נמלטה מהנאצים - וזכתה במדליית זהב אולימפית
השחיינית אווה סקלי התחבאה בילדותה בהונגריה מהכובשים הגרמנים, התאמנה בריצה במדרגות וניצלה בנס מחיסול אחרי שהתגלתה. לאחר המלחמה חידשה את הקריירה וסיימה ראשונה בהלסינקי 1952
הנאצים רצו להרוג את אווה סקלי, אבל היא רצתה לזכות במדליית זהב באולימפיאדה והשיגה את המטרה. השחיינית היהודיה-הונגריה שהלכה לעולמה בסוף חודש פברואר האחרון בגיל 92 לא ויתרה על השאיפות שלה ושרדה את השואה.
סקלי נולדה בבודפשט ב-3 באפריל 1927 וכבר בילדותה בלטה בכישרון השחייה שלה. בגיל 9 האזינה לשידור הרדיו בו נמסר על זכייתו של ההונגרי פרנץ צ'יק במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בברלין 1936, שנודעה כאולימפיאדה הנאצית. היא התלהבה מהאירוע והחלה לעסוק בענף.
"המים תמיד היו המקום היחיד בו הרגשתי בטוחה", סיפרה לימים. "הייתי צריכה להיות דג". כשהייתה בת 14 קבעה שיא הונגרי, אבל התהילה לא נמשכה זמן רב. באותה שנה (1941) סולקה מהנבחרת ההונגרית ומהמועדון בו התאמנה בשל יהדותה. כשהגיעה יום אחד לבית הספר התעמתה עם נער שקיעקע על זרועו את הכתובת "יהודים רמאים, כולכם החוצה".
למרות שהמלחמה כבר התנהלה באירופה ויהודים נשלחו למחנות ההשמדה נותרו סקלי, אביה אנדור (שימש כבעלים של עסק למכירת מוצרי מתכת) ואמה (נקראה מריה שוויצר לפני נישואיה) להתגורר בבודפשט הנגועה באנטישמיות. "האמנו שכל הטירוף הזה יחלוף ולא יהיה משנה מה הדת שלך", סיפרה כעבור שנים. "כשהגרמנים הגיעו הם הכריזו שצריך להרוג את כל היהודים, אבל אני רציתי לזכות בזהב אולימפי".
לאחר שהונגריה נכבשה בידי הנאצים, אשר השמידו את מרבית הקהילה היהודית המקומית, נשלחה סקלי למחנה עבודה בכפייה. היא הצליחה להימלט כשהתגנבה לתוך רכבת שעברה בתוך המחנה. כשביקשה מהאיש ברכבת לא להסגיר אותה כדי שלא תוצא להורג הוא לא אמר דבר ורק תלש את הטלאי הצהוב ממעילה, על מנת שלא תזוהה ובכך תחרוץ את גורלו.
סקלי איתרה את משפחתה, שהתחבאה בבית מסתור בחסות שווייץ יחד עם 41 איש נוספים. כמובן שבתנאים הקשים היא לא הייתה יכולה להתאמן בשחייה, אבל שמרה על כושר גופני בעלייה במדרגות 100 פעמים ביום.
ב-1944, כשסקלי הייתה בת 17, הגיעו פשיסטים הונגרים לבית בו הסתתרה ודרשו ממשפחתה לצאת החוצה וללכת לגדות נהר הדנובה. אביה ידע היטב שהם מתכוונים לירות בהם למוות והורה לבתו לשכב במיטה ולהעמיד פני חולה. כשהפשיסטים הורו להם ללכת בכל זאת בעקבותיהם, והתעקשו שלא מדובר במרחק גדול, אמר האב לבתו: "תגידי להם שאת אלופת הונגריה בשחייה. תגידי להם מה השם שלך".
לאחר מכן פנה למפקד הפשיסטים ואמר לו: "יום אחד תשמח על כך שהצלת את חייה". ואכן, כשהיא אמרה לפשיסט ההונגרי "שמי אווה סקלי", הוא החליט לא להרוג אותה. בסיום המלחמה נותרו בחיים רק 10 מבין 42 האנשים שהסתתרו בבית בן שני החדרים.
לקראת סוף המלחמה הכירה סקלי את שחקן הכדורמים ההונגרי זסו גיארמטי, לו נישאה בהמשך (השניים התגרשו לאחר מכן והוא הלך לעולמו ב-2013). לאחר תום המלחמה היא חידשה את הקריירה שלה ועד מהרה רשמה הישגים מזהירים בבריכה. תחילה זכתה בשלוש מדליות זהב באוניברסיאדה שנערכה ב-1947 ובחמש מדליות זהב באוניברסיאדה שהתקיימה כעבור ארבע שנים. בין לבין התחרתה גם במשחקים האולימפיים בלונדון 1948 והגיעה למקום הרביעי ב-100 מטר גב והשישי ב-400 מטר חופשי.
