"כששואלים אותי איפה המשפחה שלי, אני מרגישה עקצוץ בלב"
היא ברחה מהבית כשהייתה בצבא לאחר איבדה אמון באנשים הקרובים לה, מפגש עם עמותת חיילים בודדים ללא עורף משפחתי לזכרו של מייקל לוין ז"ל פתחה בפניה דלת לחיים אחרים. "לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לצאת מהמעגל הזה, זה היה ממש תהליך של השתקמות. למזלי היו המון אנשים שעזרו לי". ynet והתוכנית לחיילים בודדים בשבוע התרמה בצל הקורונה
בשיתוף ביתילי
לא משאירים אף חייל בודד. ynet והתכנית לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי, שבוע התרמה בצל הקורונה. להתגייסות ותרומות היכנסו ללינק
"כשאני מספרת לאנשים שאני חיילת בודדה, פעמים רבות שואלים אותי 'מאיפה עלית?' ואני מסבירה שאני ישראלית, ואז שואלים: 'אז איפה ההורים? וכל פעם מחדש יש לי עקצוץ בלב".
באוגוסט שעבר השתחררה אליזבט ובר (21) מצה"ל והחליטה להתחיל דף חדש בחייה. "אני מוגדרת כחיילת בודדה חסרת עורף משפחתי", היא מסבירה, "אני לא נמצאת בקשר עם שני ההורים שלי, וגם לא עם שאר המשפחה, ואני נעזרת בעמותה לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי לזכרו מייקל לוין ז"ל".
יחסית לגילה הצעיר, היא עברה בחייה המון. אביה יצא מהתמונה כשהייתה בת 12 והיא מספרת על אלימות מילולית ופיזית במשפחה. "בגיל מסוים התחלתי להבין שמשהו לא נורמלי אצלי בבית. זה רק התדרדר עם השנים וזה הגיע למצב שכבר לא יכולת להישאר ובעצם ברחתי מהבית בזמן הצבא. בלי כלום".
את המרכז לחיילים בודדים הכירה ובר דרך יום פתוח לחיילים בודדים במסגרת הצבא. "אני מדברת הרבה עם אנשים מהעמותה כשאני מרגישה קצת לבד, קיבלתי מהעמותה סלי מזון ודברים שהיה לי חסר. אם העזרה הזאת לא הייתה, אני לא יודעת איפה הייתי מוצאת את עצמי עכשיו", היא מודה. "לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לצאת מהמעגל הזה, זה היה ממש תהליך של השתקמות. למזלי היו המון אנשים שעזרו לי. המצב שבו הייתי אז, זה לא מי שאני היום".
יש המון נוער בסיכון שמפחד ומתקשה להאמין שיוכלו לקבל עזרה. "אני, אישית, איבדתי אמון באנשים בגיל צעיר. לא האמנתי שיש מישהו או משהו שיוכל להוציא אותי מזה, לכן ברחתי מהבית בגיל יחסית מאוחר", שיתפה ובר. אם היה לי האומץ וההבנה שיש לי עכשיו, הייתי עושה את זה הרבה לפני".
משפחה מכל הלב
המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל פיתח תוכנית מיוחדת לחיילים הבודדים חסרי עורף משפחתי ומסייע להם באמצעות תמיכה נפשית, תמיכה כלכלית, הכוונה אקדמית וצוות מדריכים, משפחות מאמצות, ובעיקר בית חם ואוזן קשבת – הכל במטרה לאפשר להם להשתלב בחברה הישראלית, ולא לחזור למעגל המצוקה אחרי השחרור. המרכז מלווה את החיילים הבודדים מטרום הגיוס וחמש שנים לאחר השחרור.
לא משאירים אף חייל בודד. ynet והתכנית לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי, שבוע התרמה בצל הקורונה. להתגייסות ותרומות היכנסו ללינק
אליזבט גרה ביחידת דיור קטנה, אך לפני מספר שבועות אירעה שריפה שפגעה כמעט בכל רכושה. "העמותה נתנה לי בגדים, נעליים, הלבשה תחתונה, כל דבר שהיה לי חסר הם דאגו. החל מציוד הביתה כדי שאוכל לעמוד שוב על הרגליים ועד עורך דין שיסייע לי בטיפול בשריפה".
אחד הקשיים בהם נתקלים החיילים הבודדים הוא הרצון למשפחה, מישהו שיחבק וילווה אותם, לא רק ברגעים מסוימים, אלא גם בדברים הקטנים היומיומיים. אחד המענים המרכזיים שהעמותה מעניקה לחיילים הבודדים הוא משפחה מאמצת. "העמותה קישרה אותי למשפחה, זה משהו שהיה לי נורא חסר", סיפרה ובר. "מישהו שילווה אותי בדברים הקטנים, אנשים שאוכל לבלות איתם. העמותה שידכה אותי למשפחה מקסימה וזה ממלא לי את המקום שחסר לי".
בתקופת הקורונה הרבה מהחיילים הבודדים שמוגדרים כנוער בסיכון עוברים טלטלות משמעותיות שמלוות בחרדה גדולה. "עכשיו אני עובדת בסופר, אני מלקטת הזמנות" מספרת אליזבט, "זה טוב לתקופה הזו כי זה מוציא אותי מהדיכאון".
איתיה שנל, עו"ס, רכזת חיילים בודדים במרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל שיתפה בקולות שעולים מהשטח. "התקופה הזו מאוד מורכבת לחברה שאנחנו מלווים. אני מקבלת הרבה טלפונים ביום, כל אחד והמקרה שלו עם כאב מאוד גדול. זה יכול להיות טלפון מחייל שאומר לי: 'מה אני עושה? אין לי כסף לאוכל. המקרר שלי ריק', היו לי טלפונים מחיילים שנמצאים במצב נפשי מאוד קשה כשהם סגורים בבסיס והתחושה שאי אפשר לצאת מציפה אצלם נטיות אובדניות, חיילים שנכנסו לחובות מאוד גדולים והם מקבלים טלפונים עם הצעות להלוואות מכל מיני אנשים והם לא יודעים מה לעשות".
כדי להתמודד עם משבר הקורונה החליטו בעמותה לעשות מיפוי של כל החיילים אותם הם מלווים בכל הארץ ולבנות לכל אחד מהם תוכנית מותאמת אישית. "יצרנו קשר עם כל חייל וחייל שאנחנו מלווים, בין אם זה מלש"ב או חייל משוחרר ולהבין מה הצרכים שלהם בתקופה הזאת. אם זה צרכים מיידיים שהם כלכליים כי הם פוטרו מהעבודה שלהם או הוצאו לחל"ת, או בין אם אלו צרכים נפשיים".
בשיתוף ביתילי
לפנייה לכתב/ת 
