למי קראתם קשישה?
ההכללה הגורפת של בני 60 ומעלה בימי הקורונה הפכה אנשים יצירתיים ותאבי חיים לבלתי רלוונטיים. במחי מילה נדחקנו לתחתית שרשרת המזון
יעל ולצר
באירוע משפחתי שבו נכחתי כילדה שאלתי בתמימות את סבתי ז"ל בת כמה היא. היא השיבה שהיא בת 55, בעוד שגילה האמיתי היה 70. "אז ילדת את אבא כשהיית בת 10?", שאלתי. שתיקה השתררה לרגע סביב השולחן עד שכולם פרצו בצחוק. "את רואה", אמר לה אז הדוד שלי ביידיש (כאילו שלא הבנתי), "אמרתי לך תמיד להגיד את האמת, או לא לענות בכלל', והסביר לי שסבתא לא אמרה את גילה האמיתי כדי שלא אחשוב שהיא זקנה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
גם היום, לא מעט נשים וגברים מסרבים לנקוב בגילם האמיתי, וזו זכותם. אולי הם חשים מאוימים מספרת העשרות המתקדמת. אני, מכל מקום, החלטתי מזמן, אולי בעקבות סיפור סבתי, שלא להסתיר את גילי האמיתי. אני בת 60. יודעת כבר לא מעט על העולם הזה ומרגישה גאה בנכסים שצברתי. לא מרגישה זקנה, לא קשישה, ובוודאי שלא מוכנה שיקטלגו אותי או את חברותיי כמי שנמצאות ב"גיל הבלות". צברתי לא מעט הצלחות והישגים, גם טעויות וכישלונות, אני אמא גאה, סבתא מאוהבת בנכדיה, עובדת, מבלה, מסמנת יעדים להשגה, ועדיין בעלת חלומות ויצרים. לא תאמינו – גם סקס ואלכוהול (במידה) הן לא מילים זרות עבורי.
ואני לא לבד. חלק גדול מחברותיי, חבריי ומכריי, הם בני 60 ו-70 ומעלה, ורובם ככולם אנשים עובדים, פעילים, עם לו"ז יומי מפוצץ שקשה לתקוע בו סיכה, תאבי חיים ובריאים. לא גילנו הכרונולוגי מפריע לנו ולא הקמטים הישנים והחדשים. להיות "צעיר" זו לא נתון גילאי אלא מצב מנטלי שנמדדת בתאווה לחיים, בדינמיות ובערנות. ואלה אפשריים בכל גיל, גם אצל המכונים "זקן", "קשיש" או "ישיש" רחמנא לצלן. גיל זה עניין של הרגשה. לא סתם הפך השיר של בוב דילן forever young להמנון חוצה עולם ותרבויות.
ואז באה מגפת הקורונה, ובבת אחת הוכנסנו כולנו לאותה קטגוריה של "קשישים", בטיעון שלפיו מחמת גילינו כולנו מוחלשי מערכת החיסון. הפכנו באחת לאוכלוסייה בסיכון שהושתו עליה מגבלות תנועה גורפות. בני 65 התבקשו לא להתרחק יותר מ-100 מטר מהבית, ואסטרטגיית היציאה העמידה אותנו אחרונים בשרשרת המזון. יש להוסיף לכך את המתרחש בימים אלו בשוק העבודה: גם כשיתחילו להחזיר עובדים מחל"ת, ככל הנראה בני גילאים הללו יהיו האחרונים לשוב, אם בכלל.
נכון, ההכללה הגורפת על "אוכלוסיית הזקנים" באה מדאגה לבריאותנו. אלא שהכנסת כולנו כאיש אחד לקטגוריה אחת, מבלי להתייחס כלל לכשרות הפיזית, הקוגנטיבית והרגשית שלנו – זהו מהלך אבסורדי.
להם אף אחד לא יקרא "קשישים"(צילום: אוהד צויגנברג)
תזכורת קטנה: בנימין נתניהו יהיה בקרוב בן 71, בני גנץ חצה את ה-60. שני "קשישים", שאמורים להיות ראשי הממשלה הבאים שלנו. שר הבריאות יעקב ליצמן בן 72 ונשיא המדינה רובי ריבלין עבר את ה-80. והם לא לבד. רבים ממנהיגי העולם ואנשי העסקים שמניעים את הכלכלה הגלובלית חצו זה מכבר את ה-65.
שוחחתי בשבוע שעבר עם מארק רובינשטיין, ניצול שואה בן 80 שכבר חודש לא יצא מחדרו בדיור המוגן שבו הוא גר, והוא סיפר לי על הספר החדש שאת כתיבתו הוא מסיים תוך שהוא שוקד על מהלכים בשחמט. הוא דוגמא מופתית למחקרים שמזהים הבשלה של יצירתיות לאחר גיל 60. ויש לי דודה, בת 86, שמעבירה בימים אלה בזום שיעורי ריקוד לגמלאים, והיא בכושר גופני מעורר קנאה. עשרות אלפי "קשישים", בני 80 ומעלה, מקפידים בימי שיגרה על שעת כושר יומי ואפילו רצים מרתונים.
גם גילם של מדענים פורצי דרך ואמנים במיטבם נמצא בקטגוריה הזאת. לאחרונה צפיתי בשידור חוזר של יום ההולדת ה-80 שערכו ליהורם גאון, זמר ענק, ששר בקול צלול. ביום שישי הרולינג סטונס הוציאו שיר ענק חדש (מיק ג'אגר תיכף בן 77). האם להחיל גם על כל אלו את שם התואר "קשיש"?
ברור אפוא שהכינויים "זקן" או "קשיש" לבני 65 ומעלה הם מגוחכים לא פחות משהם פוגעניים. המילונים, אגב, לא קושרים את הכינויים הללו לסולם גילאי מוגדר, ובכלל ראוי שהאקדמיה ללשון העברית תיתן דעתה על הסוגייה הזאת. שיח "הקשישות" חייב להשתנות כליל.
ראשית, מומלץ להוציא מכלל שימוש לחלוטין את המילה "זקן", ובמקומה להשתמש במילים "מבוגר" או "בוגר". מגיל 90, אולי, אפשר להשתמש במונח "קשיש", אף שמדובר בניסוח בעייתי שמתבנת אנשים למסגרות, אבל זה הרע במיעוטו. מגפת הקורונה פתחה חלון הזדמנויות שדרכו צריך לאפיין אנשים לא לפי גילם, אלא לפי מהותם. זה בדיוק הזמן להוביל מיתוג חדש של בני הגילאים האלו.
- יעל ולצר היא עיתונאית ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 26/04/2020 00:05
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
