרס כלכלי בממדים החורגים מכל מה שמתקבל על הדעת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מה שנדרש קודם כל הוא פרופורציה. אני מרשה לעצמי להעריך כבר עכשיו שאובדן החיים הצעירים מקורונה יהיה נמוך בהרבה מאובדן חיים הצעירים שחווינו במלחמת העצמאות או במלחמת יום הכיפורים. אבל החורבן הכלכלי והפגיעה העקיפה בחיים, בכלכלה ובבריאות, פרי המאבק ההיסטרי, עלולים להיות חמורים לא פחות.
העניין הראשון במעלה הוא אופן הצגת הנתונים, כאשר התקשורת נגררת אחרי משרד הבריאות והמומחים התומכים בעמדותיו הקיצוניות. החדשות נפתחות כרגיל בידיעה על מתי הקורונה. משהו בסגנון "ביממה האחרונה נפטרו חמישה חולים מקורונה", ומכאן זה נמשך למספר החולים הקשים והמונשמים.
הצגה כזו היא חסרת פרופורציה לחלוטין. על פי פרסומי הלמ"ס הגיע מספר המתים בישראל ב-2016 לכמעט 44 אלף, כחצי אחוז מהאוכלוסייה. כרבע מתו מסרטן וכ-6% היו צעירים מתחת לגיל 45. בהתחשב בגידול האוכלוסייה מאז, ובהנחה ששיעור המיתות לא השתנה, ניתן להניח שהמספר ב-2020 יעלה על 45 אלף, וזאת ללא קשר לקורונה. מדובר אפוא בערך ב-3,750 מתים בחודש, ובממוצע של כ-123 ביום (מתוכם כשבעה צעירים שגילם פחות מ-45).
ובכן, מה דעתכם שהחדשות, נניח ב-7 באפריל, היו נפתחות במלים אלה: ב-38 הימים שחלפו מאז שהגיעה אלינו הקורונה מתו 4,700 איש (מספר משוער. את המספר המדויק ניתן בוודאי לברר במשרד הממשלתי המתאים), מתוכם כ-1,170 מסרטן ו-65 מקורונה. ואילו ביממה האחרונה מתו, נניח, 125 אנשים, מהם 30 מסרטן וחמישה מקורונה. ואם רוצים להתמקד במות צעירים ניתן לספר שבשבוע האחרון הלכו לעולמם כ-50 אנשים מתחת לגיל 45, מהם אחד מקורונה.
ובקיצור, אם במקום למקד את הזרקור בקורונה הייתה מוצגת התמונה המלאה, היה חלק נכבד מההיסטריה מתפוגג.
ללא שאלות מהקהל: נתניהו מכריז על העוצר בחג (צילום: לע"מ)
אבל אחרי שהתקשורת מודיעה רק על הקורונה, תחלואיה ומתיה, מגיעים המומחים, כאשר הטון הדומיננטי הוא הצדקת כל צעד קיצוני בליווי מסע הפחדה. ומעל הכול מרחף האיום הנורא, מה יקרה אם לא יהיו מספיק מכונות הנשמה ויישארו חולים קשים שלא ניתן יהיה לטפל בהם, ולכן מוכרחים "לשטח את העקומה", שזה בלשון בני אדם: לדאוג לכך שההדבקה תהיה יותר איטית.
מומחים שיציגו שאלות מאתגרות כמעט שאינם נשמעים או שהם נדחקים לשוליים, בדמות "מומחים במשרד הבריאות מותחים ביקורת". איש אפילו לא שואל את המובן מאליו: מה פשר הגבלת ההליכה ל-100 מטר מהבית? לשם מה זה דרוש? מה רע בהליכה של אדם בודד למרחק גדול יותר?
בצד ליבוי ההיסטריה, כדאי היה לשמוע ניתוח קצת יותר מאוזן של "השטחת העקומה": האם פירוש הדבר פחות הידבקות? או שמא מדובר בעיקר בהידבקות איטית יותר שבסופו של דבר לא תשפיע על המספר הכללי (בעוד הסגרים למיניהם יימשכו פרק זמן ממושך יותר)? מהו המחיר, לא רק הכלכלי, אלא בחיי אדם ובבריאות, של הגזרות והאסון הכלכלי שנחת עלינו (התאבדויות, אי-טיפול בחולים שלא נדבקו מקורונה, תחלואה כתוצאה מלחצים נפשיים, קיצור תוחלת חיים של אנשים במצוקה וכו')?
מדובר בהערכות סיכונים שכרגע, נדמה, מעוותות לחלוטין. ההתבוננות היא מנקודת ראות של משרד הבריאות ומתוך עיוורון לכל שאר השיקולים והסיכונים.
החברה מוכנה לשלם בעשרות אלפי חללים, רבים מהם צעירים, ובלבד שניתן יהיה לקיים את אורח החיים שאנו חפצים בו, להמשיך לנהוג, לעשן, לשתות משקאות חריפים, ולצאת לטיולים מאתגרים. כעת, לפתע, מוכנים להקריב הכול למען סיכון קטן יותר. אך האופוזיציה שותקת, והתקשורת, שתפקידה לבקר, נמצאת ברובה על אותו גל. פתאום מתברר כמה קל להפחיד את הציבור ולתמרן אותו. פתאום מתברר כמה הכול שביר.
- פרופ' דניאל פרידמן הוא שר המשפטים לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 12/04/2020 00:08
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' דניאל פרידמן
צילום: טל שחר
מומלצים
