אנחנו בהסגר, אז איך עדיין נהרגים בכבישים?

משרד התחבורה נוהג לייחס את הקטל בדרכים בשיגרה לריבוי כלי רכב. אבל ימי הקורונה מלמדים שהבעיה היא אחרת: תשתיות לקויות ואכיפה קלוקלת

ארז קיטהפורסם: 14.04.20 , 00:14

הולך רגל נהרג בצומת בני דרור בשבוע שעבר(צילום: דוברות מד"א)

במהלך השבוע שעבר נהרגו שבעה בני אדם בתאונות דרכים אבל בצל מגפת הקורונה, המידע הזה כמעט לא הובא לידי הציבור, משל היה כלב שנשך אדם. זה רק עוד שבוע שגרתי שבו מדי יום נהרג אדם אחד בממוצע בתאונת דרכים. הקורונה עצרה את העולם אבל לא את הקטל בכבישים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הנתון מזעזע וקשה במיוחד כי מדינת ישראל נתונה לכאורה בסגר כללי שהוביל לירידה חדה במספר כלי הרכב בכבישים. גם כלי הרכב הכבדים, שאחראים לאחוז גבוה מתאונות הדרכים הקטלניות, נוסעים פחות ולכן הציפיה הייתה שמספר ההרוגים יקטן בהתאמה.

ובכן, ציפיות לחוד ומציאות לחוד. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מייחסים את הכישלון בצמצום ההרוגים מתאונות דרכים בשנים האחרונות לעלייה במספר כלי הרכב הנעים בכבישים. המשוואה לדידם פשוטה: ככל שיש יותר כלי רכב בכבישים, כך גדלה גם הנסועה וכפועל יוצא גובר הסיכון לתאונת דרכים. אבל אם כך הם פני הדברים, היינו צריכים לראות ירידה חדה במספר התאונות ובמספר ההרוגים בזמן ההסגר. אז מה קרה?

המציאות מלמדת שהטענה של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אינה מדויקת במקרה הטוב. בפועל, העלייה בהרוגים מתאונות דרכים בשנים האחרונות מקורה במחדל מתמשך של הזנחה.

מספר ההרוגים בשבוע שעבר – נתון גבוה גם בימי שגרה - מחייב התייחסות של המדינה. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מתגאים בהאצת עבודות התשתית ברכבת ובכבישים נוספים, אבל מתעלמים מהקטל הנמשך. לכן זה הזמן להאיץ את העבודות גם בכבישים האדומים ובמוקדי הסיכון.

במקביל, אסור לאפשר כבישי רפאים הנעדרים נוכחות משטרתית ואכיפה מונעת. אסור לאפשר לנהגים שקיבלו אישור מיוחד לנוע בכבישים לסכן את חייהם. האכיפה חייבת להיות גלויה וברורה, כזו שתמנע עבירות תנועה מסכנות חיים. ולכן יש לחזק את שוטרי התנועה, להוסיף ניידות, שוטרים ואמצעים טכנולוגיים שייצרו אווירה הרתעתית שתמנע עבירות תנועה.

מגפת הקורונה מראה שמדינת ישראל יודעת היטב לגייס את כל הכוחות והאמצעים העומדים לרשותה כשהיא מנסה להציל חיי אדם. המצב מאתגר ומחדד את היכולות שלה להתאחד ולשלב זרועות למען מטרה מוגדרת. התסכול נובע מכך שהמערכות יכולות להציל חיים גם בימי שגרה, אבל תאונות הדרכים נתפסות כגזירת גורל שלא ניתן להילחם בה.

דין הקורונה כדין תאונות הדרכים. אם המדינה יודעת להכניס את היד לכיס והילחם על חייו של כל נדבק, מדוע לא כך הם פני הדברים כשמדובר בתאונות דרכים? למה לא להציב את הצלת חיי האדם בראש סדר העדיפויות של הממשלה גם בשגרה?

חובתם של כל משרדי הממשלה להמשיך את שיתוף הפעולה גם לאחר שננצח את מגפת הקורונה, כי תאונות הדרכים יישארו בוודאות גם אחריה. המדינה חייבת לשמור על החיים שלנו כי ניתן לנצח את תאונות הדרכים בדיוק כפי שמנצחים את הקורונה. מגיפה זאת מגיפה.