יותר מסחר, יותר מועסקים - אז למה הרכבת לא פועלת?
חרף הגידול בשיעור המועסקים במשק, שמנסה להתנער מעול הקורונה, חזרת הרכבת לפעילות סדירה אינה נראית באופק. גם במקרה שהממשלה תחליט על החזרת הרכבות יידרש זמן התארגנות. הפעילות תהיה מצומצמת ותחת מגבלות כבדות
חרף הגידול בשיעור המועסקים במשק, היקף הנסיעות בתחבורה הציבורית נותר נמוך מהרגיל במידה ניכרת, והחזרת הרכבת לפעילות סדירה נראית רק הרחק באופק ותחת מגבלות כבדות.
ל-ynet נודע כי במשרדי הממשלה ידונו על פתיחת הרכבת לנוסעים רק בעוד פרק זמן של שבועיים לפחות. גם אם הממשלה תפתיע ותקבל החלטה על פתיחתה קודם לכן, לרכבת ישראל יידרש זמן כדי להתארגן מחדש לפעילות. אם אכן תחל לפעול, מסתמן שזה יקרה בהדרגה, ותחילה יופעל שלד בסיסי של המסילות עם מספר קווים מצומצם ובתדירות נמוכה.
ההחלטה על פתיחה מחודשת של הרכבת נתונה בידי הממשלה. הסיבות לכך שהוחלט לתגבר את פעילות האוטובוסים עם הגדלת מספר המועסקים במשק, ולא לחדש את פעילות הרכבת, מגוונות. ראשית, עדיין לא נקבע מתווה הפעלה כך שתובטח שמירה על בריאות ציבור הנוסעים. בכל רכבת יכולים לשבת 800 עד אלף נוסעים, ובשעות העומס נכנסים גם נוסעים רבים בעמידה. גם אם תוגבל עלייתם לקרונות, יש למנוע התקהלות בתחנות וברציפים. ואולם, לכל אלו יש פתרונות - בהרצת הקו המהיר לירושלים, למשל, או בהליך רכישת הכרטיסים השמורים באמצעות האינטרנט מאפשרת הרכבת גם בשגרת טרום הקורונה להזמין כרטיסים מראש. כך, מגבלות הישיבה יוכלו להישמר לפי נוסע אחד או שני נוסעים בכל רביעיית מושבים. משכך, גם הצפיפות בתחנות וברציפים תקטן.
עם סגירת תחנת רכבת השלום לפני כמה חודשים, וסגירתו של רציף שלם בקו איילון, דיילי הרכבת ויסתו את מספר האנשים שירדו לרציפים, ויוכלו לעשות כן גם כעת. למעשה, בתחנת הרכבת יש שתי נקודות שליטה: הכניסה לתחנה ומכונת התשלום בעבור כרטיסי הרב קו - שני מוקדים אלו, יחד עם הכוונה של דיילים, יוכלו לאפשר בקרה מסוימת על מספר האנשים בכל מקום. עם זאת, הפעלה באופן שכזה תוכל להתבצע רק בתנאי של מספר נמוך יותר של נוסעים מבשגרה ולא לאורך זמן, וכמובן יש לה גם עלויות כספיות כבדות.
בנוסף, לא התקבלו הנחיות מטעם משרד הבריאות לגבי מספר הנוסעים בכל קרון, לגבי חיטוי הרכבות, מדידת חום בתחנות, חבישת מסכות, מרחק שנדרש לשמור בין הנוסעים ועוד. כל אלו נדרשים על מנת להתחיל לתכנן את הפעלתה המחודשת של הרכבת.
שנית, אין הצדקה כלכלית להפעלת הרכבת בשל היעדר ביקוש. למרות התחושה הרווחת בציבור, המשק לא חזר לפעול במלואו. מספר המועסקים עלה מ-15% ל-30%, והותרה הפעלתם של בתי עסק נוספים. שלא בהתאמה, מספר המכוניות על הכביש עלה דרמטית. לעומת זאת, מאז ההקלות במוצאי שבת מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית לא השתנה, והוא עומד על 10% ממספרם בשגרה.
ברכבת עובדים בתקופה זו על האצת פרוייקטי תשתית. פעולות אלו נדרשות על מנת להניע את המשק הישראלי ומשרד האוצר מקדם פרוייקטי תשתית נוספים לשם כך. ההערכות בענף התחבורה הן שבתוך כשבועיים הרכבת תסיים את כל עבודות תחזוקת המסילות - הספק שימנע סגירת מקטעים במהלך שנת 2020 כולה. יחד עם זאת, מסתמן שעדיין יסגרו תחנות בימי שישי.
