הפארסה של ממשלת הרע במיעוטו

אף שממשלת נתניהו-גנץ הייתה כנראה בלתי נמנעת, זה לא מצדיק את אינפלציית השרים וסגניהם, כשמיליון איש לא יודעים מאיפה יביאו כסף

אריאלה רינגל הופמןפורסם: 21.04.20 , 12:12

נתניהו וגנץ, אמש

אתם צוחקים עלינו? יכול להיות שאחרי שלושה סבבי בחירות עם טונות של רפש שעפו באוויר, אחרי שבועות ארוכים שבהם נפגשתם, נפרדתם, נפגשתם שוב, ישבתם, קמתם, ישבתם שוב, עשיתם לילות כימים, ניסחתם, שיניתם, ניסחתם שוב, הדפסתם, מחקתם, זרקתם לפח עשרות דונמים של יערות גשם לטובת הטיוטות שלכם, זה מה שאתם מציעים לנו? ממשלה עם 32 שרים עכשיו, עוד ארבעה בדרך ועוד 20 סגני שרים?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בגנון שנסגר, שבו אמורים היו להיות התאומים של הבת שלי, היו מגבשים מסמך ראוי יותר. בטח ובטח עם הפתיחה הכול כך מבטיחה: "הואיל ומדינת ישראל נקלעה למשבר היסטורי עקב התפשטות הקורונה ועקב המשבר החברתי, הרפואי והכלכלי שנובע ממנו, הגיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו (להלן ראש הממשלה) ויו"ר כחול לבן וראש הממשלה החלופי חבר הכנסת בנימין גנץ (להלן ראש הממשלה החלופי) לכדי החלטה כי טובתה של מדינת ישראל מחייבת הקמה לאלתר של ממשלת חירום ואחדות לאומית".

כלומר, פסקה שמבהירה כמה קשה המצב, וכמה חיונית ממשלת החירום, אבל אם עוצמים לרגע את העיניים מה שנשאר להבהב בראש זה כל ה"להלן" הזה שנתקע שם: "להלן ראש ממשלה", "להלן ראש ממשלה חלופי". והמספר הבלתי מתקבל על הדעת של הממשלה המתגבשת.

אז נכון, המהלך הזה כנראה שהיה בלתי נמנע, גם אם כן יש מי שחושבים שלא די בזוהמה שפוזרה לכל עבר בשנה וחצי האחרונות ויש לחזור על הקרקס הזה שלושה חודשים נוספים כדי לקבל תוצאה דומה, תוך עלייה משמעותית במספר המנדטים של הליכוד כפי שמלמדים הסקרים.

רק שהעובדה שזה הרע במיעוטו, לא מצדיקה את הפארסה הזו המסתכמת ב-32 או 36 משרדים, שאת חלקם יאיישו אנשים שמעולם לא ראו איך נראה משרד ממשלתי מבפנים, שלא לומר כאלה שטרם חגגו יום הולדת עשר דקות בפרלמנט הישראלי.

אז מה נשאר, אחרי שכל זה נאמר, אחרי תחושת חוסר האונים וכן, גם העצב העמוק, נוכח המציאות שבה מיליון איש במדינה הזו לא יודעים מנין יביאו את הכסף לשלם עבור הוצאות המחיה המינימליות שלהם? לקוות שהאנשים האלו, שלא היו מוכנים לוותר, להסכים ביניהם על ממשלה חצי גודל, יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך. בלי ניצול כספי הקשר לבוחר, בלי העמסת הוצאות, גם אם זה חוקי, על המערכת המרוששת. בלי למלא את הלשכות בעוזרים.

שיזכרו, בכל רגע, שהעובדה שהם יושבים שם היא לא תעודת כבוד להם - בשביל זה הם צריכים לעבוד קשה ולהוכיח את עצמם - אלא היא תעודת עניות לכולנו שלא הצלחנו למנוע את זה.