המפגש בין שורד השואה לרופא היהודי ממחנה ההשמדה: "הציל את חיי"
ד"ר סימון לוביץ היה רופא-אסיר באושוויץ והציל את צבי מיכאלי מסלקציה שבה נלקחו חולים לתאי הגזים. כעבור 51 שנה הם נפגשו ופיתחו חברות שנמשכה שנים. בתערוכה חדשה נחשף סיפורם במכתבים ובתמונות
51 שנה אחרי שד"ר שמעון-סימון לוביץ, רופא אסיר במחנה אושוויץ, מנע את שליחתו של סימן טוב (סאבי) מחל (לימים צבי מיכאלי) לתאי הגזים, מיכאלי הצליח למצוא את מצילו בצרפת וחידש איתו את הקשר. לאחרונה, בתו של מיכאלי ז"ל, הלן מור, מצאה שלל התכתבויות ותמונות של השניים, שאותן העבירה ל"יד ושם".
צבי מיכאלי נולד בסלוניקי שביוון ב-1917 בשם סימן טוב (סאבי) מחל. אביו שמשון היה סוחר וקבלן, ואמו אסתר הייתה עקרת בית. לצבי היו שלוש אחיות מבוגרות ואח צעיר ממנו בעשר שנים. צבי שירת בצבא היווני ונלחם בשורותיו באלבניה.
ב-7 באפריל 1943 גורשה משפחתו של צבי לאושוויץ. "כשעמדנו צפופים בשורה הארוכה בתור לרכבת, ראיתי מרחוק את אחי צדיקו", סיפר. "רצתי אליו כדי לחבק אותו, אבל חייל גרמני הכה אותי והפריד אותנו זה מזה. באושוויץ ובמחנות האחרים שבהם הייתי חיזקה אותי התקווה שהוא נשאר בחיים. רק שנים לאחר מכן הבנתי שזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".
ב-13 באפריל 1943 הגיעה המשפחה לאושוויץ וצבי הופרד ממשפחתו: "נפנפתי לשלום להוריי ולאחיותיי. הייתי בטוח שבעוד שעה ניפגש. המראה שלהם ליד המסילה הוא הזיכרון המשפחתי האחרון שנצרב בתודעתי". הוריו של צבי ושתי אחיותיו הבוגרות מרים ואלאונורה נרצחו באושוויץ ביום הגעתם. אחותו ז'ולי, מספר 41063, נרצחה לאחר כארבעה חודשים. צבי הועבר למחנה בונה מונוביץ (אושוויץ 3) ועבד בעבודות פרך.
שמעון-סימון לוביץ נולד ב-1912 בגרודנו שבפולין והיגר לצרפת, שם למד רפואה והתגורר בבורדו. הוא היה רופא בלגיון הזרים, שירת באפריקה וחזר לצרפת. ב-1942 נתפס לוביץ בבורדו וגורש לאושוויץ. הוא עבר את הסלקציה והוצב לעבודה כרופא בבית חולים בבונה-מונוביץ, שם פגש את מיכאלי שהגיע לבית החולים כשהוא סובל מדלקת ריאות חריפה.
על ההחלטה להתייצב בבית החולים סיפר מיכאלי: "יום אחד הרגשתי שאני באפיסת כוחות. אמרתי לזה שישב לידי 'הערב אני הולך למרפאה, שהרופא ייתן לי יומיים-שלושה חופש'. הוא הזהיר אותי 'אל תלך למרפאה, אל תתחיל עם רופאים. אתה יודע מה אומרים - מי שנכנס לבית החולים, לא רואים אותו יותר'".
בשובו מהעבודה באותו יום התלבט מיכאלי אם ללכת. בסופו של דבר הלך למרפאה ונשלח לבית החולים למרות התנגדותו. הרופא שבדק אותו בבית החולים היה ד"ר לוביץ. לוביץ טיפל בו במסירות, וגם אחרי שהחלים מיכאלי השאיר אותו לוביץ בבית החולים שבועיים נוספים כדי שיתחזק.
כעבור שבועיים נעשתה סלקציה בבית החולים ונאמר לחולים שלמחרת ילכו לעבודה. מיכאלי רצה להצטרף אליהם, אך ד"ר לוביץ מנע זאת ממנו. "אם אוציא אותך היום מבית החולים, אתה תלך לעבוד ולא תוכל להחזיק מעמד", הסביר לו. "לכן אחזיק אותך פה כמה זמן שאוכל כדי שתקבל כוחות, תאכל טוב ותנוח כדי שתוכל להחזיק מעמד כשתצא החוצה".
אסירי בית החולים שמצבם הבריאותי היה ירוד הובלו למחרת לתאי הגז באושוויץ-בירקנאו. צבי ואסיר נוסף שלו דאג ד"ר לוביץ נותרו בבית החולים ושרדו.
לוביץ הועבר למחנה דורה ומשם למגדבורג. גם שם היה רופא-אסיר. ב-30 באפריל 1945 שוחרר לוביץ בליבק שבגרמניה וביוני חזר לצרפת.
בינואר 1945 הוצא מיכאלי יחד עם אסירי מחנות אושוויץ בצעדת המוות וב-15 באפריל שוחרר באפיסת כוחות בברגן-בלזן. ב-1949 עלה לישראל לאחר תקופת החלמה בשבדיה ונישא לאלוירה מצא, ניצולת שואה מסלוניקי שאותה פגש בשבדיה.
ב-1994 הצליח מיכאלי לאתר את מצילו, ד"ר לוביץ, ופגש אותו בפריז. התברר לו שלוביץ הציל עוד יהודים. מאז נותרו השניים בקשר עד מותו של לוביץ בשנת 2000. "אני שולח לו ארגז של תפוזים ואשכוליות אדומות, וכל שבועיים-שלושה או אני מצלצל אליו, או הוא אלי", סיפר מיכאלי בעדותו. "זה לא יאומן. אחרי 51 שנה פגשתי את הרופא שהציל את חיי".
סיפור זה הוא אחד מתוך 11 סיפורי הצלה של יהודים בידי יהודים בבלרוס, גרמניה, הולנד, הונגריה, סלובקיה, פולין, צרפת, קרואטיה ורומניה, שמוצגים בתערוכה המקוונת החדשה "הצלה בידי יהודים: אחד בשביל כולם". לאורך כל תקופת השואה, בצל רדיפת היהודים בידי המשטר הנאצי, היו יהודים רבים שהצילו את אחיהם לצרה באמצעות זיוף מסמכים, הסתרה, הברחה, אספקת מזון, ביגוד, תרופות ועוד.
המצילים פעלו בקהילות, בגטאות, במחנות, בשורות הפרטיזנים, כבודדים ובמסגרת קבוצות הצלה. לעתים עשו זאת בכוחות עצמם ולעתים נעזרו בלא יהודים, שלימים הוכרו כחסידי אומות העולם. התערוכה מבוססת על עדויות הניצולים ועל מגוון פריטים מארכיון יד ושם ואוספיו, שנמסרו ליד ושם לפני שנים רבות וכאלה שהגיעו לאחרונה במסגרת המיזם הלאומי "לאסוף את השברים".
לפנייה לכתב/ת 
