תמונות נדירות: יום העצמאות הראשון - בצבע
במשך 40 שנים צילמה חנה פרקש תמונות צבע מאירועים היסטוריים, בהם יום העצמאות הראשון בירושלים. בריאיון לאולפן ynet, סיפרה על כך הבת ליאורה, לצד מנהל הארכיון בסינמטק שפועל להנגשת האוסף לציבור הרחב: "הייחודיות שלו היא בצבעוניות"
ביום העצמאות הראשון למדינת ישראל, אמה של ליאורה קרויאנק, חנה פרקש, צילמה תמונות ברחבי ירושלים: "תמונות צבעוניות בסרטים של קודאק כרום שהיא הייתה מקבלת מקרובים בארצות הברית". בין היתר, התמונות הנדירות מציגות את מה שכיום מכונה שכונת רחביה, כביש רופין ועוד. עשרות השנים לאחר מכן, פרקש שהייתה בכלל בקטריולוגית, עוד המשיכה לתעד אירועים היסטוריים בכל רחבי הארץ.
בריאיון לאולפן ynet, לצד מנהל הארכיון ופרויקט דיגיטציה בסינמטק, מאיר רוסו, סיפרה היום (ג') הבת ליאורה על הממצאים היקרים. "ביום העצמאות הראשון לא היה ממש מצעד, אלא התכנסו שאחריה אנשים הסתובבו. ביום העצמאות השני היה כבר מצעד צבאי – חיילים עם כלי נשק עוברים בחוצות ירושלים", היא הסבירה.
"זה די נדיר", אמר רוסו, "יש לנו מספר אוספים של משפחות מסוימות, אבל האוסף שליאורה הפקידה אצלנו הוא רחב היקף, אוסף של 40 שנות תיעוד משנות ה-40 עד לשנות ה-80, מקריית שמונה ועד אילת, ועוד בצבע". רוסו הדגיש את חשיבות התיעוד הזה: "אלה לא חומרים מטעם, כלומר זה לא ששלחו צוות אולפן כדי לתעד את מה שרצו לחשוף לציבור, אלא מדובר באנשים שפשוט היו שם וצילמו, זו איכות החומרים האלה".
עוד הוא סיפר על תהליך הדיגיטציה שעוברות התמונות ההיסטוריות: "תהליך הדיגיטציה הוא באמת מורכב וארוך. יש לנו את מיטב הציוד שקנינו בעזרתם הטובה של גורמים ותורמים. ברגע שאוסף כזה מגיע אלינו, הוא מקבל את העדיפות הראשונה, ממש מתחיל לעבור את התהליך מיד. אנחנו שוטפים את הסרטים, מנתבים את האלמנטים השונים שלהם לתחנות שונות של דיגיטציה. במקרה הזה אין פסקול, אז תוך כמה ימים האוסף עובר את התהליך. הרעיון הוא להנגיש אוספים לציבור. בעצם, אנחנו ממנים את התהליך בסיכום עם המשפחות – אנחנו מקבלים את האוסף ומנגישים אותו בחינם לקהל הרחב באתר ייעודי שיעלה לאוויר לקראת סוף השנה".
- נדיר שהצילומים צבעוניים?
"כן, בשנים האלה זה דבר נדיר מאוד, רוב החומרים שיש לנו הם בשחור לבן. מה שמייחד את האוסף הזה הוא באמת הצבעוניות שלו".
- ליאורה, יש תמונות נוספות? אמך צילמה עוד?
"היא צילמה הרבה דברים, הייתה לה עין היסטורית אבל היא לא הייתה צלמת מקצועית אלא בקטריולוגית. היא צילמה את טקס פתיחת בית הספר לרפואה הראשון בתחילת 1949, וב-25 שנים לאוניברסיטה, ובטקס חלוקת מכון ויצמן, טיסה במטוס בשנות ה-50 ועוד. אלה היו חוויות אישיות בעצם, אבל היא ידעה להסתכל על דברים והבינה את החשיבות שלהם".