"הלב צובט בלי חיבוק העם": המשפחות שהקדימו לעלות לבתי העלמין הצבאיים
בעוד קרובי נופלים בצבא ונרצחים בפיגועים הצהירו כי לא יצייתו לאיסור הכניסה לבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון, בחרו אחרים לכבד את החלטת הממשלה. "זה לא אותו דבר, העוצמה המרגשת חסרה", אמרה מאשה שפקדה את קבר בנה הקצין. אחות שכולה: "לנו זה יום זיכרון כל השנה"
בית העלמין הצבאי בחיפה היה היום (ד') כמעט ריק. בין אלפי הקברים הסתובבו עם מסכות רק כמה בני משפחות שהקדימו לפקוד את קברי יקיריהם לאחר שהתברר כי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לא ניתן יהיה להגיע לבתי העלמין. "הייתי רוצה לדעת אם ראש המממשלה נתניהו מכבד את הצו, ולא ילך לקבר של אחיו", אמרה מאשה גפני, שפקדה הבוקר את קבר בנה, סגן טל גפני ז"ל.
ברקע ההתמודדות עם התפשטות הנגיף קורונה אישרה בצהריים הממשלה בישיבה טלפונית כמה מגבלות במועדים הקרובים ובכללן איסור כניסה לבתי העלמין הצבאיים מערב יום הזיכרון ביום שני ולאורך יום הזיכרון וערב יום העצמאות ביום שלישי.
ההחלטה עוררה סערה עוד לפני אישורה. קרוביהם של נופלים במסגרת הצבאית ונרצחים בפיגועים הצהירו כי בכוונתם לא למלא אחר ההנחיה ושהם יעלו לקברי יקיריהם ביום הזיכרון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה למשפחות השכולות. "אני מדבר איתכם כאח שכול", אמר נתניהו בסרטון שפרסם. "כל שנה אני ומשפחתי ואחי ומשפחתו עולים לקברו של אחי יוני ז"ל. אנחנו מתייחדים עם הזיכרון, עם החיוך שלו, עם הכאב הבלתי נתפש, אותו רגע נורא שהודיעו לנו על נפילתו, הודיעו לעידו ועידו הודיע לי בארה"ב. דברים ששינו את החיים שלנו כפי שההודעות על יקיריכם שינו את חייכם בצורה שאי אפשר להסביר את זה.
"אבל כנראה שהעם שלנו, המדינה שלנו, הם דברים מאוד מיוחדים, כי כל שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עולים להר הרצל ולעוד 52 בתי עלמין צבאיים במדינת ישראל מיליון וחצי בני אדם. זה מספר עצום, אין דבר כזה בשום מקום בעולם. קודם כל זו תעודת כבוד לכל אזרחי ישראל שמזדהים עם הכאב שלנו ומבינים את ההקרבה העצומה של יקירינו שבלעדיהם פשוט לא היינו כאן.
"זה מה שאנחנו עושים כל שנה. השנה נצטרך לעשות את זה אחרת. כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את אותה צפיפות באתרי הקבורה שפשוט תסכן את כל מי שנמצא שם. אני משתף אתכם בדברים שכתבה שרה שחף-ברי, שהיא אלמנת צה"ל ואם שכולה. היא איבדה את בעלה מאיר במלחמת יום הכיפורים ואת בנה משה במלחמת לבנון, והיא החליטה השנה לא ללכת להר הרצל ביום הזיכרון.
"היא מגדירה זאת כבחירה בחיים, מתוך אחריות עצומה לה לעצמה וגם לסובבים אותה. היא כותבת 'בתוך כל הקושי, אני יודעת שהבחירה שלי נכונה. המשפחה שלי והחברים שלי יהיו עם הנופלים בדרכים אחרות ומשמעותיות גם בזום'. אני ומשפחתי ואחי ומשפחתו נעלה להר הרצל בימים אחרים פחות צפופים, אני יודע שגם אתם תעשו זאת".
