נלחמים בקורונה: מה מסוכן ב"קבוצות סיכון"?
נדמה שכולם כיום יודעים שמבוגרים ואנשים שסובלים ממחלות רקע פגיעים יותר מאחרים למחלת COVID-19, אבל מה המשמעות של הימצאות בקבוצת סיכון?
משבר הקורונה - סיקור נרחב ב-ynet
ההגדרה של קבוצות הסיכון מתבססת על מחקרים אפידמיולוגיים תצפיתיים, ובעיקר מחקרי עוקבה. מחקר מהסוג הזה עוקב בדרך כלל אחרי קבוצה של נבדקים ומנסה למצוא קשר בין גורם כלשהו שיש חשד שקשור למחלה מסוימת, לבין התחלואה בפועל של חברי הקבוצה – לדוגמה הקשר בין עישון לסרטן הריאות. המחקר הוא תצפיתי, שכן החוקרים לא שולטים במעשי הנבדקים או במידת החשיפה שלהם לחומר החשוד, כך שהם יכולים למצוא רק קשר סטטיסטי בין שני משתנים או יותר, אך לא לקבוע בוודאות שאחד מהם גורם לשני.
מכאן אפשר לחשב את הסיכון, כלומר הסבירות לאירוע מסוים, כגון מחלה נשימתית קשה או מוות, בפרק זמן מסוים. בדרך כלל הכוונה היא לסיכון היחסי בין שתי קבוצות במחקר שנבדלות זו מזו במאפיין מסוים. לדוגמה, כדי לגלות אם עישון מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הריאות, ימיינו נבדקים בריאים למעשנים וללא מעשנים. לאחר תקופת מעקב מסוימת ישוו בין שיעור המעשנים שחלו בסרטן לבין שיעור הלא מעשנים החולים. כשמחלקים את שני המדדים הללו מתגלה הסיכון היחסי, כלומר פי כמה הסיכון של מעשן לחלות בסרטן ריאות גדול מהסיכון של מי שאינו מעשן.
חשוב לבחון את המספרים באופן ביקורתי: לדוגמה, גם אם קבוצה מסוימת נמצאת בסיכון כפול מהרגיל לחלות במחלה מסוימת, ההבדל עצמו יכול להיות קטן. לדוגמה, ייתכן שהסיכון הכללי לחלות במחלת הכזבת עומד על אחוז אחד, ועולה לשני אחוז בקבוצת הסיכון. לעומת זאת, שקרת פוגעת ב-25 אחוז מהציבור, אך התחלואה בה בקרב פוליטיקאים היא 50 אחוז. בשני המקרים הסיכון היחסי הוא פי 2, אך עלייה של 25 אחוז בסיכון מדאיגה הרבה יותר מעלייה של אחוז בודד.
עשרות שנות מחקר
אחד ממחקרי העוקבה המפורסמים ביותר הוא מחקר פרמינגהם, שהגדיר את גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם. המחקר החל כבר בשנת 1948, אז גויסו אליו 5,209 תושבים בריאים מהעיירה פרמינגהם במסצ'וסטס, שעברו כל כמה שנים בדיקות רפואיות ומילאו שאלונים על אורח חייהם, במטרה ללמוד מי מהם יפתחו מחלות לב וכלי דם. כשהישוו בין המאפיינים המשותפים לנבדקים שחלו לעומת אלה שלא, הצליחו לזהות רבים מגורמי הסיכון למחלות לב.
בעקבות מחקר פרמינגהם אנו יודעים לדוגמה שרמות גבוהות של "כולסטרול רע" (LDL) עלולות להוביל להסתיידות עורקים, ועל כן רושמים לסובלים מהן טיפול תרופתי מתאים כדי למנוע מחלת לב פוטנציאלית. המחקר עדיין נמשך וכיום נאספים נתונים על הדור השלישי של אוכלוסיית המחקר המקורית.
מאחר ש-COVID-19 היא מחלה חדשה, היקף המחקר עליה עדיין מצומצם, ולכן מומחים משתדלים להיזהר בקביעת מסקנות חד-משמעיות על הגורמים לתחלואה מסכנת-חיים בה. במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שנעשה בעיר ווהאן בסין, מוקד ההתפרצות של המגפה, בדקו החוקרים את הנתונים הרפואיים של 52 חולים שאושפזו במחלקות טיפול נמרץ עקב סיבוכי המחלה. נמצא שמטופלים מעל גיל 65 עם מחלות רקע נמצאים בסיכון גבוה יותר למות מהמחלה לעומת מטופלים צעירים ללא מחלות רקע. גם במחקר נוסף, שבו נבדקו 191 חולים בני 18 ומעלה, במידות חומרה משתנות של תסמינים, נמצא קשר בין גיל מבוגר לתחלואה קשה.
ממחקרים כאלה אפשר להסיק אילו גורמים נוספים מגדילים את הסכנה לסיבוכים מסכני חיים אצל נדבקים בנגיף הקורונה. עם זאת, חשוב לזכור שתוצאות המחקרים תלויות במשתנים רבים: לדוגמה, אין דרך להבטיח שאוכלוסיית מחקר שנעשה בסין תייצג בהכרח אוכלוסיית נדבקים אחרת, למשל בישראל או בשבדיה. הממצאים מושפעים גם מגורמים כמו גודל אוכלוסיית המחקר, אילו מדדים נבדקו, כמה זמן נמשך המעקב ועוד.
מבוגרים וחולים
לפי הנתונים שנצברו עד כה, דו"ח של המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) מצביע על תשע קבוצות סיכון במחלת COVID-19: אנשים בגילאים 65 ומעלה; דיירי מוסדות סיעודיים; אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, למשל בעקבות טיפולים כימותרפיים; חולים במחלות ריאה כרוניות כמו COPD או אסתמה; חולי לב; מי שסובלים מהשמנת יתר חולנית; חולי סוכרת; חולי כליות הזקוקים לדיאליזה; וחולי מחלות כבד. חוקרים עדיין חלוקים בדעתם בנוגע לעישון כגורם סיכון.
על פי המרכז האירופי לבקרת מחלות ומניעתן (ECDC) רמת הסיכון מתחילה לעלות בגיל 65. מבין הנדבקים שמתו מהמחלה בגרמניה, לדוגמה, 74 אחוז היו בני 80 ומעלה, ועוד 20 אחוז עברו את גיל 70. עם זאת, סיכון גבוה יותר בהחלט לא אומר שמדובר בגזר דין מוות. למעשה, סביר הרבה יותר שחולה קורונה בן 80 ישרוד: על פי מחקר של המועצה לחקר רפואי בבריטניה רק כשביעית (14.8 אחוז) מכלל החולים המאובחנים בסין מגיל 80 ומעלה מתו מהמחלה, וכל השאר החלימו. אולם עדיין הסיכון לתמותה בקרב בני 80 ומעלה עולה בהרבה על הממוצע בקרב כל החולים, שעומד על פי אותו מחקר על כ-2.29 אחוז.
כמו כן, חשוב להבין כי ההימצאות מחוץ לקבוצת סיכון אינה מחסנת אדם מפני סיבוכי המחלה, אלא רק מצביעה על כך שסיכוייו לשרוד טובים. לראייה, ככל שמספר החולים העולמי ב-COVID-19 עולה, כך מתרבים הדיווחים הנקודתיים על צעירים בלי כל מחלת רקע ידועה שבכל זאת מאושפזים במצב קשה ואפילו מתים.
לפנייה לכתב/ת 
