שינויי האקלים יגדילו תפוצת יתושים מעבירי מחלות

שיאי ההתפרצות העונתיים של מכת היתושים בתנאי האקלים העתידיים, אם מגמת התחממות כדור הארץ תימשך, צפויים להיות גבוהים יותר וארוכים יותר. כך עולה ממחקר חדש שערך ד"ר טאקויה איוואמורה, חבר סגל בית הספר לזואולוגיה ומדען במוזיאון הטבע על-שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.

מהמחקר, שפורסם בסוף השבוע בכתב העת Nature Communications, עולה כי חלקים גדולים יותר של השנה יתאימו להתפתחות היתוש Aedes aegypti, המוכר כנשא ומעביר של מחלות דוגמת קדחת דנגי, זיקה, קדחת צהובה וצ'יקונגוניה - מה שיגרום להאצה בהפצת המחלות - הן באזורים החשופים כבר כיום במידה מלאה או חלקית והן באזורים שאין בהם כיום כלל יתושים האלה.

Aedes aegypti(צילום: shutterstock)

על פי התחזיות, שינויי האקלים יאיצו בין היתר את קצב פלישת היתוש בסין, ארצות הברית ויבשת אירופה. תוצאות הניתוח מעלות כי התקדמות שטח התפוצה של היתוש תהיה מהירה בשיעור של פי 2.4-2.5 בשנת 2050. עוד קודם לכן, עד 2030 צפויה אירופה להתאים יותר ליתושים האלה - ובמיוחד ספרד, פורטוגל, יוון וטורקיה.

תוצאות המחקר מצביעות גם על האצה בקצב ההשלמה של מחזורי חיים של היתושים שמפיצים מחלות. נתונים שנאספו בין השנים 1950-2000 מעלים כי העולם הפך מתאים יותר להתרבות היתוש בשיעור של 1.5% לכל עשור. החוקרים צופים כי המגמה הזאת אף תואץ, ותגיע לקצב גידול בהתאמה להתרבות היתוש של 3.2-4.4% בעשור כבר ב-2050.

בעלי החיים והמחלות

ד"ר איוואמורה, אקולוג סביבתי בהתמחותו, בחר להתמקד באחד היתושים המציגים את האיומים הרלוונטיים ביותר למין האנושי, Aedes aegypti.

מחלת זיקה ומחלת צ'יקונגוניה מרוכזות כיום בעיקר במדינות מתפתחות ובאזורים המאופיינים באקלים טרופי וסובטרופי. אלא שלפי החוקרים, שינויי האקלים כבר משפיעים על הסיכונים למחלות במדינות אלה - וחושפים לסיכון גם אזורים ומדינות שלא הושפעו מהמחלות האלה בעבר, או שהיו נתונות לחשיפה נמוכה בלבד

Aedes aegypti(צילום: shutterstock)

המחקר בחן את הספרות המדעית הקיימת, תוך סינתזה של מסקנות שנאספו בשורה ארוכה של ניסויי מעבדה - ומתרגם את התוצאות על מנת להציג עקומות גדילה של היתוש בכל שלבי מחזור החיים שלו. לאחר מכן, נעשה שימוש במודלים פמולוגיים - שיטה שפותחה במגזר החקלאי להערכת ימי הגידול (growing degree days, GDDs), על מנת לקשר את כלל המשתנים ולבנות תחזיות בדבר יכולתו של המין המסוים הזה להשלים את מחזור חיים בכל תנאי סביבה נתונים.

בשל ההשלכה הנרחבת של הדבקה במחלות על ידי יתושים, קיים כבר בסיס מחקרי רחב של פעילותם. ניסויים במעבדות, למשל, מספקים הבנה טובה של הגורמים המאפשרים ליתוש לגדול, עיתוי הגדילה שלו, וקצב הגדילה. מה שמובן פחות, הוא אופן התגובה של יתושים למשתנים סביבתיים, דוגמת טמפרטורה או גשם – והדרך שבה יתורגמו תגובות אלה לשינויים בתפוצת היתושים, העתיד להתרחש במקביל לשינוי האקלים. בהיעדר מושג ברור אודות השינויים האלה, קשה להיערך לגורמי הדבקה והעברה עתידיים.

מדד GDD מצביע על מספר הימים הנדרשים לכל מין, בתנאי טמפרטורה מסוימים, על מנת לצמוח ולהשלים את השלבים השונים במחזור החיים שלו. כאשר הזינו את המודל בנתונים שונים של טמפרטורה וגשמים, ניתן היה להעריך את המהירות שבה יוכל היתוש לגדול, ומכאן גם אפשר לחזות את מספר הדורות שאותם הוא מסוגל להוליד.

. 

החוקרים מעריכים כי השיטה שבה פעלו, להעברת ידע הנאסף במעבדות ולשילובו במודלים עולמיים לצורך יצירת מפות סביבתיות והצגתן על ציר זמן עתידי, תאפשר להפיק תובנות ברמה המקומית ולהציג המלצות למדיניות ההתמודדות עם היתושים. במקביל, מאפשרת הגישה הזאת לחשוף גם את המחיר הפוטנציאלי לטווח ארוך של כישלון בצמצום פליטת גזי החממה.