שר הביטחון נפתלי בנט אמר בהתייחסו לסוגיה הנפיצה כי "פתיחת בתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון הייתה בגדר פצצת מוות מתקתקת. מדי שנה מגיעים ביום הזיכרון כמיליון וחצי איש לבתי העלמין, חלק לא מבוטל מהם הם קשישים ומבוגרים. שקלנו אפשרויות נוספות, של דחיית יום הזיכרון לסתיו ומתן אפשרות רק לחלק מבני המשפחה להגיע, אבל יש משמעות לקיים את יום הזיכרון במועדו.
"המשטרה תסגור את צירי הגישה לבתי העלמין, אבל השוטרים לא ימנעו בכוח מהורים שכולים להיכנס לבתי העלמין, תבוצע 'אכיפה רכה'. אב שכול לא ייעצר פיזית. כל החלטה שלא היינו מקבלים לא הייתה מתקבלת על כולם. טכנית לא יהיה ניתן להגיע עם רכב - מי שיגיע יעשה זאת ברגל".
"לא אקפוץ מעל הגדר"
בקרב המשפחות השכולות היו גם כאלה שבחרו להיענות להנחיה ובשל כך הקדימו כאמור את עלייתם לבתי העלמין. ליד קברו של טל גפני, סגן מפקד סטי"ל בחיל הים שנפל ב-1995, עמדו כאמור אמו מאשה, אחיו וילדיהם. "ידענו שהולך להיות סגר ולכן החלטנו לבוא היום, המשפחה הקרובה ביותר, בלי חברים, לכבד את זכרו", אמרה האם השכולה. "כמו שאמרתי לילדים שלי, אני אומרת גם לכם: זה לא אותו דבר. אין את העוצמה הזאת, ההרגשה שכל עם ישראל עומד דום לצפירה.
"אנחנו עמדנו היום ב-11:00 בדיוק, אבל העוצמה הזאת חסרה. האווירה לגמרי שונה. אני חושבת שכן אפשר היה לתת להורים שכולים לבוא ולהתייחד עם הבנים, בעיקר שרוב ההורים השכולים הם כבר אנשים מבוגרים, מעל 80, ומי יודע אם זו לא שנה אחרונה שהם בכלל יכולים לעמוד ביום הזיכרון ליד הילדים שלהם".
למרות הכאב, מאשה אמרה כי בכוונתה לכבד את החלטת הממשלה. "אני לא אתעמת עם שוטרים ולא אקפוץ מעל הגדר, אני לא בת 15. אבל אם הורים אחרים יעשו את זה, אני יכולה להבין אותם. אני מקווה שלא יקרה מצב שנתניהו יעשה שוב את מה שעשה בליל הסדר (נפגש בביתו עם בנו אבנר), ולא נהג כמו שביקש מהעם".
לא הרחק משם, ישבה יהודית פינטוך מחיפה ליד קברו של בנה, השריונר סמל אלון פינטוך ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה. "אני מגיעה לפה יחסית די הרבה, אבל היום הגעתי באופן מיוחד בגלל הקורונה והאפשרות שביום הזיכרון לא יתקיים טקס", אמרה פינטוך.
היא הוסיפה: "זה חבל, זה צובט, כי ביום הזה יש לנו את כל עם ישראל שמחבק אותנו. ביום יום אנחנו חיים את החוסר, את היש ואת האין, הכול מתערבב ביחד. אבל ביום הזה (יום הזיכרון) כשמגיעים כל האזרחים והחברים, והמדינה כולה מחבקת אותנו, אנחנו קצת מסירים מעלינו את הנטל ומחובקים. זה מחמם את הלב והנשמה.
"זה סוג של החמצה אבל יש נסיבות, ואני בעד שכל אחד יגן על עצמו ושתהיה דמות אחראית שתורה גם לא להגיע. יש גם אנשים שירצו להגיע בעצמם, וזה גם בסדר".
"רק ככה נשמור על עצמנו"
משה אשכנזי, אף הוא מחיפה, הגיע לבקר בקבר חברו, רב-סרן יוסף קניג ז"ל, ששירת בחיל הלוגיסטיקה ונפל ב-2004. "כבר 16 שנה הוא לא איתנו, ואני פה בכל שנה ביום הזיכרון. גם בערב יום הזיכרון יש טקס לזכרו בשכונה.
