היזהר במשאלתך להיות צ'רצ'יל
ראש ממשלת בריטניה נתפס כמושיע במלחמת העולם השנייה אבל הובס בבחירות מיד אחריה. האם זה מה שמחכה לנתניהו אחרי משבר הקורונה?
האם היסטוריונים יכולים להסיק מסקנות לגבי העתיד? הפילוסוף והארכיאולוג הבריטי ר"ג קולינגווד (Robin George Collingwood) שאל את השאלה והתחיל במשל: שווה בנפשך אדם המטייל להנאתו בסוואנה. השמיים כחולים, הציפורים מצייצות וליבו רחב מיפעתו של הטבע. אלא שאין הוא יודע שבדשא אורב נמר שעוד רגע יזנק עליו. כעת שווה בנפשך צייד היוצא אל הסוואנה ורובה ציד כפול-קנה על כתפו. השמיים כחולים, הציפורים מצייצות, אך הוא דרוך: הוא יודע הוא שיש נמרים בדשא. כזהו ההיסטוריון, אומר קולינגווד: אמנם אין בידו רובה ציד אבל הוא יודע איפה אורבים נמרים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
רבים תוהים מה יהיה "אחרי מגפת הקורונה" מבחינה פוליטית. גם בנימין נתניהו הוגה במצב שייווצר לאחר ההידרדרות הכלכלית, כאשר מיליון ישראלים בוגרים - סביר שאף יותר - יתנו את הדעת על ההווה והעתיד לאור העבר המרוסק.
ייתכן שנתניהו ייתפס כאחראי למשבר וגל טינה והתמרמרות בעקבות ההידרדרות הכלכלית, בתוספת תחושה אפשרית שכל זה לא היה מוצדק - יסחף אותו מהשלטון. ייתכן שיופיעו מנהיגים שינקזו אליהם מחאה חברתית בקנה מידה גדול (יאיר גולן? יאיר לפיד?).
לחלופין, נתניהו עשוי להופיע כמושיע העם, אך לאור ניסיון העבר, זו עלולה להיות אפשרות לא פחות גרועה מבחינתו.
כבר כתבו על הטון הצ'רצ'יליאני שבנאומי הערב של נתניהו בשבועות האחרונים. גם צ'רצ'יל היה מושיעה של בריטניה במלחמת העולם השנייה, אבל אף שהיה המנהיג שאליו נשאו הבריטים את עיניהם, ואל נאומיו ברדיו הטו את אוזניהם – הוא דווקא הובס קשות בבחירות שהתקיימו מיד לאחר תום המלחמה.
מגפת הקורונה - טורים נוספים:
- ההיסטוריה מלמדת שהקורונה תיכף תחזור / ד"ר דן בראל
- הסגר לא נורא, חוץ מזה שלקחו לנו את הג'קוזי / מעיין יאני רון
- שיטוח העקומה פשוט לא מספיק
/ סילבן אדמס
הבריטים המרוסקים חפצו במענה לעתיד, לא בהתרפקות על תהילת הניצחון, וראו במפלגת הלייבור (העבודה...) של קלמנט אטלי את החלופה הראויה שניקזה אליה את המחאה שקראה לסדר עדיפות שונה בחברה הבריטית.
כך הפסיד צ'רצ'יל את הבחירות ב-1945:
גם תמיסטוקלס, מושיעה של אתונה בקרב הימי בסלמיס נגד האימפריה הפרסית האדירה (480 לפני הספירה), שהתגאה ב"עצה הטובה" שנתן לעמו, הוקע, הוגלה ואף הוצא נגדו גזר דין מוות.
"למה הוא כועס עליי? מעולם לא עשיתי לו טובה", נהג לומר סבי, מבקר התיאטרון דב בר מלכין. ואכן, יש כוח משונה בהיסטוריה: כוחה של ה"טינה" (resentment). זהו כוח עמום הנובע ממסתרי הנפש, כמו גם מול אופק ציפיות שחור, שאליו יצפו מיליוני ישראלים. חלקם הגדול כבר צופים.
תגובת הנגד הציבורית למשבר, באם תגיע כזאת, תהיה כנראה המונית לאור המכנה המשותף המובהק שיהיה לה, אלא שהיא בלתי צפויה. אך הפוטנציאל לתגובה בסגנון צ'רצ'יל-אטלי, קיים. זהו הנמר שבדשא.
- פרופ' עירד מלכין הוא חתן פרס ישראל, היסטוריון ומומחה ליוון העתיקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
