המוגלה והבריאות

כל מי שהייתה לו פעם מורסה מוגלתית יודע שפתיחתה, על הדחייה שהיא מעוררת, מהווה
חלק מתהליך ההחלמה. אין ספק שהמנהיגות הנוכחית של מפלגת 'העבודה' מהווה מורסה
פוליטית, זיהום סביבתי פוליטי שיש לסלקו מהר ככל שניתן, בטרם יזהם כל חלקה טובה.
המחזה הנקלה הנגלה לעינינו אינו מיצג תופעות חדשות, ההפך הוא הנכון. זרעי הפורענות
נזרעו עשרות שנים קודם לכן, בקרביה של מפא'י ההיסטורית.
מפלגה זו, שהייתה בעברה הרחוק השור שסחב את מחרשת הציונות בדרכה אל המדינה ואל ראשית בנייתה, תש כוחה האידיאולוגי כבר בסוף ימיו של בן-גוריון ה 'גדול', ולא נמצא לה עדיין מחליף. תחת האלונים הזקנים, לא יכול היה לצמוח אלון צעיר ורענן נושא בשורה חדשה, ומה שהושתל מבחוץ מוכן לשאת כל בשורה, על פי מה שנראה לו 'רצון העם'. מנהיגות של אמת לא צמחה ב 'אמת', לא צמחה ב'מערך' ולא צמחה ב 'עבודה'. על רקע משבר מנהיגות זה הקמתי אתתנועת המחאה לאחר מלחמת יום הכיפורים, בתביעה, שמנהיגות ה 'מחדל' תקבל על עצמה אחריות מיניסטריאלית ואחריות אישית. אז, נראה היה השלטון כצוק איתן ויציב שידע לשמר את ערוותו בקרב המקורבים ו 'סגר שורות' מול הציבור הרחב. התקשורת סגדה לו, ועבדה אותו כמעט בכל מצב. לכן, קשה היה להפילו. היום פשה הרקב במידה כזו, שהשלטון, כל שלטון, נופל בעצמו.
אין צורך ביציאת המונים אל הבריקדות, יש צורך באליטה חדשה בעלת חזון, שתטה את שכמה לשאת מחדש את עולה של ציונות אחרת. אין מה לבכות על קלונה של מפלגת העבודה הנגלה לעין. טוב שקלון זה נגלה ברבים: הוא עשוי לפקוח את עיני הרבים, למה שסירבו עד כה לראות. בלי פיקחון כזה, לא ניתן יהיה לקבל את תמיכתם בחזון אחר.
כן, יש צורך דחוף בחזון אחר שיצדיק את קשיות החיים כאן. שיתן טעם לקורבנות הנופלים היום ולאלה שעוד יפלו בעתיד על מזבח ביסוסה של מדינת היהודים בארץ ישראל. כי זאת יש לזכור, קם פה דור צעיר שלא תמיד יודע לעשות הפרדה בין ערוות מנהיגיו ובין צדקת דרכנו כאן. קם פה דור צעיר, שהעולם פתוח בפניו כפי שלא היה פתוח מעולם בפני יהודי. שלא תמיד ברורה לו זהותו היהודית, גם כאשר הוא מניח תפילין שלוש פעמים ביום. אל הדור הצעיר והנבוך ממראה עיניו, נוספו אלה שמקרוב באו, רובם לא נמשכו אל מדינת היהודים אלא נדחפו אליה כברירת מחדל.
אלה גם אלה זקוקים לבשורה חדשה, לברית חדשה בין ה 'בתרים'. זה הזמן לעשות מעשה.
זה האתגר העומד היום בפני אנשי הרוח, שספנו עצמם בפינתם זה שנים. זה הזמן העומד
היום בפני אנשי המעשה, שעושים היום לביתם. זה הזמן לשנות מה שנראה כביכול, סדרי
בראשית. זה הזמן להגות ולהדליק משואות חדשות. זה הזמן לפתוח אופקים חדשים. במקום
לתבוע את עלבוננו מאלה שהפקדנו את השררה בידם והם מעלו בתפקידם, בואו ונגדיר
מחדש את משאת נפשנו. בואו ונאתגר עצמנו בחלומות חדשים, נתן תוכן חדש לערכינו
עתיקים. עכשיו בשלה העת וסימן לכך, היא המורסה הפתוחה, ראשית החלמתנו. פתח
תקווה.