סקלי מספרת על אירועי מינכן 1972
ב-1950 זכתה סקלי במדליית זהב באליפות הונגריה. בנוסף לכך, היא התבשרה על קבלת עיטור מיוחד ממפקד המשטרה הקומוניסטית המקומית, שניגש להעניק לה את הפרס. היא הביטה בפניו וזיהתה אותו מיד. היה זה אותו פשיסט שברגע האחרון החליט לא לירות בה למוות שש שנים קודם לכן. "הרגשתי שאני נופלת מהפודיום", סיפרה על תחושותיה ברגע המצמרר.
שעתה הגדולה של סקלי הגיעה במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952, שהיו גם הראשונים בהם השתתפה ישראל. היא זכתה במדליית זהב במשחה ל-200 מטר חזה תוך שהשיגה שיא אולימפי - 2:51.7 דקות. כעבור ארבע שנים, במלבורן 1956, זכתה במדליית הכסף למרות שבקושי הצליחה להתאמן. היא שהתה באוסטרליה תוך שדאגה מאוד לגורל בתה אנדראה, שהייתה אז בת שנתיים ושהתה אצל הוריה בזמן שטנקים סובייטים פלשו לבודפשט.
בעקבות הפלישה הסובייטית להונגריה ב-1956 עברה המשפחה להתגורר בארצות הברית לא לפני שבעלה, שהתפרסם בתמיכתו במרד נגד הקומוניסטים, הוכה קשות על ידי הסובייטים שחשדו בכוונתו. לאחר מכן שבה המשפחה להונגריה מתוך דאגה להוריה של סקלי. ב-1960 הודיעו השלטונות הסובייטים לזוג שרק אחד מהם יוכל לצאת מהונגריה למשחקים האולימפיים ברומא. בעקבות זאת החליטה סקלי לפרוש ואיפשרה לבעלה להתחרות.
סקלי הוסיפה למאזנה המרשים 10 שיאי עולם בהם החזיקה ו-44 תארים לאומיים בהונגריה. לאחר פרישתה עבדה כמאמנת וכרוקחת וכתבה שלושה ספרים. בהמשך נכנסה להיכל התהילה של השחייה וב-2004 נבחרה לספורטאית המאה בהונגריה.
בתם של סקלי וגיארמטי (זכה עם נבחרת הונגריה בזהב האולימפי בכדורמים ב-52', 56' ו-64'), אנדראה (נולדה ב-1954) זכתה במדליית כסף ב-100 מטר גב במשחקים האולימפיים במינכן 1972 ובמדליית ארד ב-100 מטר פרפר. זיכרון מר לתלאותיה בילדות היא קיבלה כאשר הגיעה לצפות בבתה מתחרה באולימפיאדת מינכן, בה הייתה עדה לרצח 11 הספורטאים הישראלים.
באחד מימי התחרויות פגשה סקלי את מאמן ההיאבקות הישראלי משה ויינברג, שכעבור יממה נרצח על ידי מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" בזמן שניסה להיאבק עימם. "הוא שאל אותי אם אני אווה סקלי ואמרתי לו שכן", סיפרה בראיון. "אז הוא סיפר לי שלא רצה לנסוע לגרמניה, אבל עשה את זה בסופו של דבר אחרי שהמתאבקים אותם אימן התחננו בפניו שיבוא. אחר כך ראיתי את הגופה שלו מוטלת ואחד הטרוריסטים הביט מהחלון כשפניו מכוסות. הוא ידע שלא כדאי לו להגיע לגרמניה ואני הרגשתי שאני משתגעת".
ב-29 בפברואר האחרון הלכה סקלי לעולמה. היא נהגה לשחות בבריכה גם כאשר התקרבה לגיל 90 וראייתה נפגמה. לפני מותה הספיקה לכתוב שמעולם לא הרגישה מקובלת בהונגריה בגלל היותה יהודייה: "שום קהילה לא חיבקה אותי בצורה מלאה, למרות שהרגשתי שאני חלק ממנה בכל ליבי ונשמתי. תמיד התייחסו אליי כאאוטסיידרית. בימים בהם אנשים נושלו מתארים ורכוש ומיליונים הושפלו, הזהב האולימפי היה מעין תיקון, כוכב נוצץ. בשניות המעטות שהיו לי בראש הפודיום הרגשתי שהגשמתי את חלום הילדות הכי גדול שהיה לי ושקרה לי הנס הגדול ביותר".
לפנייה לכתב/ת 
