השחקן שהפך את ההגנה לאמנות
אם אתם חובבי כדורסל, אי אפשר שלא להתמכר לסדרה "הריקוד האחרון". הפרק שאני הכי חיכיתי לו הגיע, בו מוצג בין היתר דניס רודמן – אחת הדמויות המרתקות בתולדות המשחק. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
כמו כל אוהד כדורסל נורמלי ישבתי וחיכיתי עד שיעלה עוד פרק של "הריקוד האחרון", הסדרה המצוינת של נטפליקס על שיקגו בולס של שנות ה־90 (כן, לא רק על מייקל). כחובב קולנוע גדול וחובב כדורסל גדול, שני תחומי החיים התחברו לי בצורה מושלמת עד כדי אובססיה וציפייה לפרק הבא. והפרק שהכי חיכיתי לו הגיע, שמדבר קצת על דניס רודמן.
כתבתי כאן על כמה שחקנים שהאהובים עליי, עכשיו הגיע הזמן לתת כבוד לאחד משחקני הגנה הקשוחים החזקים בהיסטוריה. שיקגו בולס של שנות ה־90, בוסטון של ביל ראסל והלייקרס של קובי ושאק, מג'יק וקרים – מדובר בשושלות הגדולות בהיסטוריה, ששלטו בליגה במשך שנים, לקחו אליפויות והיו הכי דומיננטיות.
האיש והאגדה. דניס רודמן עם סטיב קר(צילום: AP)
אך מה ש"הריקוד האחרון" בא להביא לידי ביטוי, בצורה קולנועית נהדרת, זה ששיקגו בולס הייתה יותר מהכל קבוצה מאומנת של חברה מאוד מוכשרים שהיוו העטיפה של ג'ורדן. לכל יהלום יקר יש את הקופסה, העטיפה שמחזיקה אותו ובעצם הופכת אותו ליקר יותר ושמור יותר.
אין אדם שמח ממני שאחרי שנים של חוסר הכרה, סקוטי פיפן קיבל את החשיפה שמגיעה לו בפרק השני. סקוטי לקח החלטה. כמו שסטף קרי בחר להיות מספר 2 של דוראנט בשביל האליפות, כך בחר סקוטי להיות מקום 122 במשתכרים בליגה (בזמן שהוא שחקן טופ 10 בליגה) והשחקן השישי בבולס (בזמן שהוא השחקן השני בטיבו בקבוצה). הוא היה הרובין הכי טוב שבאטמן בעצמו יכול היה לבקש. השאלה מה היה קורה אם סקוטי היה מוביל קבוצה בשנות ה־90 הפכה לאחת המעניינות בהיסטוריה של ה־NBA.
בפרק 3 מדברים על דניס רודמן, שחקן שונה מכל מה שאתם מכירים. כמה אומץ צריך כדי להיות באד בוי פיסטון (ולהשפיל את מייקל ג'ורדן לרגעים) ולהגיע למקום אותו ניצח שבע שנים לפני עם הקבוצה השנואה בהיסטוריה של הליגה.
הצעירים שבינינו יראו את הדמיון בין דריימונד גרין לבין רודמן. הקשיחות, העבודה הקשה, המלחמה הבלתי פוסקת במגרש וההגנה מהטובות שראינו, אך יש הבדל אחד בין השניים – דריימונד הוא אחלה שחקן הגנה, דניס היה משחקני ההגנה הטובים שידע המשחק.
ביל ראסל, סקוטי פיפן, דוויט האוורד, דיקמבה מוטומבו – מה משותף לכל אלה? הגנה, יכולת, כישרון, גובה, כל הדברים ששחקן כדורסל גדול משווע אליהם. דניס היה שונה. לא מוכשר במיוחד, אינו יודע להחזיק בכדור, לא מהגבוהים שראינו (2.01) ובלגניסט לא קטן, אבל ההגנה והמחויבות הפכו אותו לריבאונדר אדיר כל כך הרבה שנים. ההגנה אחד על אחד שלו – אלוהים ישמור.
שיקגו ההיא זה לא רק הם. מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן(צילום: AP)
דניס, כילד שאביו נטש אותו בגיל מוקדם מאוד וגדל במשפחה קשת יום, נראה כמו בחור שהמשחק בשבילו היא הישרדות. כל שחקן שניסה לעבור אותו, גארד או סנטר (יכול לשמור על כל העמדות) ידע שלהשיג עליו סל זו משימה כמעט בלתי אפשרית. הגנה בכדורסל המון פעמים מתעסקת בנתונים, והריבאונדים הם מדדים להגנה חזקה. אבל הגנה זה גם להפריע לשחקן, הגנה זה גם בגיל 35, ושהוא גבוה ממך בכמעט 15 ס"מ. לגרום לאחד הסנטרים הטובים בתולדות הליגה, במשחק הראשון בגמר המזרח, להזיע, לצאת מריכוז, לסיים עם אחוזים מזעזעים מהצבע ולקחת עליו 21 ריבאונדים.
זה דניס רודמן, האיש שהוכיח שכדורסל זה בראש ובראשונה הגנה וקילר מנטליטי. אמנם בדרך אחרת מקובי, מייקל ולברון, אבל אל תמעיטו בחלק החשוב של דניס בהצלחה של שיקגו ההיא.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
לפנייה לכתב/ת 
דניס רודמן
צילום: AP
מומלצים
