חושך על פני תהום באמריקה

בזמן שארה"ב קוברת את מתיה ביגון, מתנהג הנשיא בזחיחות אטומה, מחמיא לעצמו ולא מצליח להביע אמפתיה לקורבנות, לחולים ולמובטלים

אורלי אזולאיפורסם: 12.04.20 , 12:53

מייק פנס ודונלד טראמפ בתדרוך על נגיף הקורונה (צילום: AP)

דונלד טראמפ (צילום: AP)

מדי ערב מתייצב דונלד טראמפ בחדר התדריכים של הבית הלבן ונותן את מופע ההזיות על מגפת הקורונה. אם זה לא היה כל כך טרגי, אפשר היה להתפוצץ מצחוק. רק שלשום הוא הדהים את אמריקה כאשר אמר על הנגיף שהוא נעשה כל כך מבריק שאפילו האנטיביוטיקה לא יכולה לנצח אותו. הוא לא הפנים שמדובר בווירוס. ימים אחדים לפני כן, כאשר המומחים לצידו דיברו על מודלים סטטיסטיים, הוא ציחקק, עשה בידו תנועה שמשרטטת גוף אישה ואמר שהוא מבין במודלים אחרים, כלומר דוגמניות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אמריקה קוברת את מתיה ביגון: אדם אחד מת בכל 47 שניות. מסביב לניו יורק נחפרו בחופזה קברים המוניים. המעצמה העשירה ביותר בעולם הפכה למוקד המגפה והנשיא בזחיחות אטומה מספר שהתדריך היומי שלו זוכה לרייטינג גדול יותר מאשר לתוכנית ריאליטי פופולרית.

חושך על פני אמריקה, והוא מהלל את עצמו: דונלד הגדול. ד''ר אנטוני פאוצ'י, ראש מינהל בריאות הציבור שעומד לידו בתדריכים, מליט לא פעם את פניו בידיו ומצטנף בפינה בבושה כששומע כיצד הנשיא מתרברב כי אין כמותו לטיפול במשבר, והחמור מכל - האיש שבז למדע מתחיל לדבר על רפואה, מדקלם את העובדות ששמע, רק בעיוות ובחוסר הבנה, אך אחרי כל משפט מציין, בלי בושה, כמה הוא גאון.

מאז פרץ המשבר ועד עתה הוא התקשה להוציא מפיו מילה של חמלה למשפחות המתים, למובטלים, לאלו שאיבדו את עולמם, מקום עבודתם ופרנסתם. ממש לא מעניין אותו שרופאים בחדרי מיון זועקים שהם נמצאים בתוך גיהינום, עוברים מחולה לחולה עם אותה מסכה, קורסים בעבודה מסביב לשעון וכבר הגיעו לקו הטראומטי שבו הם צריכים להחליט את מי להנשים: את הצעיר שחייו לפניו, או את הקשיש שעתידו מאחוריו. החלום האמריקני שאליו היו נשואות עיני העולם הפך לחלום בלהות.

אמריקה, שהייתה זרקור לעולם, זועקת מתוך בתי המתים ובתי החולים, וכאשר ניו יורק המדממת מבקשת עוד רופאים מאשים הנשיא כי הם סתם בכיינים, וכל השאר בעיניו פייק ניוז. "הרעיון כי גורל המדינה והעולם נמצא עתה בידיו של מוקיון סוציופט הוא טרגי" – הגדיר זאת פרופ' נועם חומסקי.

הסגר מוטל כיום על מרבית המדינה: לפני יומיים הודיעו המומחים בבית הלבן כי הרע מכל עוד לפנינו. הם סימנו את וושינגטון הבירה ופילדלפיה כמוקדי ההתפשטות הבאים. בשבוע האחרון נרשמו בלשכות התעסוקה קרוב לשבעה מיליון אזרחים. בהליכה היומית שלי לעבר הנהר, במסגרת פעילות ספורט המותרת על פי כללי הסגר, פגשתי השבוע עשרות דרי רחוב חדשים מתחת לגשר. צעירים שהאימה זועקת להם מהעיניים. ברגע אחד הם איבדו הכול ועם שקית ניילון ביד עברו לרחוב, מתחת לגשר.

מעולם לא האמנתי שיום אחד תספק הבירה האמריקנית מראות קורעי לב המזכירים את ניו דלהי. בעלי החנויות כבר אטמו בלוחות עץ את חלונות הראווה מחשש לאלימות ולביזה. והנשיא זחוח: הפופולריות שלו בסקרים רק עולה, אולי כי בעתות משבר נצמדים ההמונים למנהיג הקיים, ואולי מכיוון שזאת אמריקה החדשה, שהשלימה עם העובדה כי כך נראה הפרצוף שלה, והיא צריכה שיהיה עוד יותר רע כדי שמתישהו יתחיל להיות טוב.