"עם כל הצער והכאב, השנה אין ברירה. כולנו מבינים שזה מה שצריך לעשות. כולנו יודעים וחווים את זה, אין לנו ברירה אלא להתנהג בהתאם להחלטות, ורק ככה נשמור על עצמנו. אין לנו ברירה אחרת אלא להישמע להוראות. בסופו של דבר, ביום הזיכרון הבא אנחנו נהיה פה כולם ביחד וזה מה שהכי חשוב, לזכור ולא לשכוח".
ראש העיר נשר רועי לוי פנה לראש הממשלה ולשר הביטחון וקרא להם לא לאכוף את ההחלטה על ההורים השכולים. לדבריו, "המלצת גורמי המקצוע למנוע ממשפחות שכולות, שרוצות בכך, לפקוד את קברי קרוביהן שנפלו במלחמות ישראל ובפעולות האיבה, חסרה את אותו היגיון ולוקה באנושיותה.
"עשו את הדבר הנכון ואפשרו להורים, לסבים ולסבתות, לאחים ולאחיות לבני ובנות הזוג והילדים, לעלות לקברי יקיריהם, בתיאום מול הרשויות המקומיות, לזמן מוגבל, תוך שמירה על המגבלות והבריאות. אל לנו לקחת מהמשפחות את הרגע שבו ליום אחד, מול אותה חלקת קבר, האבל הפרטי שלהם מתאחד עם האבל הלאומי".
חיים בן שושן עלה לקברו של סמל דניאל קדמי ז"ל', שנפל ב-2014 במבצע צוק איתן עם עוד ארבעה חברים בקורס מ"כים. "דניאל הוא בן של חברים שגדל כמו בן בית אצלנו", סיפר בן שושן. "הוא חבר אמיתי של הבנים שלנו והוא נהרג באירוע שבו מחבלים הגיעו לפילבוקס. אני מגיע לפה כל שנה מאז שהוא נפל.
"ההחלטה היא שכלתנית מאוד ותמנע מהרבה אנשים עם רצון אמיתי לבוא לפה ולהידבק - מן הסתם הרוב משתייכים לאוכלוסייה המבוגרת, כך שזה מסוכן מאוד עבורם. זאת החלטה כואבת אבל נכונה".
לשאלה האם לדעתו משפחות שכולות יגיעו לבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון למרות החלטת הממשלה, השיב בן שושן: "תמיד יהיו אנשים בקצוות שיגיעו כי כואב להם וזה יום יחיד בשנה שבו כולם באים ומתחזקים מזה. יצטרכו למצוא את שביל הביניים, אולי ייתנו למי שחייב להגיע להיכנס על פי הכללים של שמירת מרחק".
יחיאל ארז, אביו של תמיר ארז שנהרג ב-2003 במהלך שירותו בשירות הביטחון הכללי, אמר: "זאת החלטה מאוד הגיונית כי מאוד צפוף פה ביום הזיכרון. אני בדרך כלל בא לפה פעם בשבועיים ולא קורה כלום אם לא אגיע ביום הזה בשבוע הבא.
"ביום הזה אני בדרך כלל מגיע לפגוש את החברים שלי ושל הילד כי המפגש הזה עושה לנו טוב. הפעם מונעים את זה מאיתנו ולכן אני מגיע היום. קיבלתי אתמול הודעה שאפשר להגיע מהבוקר לבית העלמין ולכן הגעתי לפה. כל שנה אני מחליף עציצים אבל השנה המשתלה סגורה ולכן נעשה את זה כשהמשתלה תיפתח. אני מקבל את הגזרה ואסתדר עם זה".
דוד קורקוס, אח שכול ויו"ר יד לבנים בבאר שבע, אמר: "אנחנו הסניף הכי גדול ופעיל בארץ, אנחנו בקשר מתמיד עם מאות משפחות שכולות. ההורים מאז הסגר כל הזמן מתקשרים ושואלים מתי חוזרים לפעילות. בערב פסח חילקנו לכל המשפחות השכולות 300 זרי פרחים עד הבית. אנשים אמרו שזו פעם ראשונה שהם שומעים דפיקה בדלת ומהעבר השני לא מתקבלות בשורות רעות אלא פרחים.
