בגלל הנגיף: המהגרים שתקועים באמצע שום מקום

אלפי מהגרים תקועים בימים אלה במדבר או בים, כשממשלות סוגרות גבולות ונמלים בגלל מגפת הקורונה. חלקם נמצאים בסכנת מוות כתוצאה מרעב כבד.

באפריקה מורידות משאיות את המהגרים באמצע מדבר סהרה. במקסיקו הם מגורשים באוטובוסים לגבול השומם עם גואטמלה. בים התיכון נסחפים המהגרים בסירות, בשעה שמדינות סוגרות בפניהם את השער והרשויות באירופה ובלוב הצהירו שהנמלים שלהם אינם בטוחים. ובמפרץ בנגל באסיה מתו כ-100 פליטים מבני הרוהינגה ממיאנמר, בזמן שמדינות סירבו לקלוט אותם והם נתקעו בים.

מהגרים שגורשו בכפר בניז'ר(צילום: AP, IOM Niger)

ממשלות רבות ברחבי העולם הכריזו על מצב חירום בגלל מגפת הקורונה, והצהירו שמשבר בריאותי שכזה מצדיק צעדים יוצאי דופן. עם זאת מדובר בצעדים האחרונים של הממשלות לדכא הגירה, ולהפר את חוקי זכויות האדם.

"הם פשוט זרקו אותנו", מספרת פאני ז'קלין אורטיז, בת 37 מהונדורס. פאני הגיעה לארה"ב עם שתי בנותיה, בנות 12 ו-3. הרשויות האמריקניות גירשו אותה למקסיקו. ב-26 במרץ נטשה מקסיקו את המשפחה במעבר הגבול השומם אל סייבו, ליד גואטמלה. משפחת אורטיז ומהגרים אחרים הועלו על שני אוטובוסים ונדרשו להימנע ממפגש עם חיילי גואטמלה שאבטחו את הגבול, שנסגר בגלל המגפה. "אמרו לנו ללכת מסביב להרים. הלכנו לישון ביער", היא מספרת. שבועות לאחר מכן סייעו פעילים לאורטיז ולעוד כ-20 איש להגיע לגגבול הבא, גבול הונדורס.

(צילום: AP, IOM Niger)

מאז מלחמת העולם השנייה קיימים חוקים בינלאומיים, וגם לאומיים, להגן על פליטים ומבקשי מקלט. לפי ויולטה מורנו לקס, פרופסור שמתמחה בחוקי הגירה, גם אם מדינות רשאיות לסגור את הגבול מטעמי ביטחון לאומי הן לא יכולות לאלץ מהגרים לשוב למדינות שמהן הגיעו, שסובלות מאלימות וסכנות אחרות. לפי לקס זה בדיוק מה שקורה בימים אלה. "המגפה הזאת מספקת את התירוץ המושלם", היא אומרת.  

נגיף הקורונה שינה את הדינמיקה ומאפשר לממשלות להחריף את המאבק במהגרים, שמתרחש כבר תקופה ארוכה: במשך שנים מדינות בצפון אפריקה ובאזורים אחרים מגרשות מהגרים לא חוקיים למדבר. אירופה נמצאת במבוי סתום בכל הנוגע לקליטת מהגרים שמגיעים מהים התיכון מאז 2015, השנה שבה פרץ המשבר. בארה"ב הנשיא דונלד טראמפ הפך את נושא ההגירה לנושא מרכזי בקמפיין הבחירות שלו ב-2016, למרות שמאז שנכנס לבית הלבן הוא לא מצליח לעמוד בהבטחתו לשים סוף להסתננות ממקסיקו.

טראמפ ניצל את משבר הקורונה בין השאר למאבק במהגרים. באמצעות חוק בריאות ציבורית מ-1944, שלא היה מוכר במיוחד, הוא שינה חוק הגירה בן עשרות שנים. בפעם הראשונה מאז ייסוד מערכת בקשת המקלט ב-1980 מקסיקנים ואזרחים ממדינות אחרות במרכז אמריקה, שחוצים את הגבול בניגוד לחוק, לא יכולים להגיש בקשת מקלט. במקום זאת הם נשלחים למעבר הגבול הקרוב ביותר ומגורשים למקסיקו בתוך שעות. גם דרכם של מבקשי מקלט במעברי גבול רשמיים נחסמה.

התקנות החדשות בארה"ב נכנסו לתוקף ב-21 במרץ. לפי הרשויות קרוב ל-10,000 מקסיקנים ואזרחים אחרים ממרכז אמריקה גורשו למקסיקו בפחות משלושה שבועות. הרשויות טוענות שההחלטה לא נוגעת להגירה אלא לבריאות הציבור.