לפני סגירת הרכבת לתנועת נוסעים היא הסיעה 10% מהנוסעים שבשגרה - כלומר 150-100 נוסעים בכל רכבת - לעומת 30%-40% שימוש באוטובוסים. ההסבר לכך הוא שבעוד שבשירות האוטובוסים הנוסעים הם "קהל שבוי", הרכבת מסיעה נוסעים מחתך סוציו-אקונומי שונה שמאפשר להם אלטרנטיבה של שימוש ברכב פרטי, ולכן ההערכות הן שבעקבות המגפה השימוש ימשיך להיות נמוך מאוד גם בהמשך, ויידרש זמן רב עד שהנוסעים יחזרו לנסוע בתחבורה הציבורית - ובינתיים הם יעדיפו לעמוד בפקקים שילכו ויחריפו.
ההנחיות העדכניות עדיין מורות על נסיעה בתחבורה ציבורית רק לצרכים חיוניים, הכוללים תעסוקה והצטיידות במזון ובתרופות, והפעלת רכבת למרחקים לא עונה, בדרך כלל, על צרכים אלו. לכן, ייתכן שיעדיפו בממשלה לתגבר את תנועת האוטובוסים החופפת לקווי הרכבת, אך לא ברור כיצד יתמודדו עם המחסור החמור בנתיבי העדפה לתחבורה ציבורית ובנהגים זמינים לעבודה.
לפי ההערכות, החזרה לפעילות תבוצע באופן הדרגתי. תחילה תופעל רשת מצומצמת של רכבות בתדירות נמוכה והשירות יתרחב, או יצטמצם, בהתאם להנחיות הממשלה, וכן ייתכנו דילוגים על תחנות בערים שיוכרזו כאזורים מוגבלים.
פרופ' אראל אבינרי, ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ומערכות תשתית במכללת אפקה להנדסה בתל אביב, מתנגד לתפיסה השלטת במשרדי הממשלה: "אם מסתכלים באופן לא פופוליסטי על בריאות הציבור, אז הנזק הבריאותי מנסיעה גבוהה על הכבישים בעקבות תחלואה ומוות מזיהום אוויר עלול להיות יותר גבוה מהסיכון של נסיעה בתחבורה ציבורית, כמובן תחת הנחיות מבוקרות". לדבריו, החקירות האפדימיולוגיות לא מפורסמות לציבור, אך ברמת התחושה נראה שמספר הנדבקים משימוש בתחבורה הציבורית אינו גבוה כפי שהוא נתפס בקרב הציבור, ואולי גם בקרב מקבלי ההחלטות.
"הביקוש לתחבורה הציבורית ירד בצורה ישירה כי יש הרבה אנשים שנמצאים בחל"ת, וגם נסיעות למטרות בילוי ופנאי אינן קיימות. אך יש גם פחות נסיעות מסיבות עקיפות - אנשים לא מעוניינים לנסוע בשל חשש, שחלקו מוצדק וחלקו לא. תקופת הפיגועים למשל הדירה את רגליהם של נוסעי התחבורה הציבורית מעבר לסיכון האובייקטיבי. מקרה בעוצמה כזו כפי שאנחנו חווים לא היה אף פעם, ולכן ייתכן שמדובר באירוע טראומטי מבחינת הציבור שישפיע גם על השימוש בעתיד - ימים יגידו", מוסיף פרופ' אבינרי.
נראה שבשאר העולם המצב שונה בכל הנוגע לסוגיית התחבורה הציבורית. ליאור שטיינברג, מתכנן עירוני ומייסד חברת Humankind ברוטרדם, מסביר: "למיטב ידיעתי, במרבית המדינות המערביות לא הופסקה תנועת הרכבות. בהולנד למשל הופחתה התדירות, אך כל הקווים ממשיכים לפעול. חברת הרכבות ביקשה מהנוסעים להשתמש בשירות רק אם הוא חיוני, ולשמור על מרחק של מטר וחצי. בפעמים היחידות שנאלצתי לנסוע ברכבת, היא הייתה כמעט ריקה לגמרי. בדנמרק, עם פרוץ המשבר, חברת הרכבות הוסיפה עוד רכבות, כדי למנוע מנוסעים לשבת בקרבה לאנשים אחרים".
לדבריו, "הרציונל בהמשך שירות הרכבות הוא לאפשר לאנשים שצריכים לנסוע, כמו עובדים חיוניים, לעשות שימוש בתחבורה הציבורית. גם בישראל צריך לשקול לאפשר לאנשים לנסוע ברכבת, עם הגבלות כמובן. למשל, כמו שעשו בדנמרק, למכור כרטיסים לרכבת מראש אונליין, וכך לדאוג שמספר הנוסעים לא עולה על המותר בהגבלות הצפיפות".