כבוד אחרון לניצולת השואה שנפטרה לבדה בביתה: "עכשיו היא לא תישכח"
מכריה של ד"ר מגדה גרייף, שלפי ההערכות הלכה לעולמה בערב פסח ונמצאה בדירתה ללא רוח חיים בערב יום השואה, ליוו אותה בדרכה האחרונה. אחת מהרופאים הרבים שאותם חינכה גרייף ספדה: "אישה מדהימה ואהובה"
בהתאם להנחיות משרד הבריאות, ליוו אמש (יום ד') כ-20 בני אדם את ד"ר מגדה גרייף בדרכה האחרונה. גרייף, ניצולת שואה ילידת רומניה בת 89 במותה, נמצאה בערב יום השואה ללא רוח חיים בדירתה בבאר שבע. לפי ההערכות, היא נפטרה כבר בערב פסח, ומכתב "צוואה" מצמרר שהותירה עם הנחיות למקרה שתלך לעולמה עורר סערה גדולה.
ד"ר גרייף הייתה ערירית. החברים הטובים, שליוו אותה למנוחות בבית העלמין בעיר, נחשבו לבני משפחה בתחנות השונות בחייה. היא הייתה רופאה פתולוגית בבית החולים סורוקה ומרצה באוניברסיטת בן גוריון.
בין משתתפי ההלוויה ד"ר ניצן היימן-נוימן. "היא הייתה מורה שלי והקימה דורות על גבי דורות של סטודנטים", סיפרה ד"ר היימן-נוימן על הרופאה שהתוותה את דרכם של רבים בתחום. "היא קראה לנו 'הילדים שלי'. היה לה הומור שחור, דיברנו איתה על הכול, הייתה לה אישיות גדולה למרות שהייתה קטנה פיזית".
היא הוסיפה: "למגדה היו את כל הסממנים של העם היהודי. מצד אחד עצבות כיוון שהייתה ערירית ומצד שני הרבה צחוק. היא הייתה אישה מדהימה, אישה מאוד אהובה".
לדברי ד"ר היימן-נוימן, הקשר ביניהן נשמר לאורך השנים. "היא אהבה בולים ואספה למען אחד החברים הרופאים שהיה לה איתו קשר מיוחד כי שניהם היו ניצולי שואה. אחרי שפרשה, באיזשהו שלב היא העבירה לו את הבולים דרכי".
המכרה סיפרה מדוע החליטה להביא לפרידה זר פרחים סגול: "מגדה הייתה אישה צבעונית באישיות אבל היא אהבה סגול. הכול היה סגול אצלה. אפילו כשהיא לימדה אותנו עם שקופיות המסגרת הייתה סגולה, אז קניתי לה פרחים סגולים".
"זיכרונות מיוחדים"
גם הרב אברהם יוסף, שהזעיק את כוחות ההצלה אחרי שד"ר גרייף לא ענתה לדפיקות בדלת דירתה, חלק לה כבוד אחרון. כך גם אולגה פרץ והאחיות ג'ולי וליאת אליספוב, שסיפרו כי הרופאה המנוחה צילמה אותם מילדות במשך 40 שנה.
הן סיפרו על הרגעים הקטנים ועל הזיכרון מהחיבור עם מגדה. "סבתא שלנו", גם הן קראו לה. התמונות שהרופאה צילמה נמצאות בארגז בדירתה. "זה הדבר היחיד שאנחנו רוצות כדי שיישאר לנו משהו מהזיכרונות המיוחדים איתה".
אבי בוגנים, שהכיר את מגדה דרך הרב יוסף, אמר בהלוויה: "הייתה כאן סמליות של אדם שעבר את השואה והקים עצמו מחדש. היא לא שיקמה את עצמה והחייתה את עצמה, אלא גם החייתה אחרים.
"הדיבור איתה וחוות הדעת שלה שימחו אנשים ועזרו לאנשים להתרפא. למגדה לא היו ילדים, אבל היא הולכת עם הרבה ילדים שהחייתה אותם. לכן הרבה נחשבים כמו הילדים שלה וחייבים לה".
את ארגון "חסד חיים ואמת", שמלווה משפחות אבלות, ייצגו דרו נועם מכלוף והמייסד דוד עמוס. לדבריו, "שמענו על המקרה הייחודי שלה ועל כך שהיא ערירית והבנו שיש צורך להנציח אותה ולהיות עבורה מעבר לרגעים האלו. אנחנו מגיעים בהלוויה ונגיע בציון חודש ונגיד עליה קדיש. לא ישכחו אותה אף פעם".
לפנייה לכתב/ת 