"אנחנו מארגנים טקס וירטואלי בשיתוף העירייה. לשמחתי, ציבור המשפחות השכולות בבאר שבע מבין היטב את המצב ומשלים איתו. קיבלנו טלפונים מאנשים שלא יגיעו לבית העלמין ביום הזיכרון, ולמי שהתעקש המלצנו להגיע לפני.
"ביום הזיכרון מגיעים לבתי העלמין הרבה מאוד אנשים, ההחלטה נועדה בסך הכול לשמור על הבריאות שלהם. טקס רגיל יכול היה להיות מקור גדול להדבקה. אני אומר למשפחות השכולות להישאר בבית ולהתייחס עם יקיריהן בדרך אחרת".
ימית בראשי-כהן וחזי בראשי, אחיו של סגן דרור בראשי ז"ל שנפל בלבנון בשנת 1995, עלו היום לקברו בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. "ההורים שלנו פחות יוצאים מהבית בגלל אירועי הקורונה, אבא שלנו היה פה לכמה דקות לפני כמה ימים, אולי אימא תגיע מחר", אמרה ענת. "קשה להורים שלנו אבל גם לא כל כך קשה כי הם כל השנה מגיעים. הם מבינים את המצב ומעדיפים לשמור על בריאותם".
ימית הוסיפה: "אנחנו מגיעים לכאן כל הזמן, לא רק ביום הזיכרון. בכל שנה רגילה אנו עורכים טקס במועדונית ילדים שעל שמו. השנה בעקבות הנסיבות יום הזיכרון עובר בצורה שונה. הגענו עכשיו כי הבנו השנה שלא נוכל להגיע ביום הזיכרון. יום הזיכרון למשפחות השכולות בניגוד לכל עם ישראל זה כל השנה ולא רק ביום עצמו".
"לא חשבו איך להמתיק את הגלולה"
יונה שמוכר, אמו של סרן יוני (ליאור) שמוכר שנפל במלחמת לבנון השנייה ב-2006, כתבה מנגד: "כואבת, מצומררת ומתוסכלת לחשוב שימנעו מאיתנו להתייחד עם יקירינו בעת הצפירה בבית העלמין. לא מסוגלת לדמיין שורות של קברים דוממים, צפירה, דגל בראש התורן ואים שום אדם, שום כלום ברגע זה, שום נציג, לא במדים ולא באזרחי, אף אחד שירכין ראש, שיצדיע לבנים, לבן שלי.
"אני אם שכולה שאיבדתי את היקר מכל ומשנה לשנה זה קשה יותר, הכאב והגעגועים. כולם 'רצים' ואני תקועה שם. אני לא פורעת חוק, אני אזרחית המצייתת לחוקים ולהוראות ואעשה הכול על מנת שנעבור את הקורונה. ומצד שני בטוחה שלא חשבו ואם חשבו - חשבו בחוסר רגישות ואנושיות, לא חשבו איך להמתיק את הגלולה".
היא סיפרה שפנתה לקצינת הנפגעים וביקשה שתעביר לכל הגורמים הנוגעים בדבר הצעה ולפיה "אם המשפחה הגרעינית מנועה מלהגיע, שיהיה נציג - חייל, שוטר, מתנדב - מישהו שיהיה בחלקה שירכין ראש, שיצדיע. העיקר שיהיה מישהו נוכח, קיים. אם זה לא בר ביצוע, שיבטלו את הצפירה".
בסיום דבריה ציינה האם השכולה: "אין שום כבוד להשמעת הצפירה כשהבנים לבד, לבד בשקט המקפיא וכשאני מדממת. קשה לי לקבל את הגזרה, להפר את ההוראות ולהפוך לעבריינית. גידלתי ילדים עם ערכים, מוסר, יושר, נתינה, אחריות וצדק. בקשתי אליכם, לכל מי שיש לו קשר ומרגיש כמוני, שיפנה את בקשתי וכאבי ושיוכלו ולו במעט להיטיב עמנו".
לפנייה לכתב/ת 