כשהמהגרים הגיעו למקסיקו היא שלחה אותם עוד יותר דרומה. מקסיקו מכחישה שהיא הפקירה את המהגרים לגורלם, ואומרת שמדובר במהלכים מתואמים עם ממשלות המדינות שמהן הגיעו.

באמצע המדבר, בגבול לוב וסודן(צילום: AP, Tayeb Saleh)

ביום שבו אורטיז עזבה את מעבר הגבול אל סייבו אמר מרסלו אברארד, שר החוץ של מקסיקו: "אנחנו לא מעבירים אף 'מרכז אמריקני' לשום מקום בדרום מקסיקו. אנחנו עוזרים להם לחזור לארצות שלהם, כשהארצות והמהגרים מסכימים לכך". בנציבות האו"ם לזכויות אדם אמרו בשבוע שעבר שבכמה מעברי גבול, ממקסיקו עד פנמה, יש אלפי מהגרים שתקועים במחנות מאולתרים, ברחובות או במקלטים שלא ממלאים את הנחיות מערכות הבריאות כדי להגן על בריאותם.

המצב דומה גם במדבר סהרה, לשם גורשו ללא הודעה מוקדמת מהגרים שהוחזקו במתקני מעצר באלג'יריה ובלוב. כאמור, הגירושים הם לא דבר חדש, אך בימי הקורונה, כשהגבולות סגורים, יש עלייה חדה בכמות. קבוצות של עשרות מהגרים צועדים בין 10 ל-15 קילומטרים במדבר, ומתקדמות משטח הפקר נטוש שנקרא "נקודת אפס" לכניסה לכפר אסאמקה בניז'ר השכנה.

(צילום: AP, Tayeb Saleh)

בלוב, מתקן המעצר למהגרים כופרה גירש קרוב ל-900 גברים ונשים בין 11 ל-15 באפריל. הוא שלח אותם במשאיות או באוטובוסים והם עברו מרחק של מאות קילומטרים. המהגרים נשלחו לעיירה מרוחקת בצ'אד או למעבר הגבול עם סודן במדבר סהרה. בשבוע לאחר מכן הגיעו עוד מאות בני אדם. מוחמד עלי אל-פדיל, שמנהל את מרכז כופרה, אמר שהגירוש נועד להגן על המהגרים מהקורונה, וגם על אלה שנמצאים במקלטים. "אנחנו דואגים למהגרים במקלטים האלה", הוא אומר. "אנחנו חייבים להגן עליהם".

ועדיין, קבוצות גדולות של מהגרים נדרשות לצאת החוצה ולצעוד בטמפרטורות שמגיעות בתקופה הזאת של השנה ל-50 מעלות בצהריים. אל-פאדיל אומר שהתיאום עם הרשויות בצ'אד ובסודן מונע נטישה של המהגרים במדבר. אך לפי ארגון ההגירה הבינלאומי של האו"ם מי שנמצאים בצ'אד סובלים ממחסור במזון, במים ובמקלט.

טייב סאלח, מהגר בן 26, סולק ממתקן המעצר כופרה בלוב והוחזר לסודן. הוא אמר שהוא ועוד מאות מהגרים אפריקאים סבלו במשך שבועות מתנאים קשים בכופרה. לא היה להם מזון או מים נקיים בזמן שעמדו בפני הגירוש למדבר. "המצב היה בלתי נסבל", הוא מספר. "כל הזמן חשבתי שאם מישהו מאיתנו נדבק בקורונה אז כולנו נמות". בסוף מרץ הוא נדרש לעלות על משאית צפופה. אחרי ארבעה ימים הגיע לחרטום, בירת סודן, ונכנס לבידוד במחנה. הוא סיפר שראה איך יותר מעשרה אנשים ננטשים באמצע המדבר בסודן.

מהגרים שגורשו מארה"ב במעבר גבול למקסיקו(צילום: AP)

גם עבור המהגרים שמסכימים לחזור הביתה ויכולים להגיע לגבולות אין ערובה לכך שהמדינות יסכימו לקבל אותם. עשרות מצרים גורשו מלוב וננטשו באזור גבול נטוש, מכיוון שלא היו להם מסמכים מזהים. איברהים לרביד, ראש המחלקה למאבק בהגירה בלתי חוקית בעיר טוברוק בלוב, אומר: "המצרים לא ייקחו אותם בחזרה. הם חייבים להישאר בשטח נייטרלי עד שישיגו את המסמכים שלהם. למיטב הבנתנו הם עדיין שם, מחכים למסמכים שעשויים להגיע רק בעוד שבועות, אם בכלל". גם תוניסיה אסרה על מהגרים שניסו לחזור אליה מלוב להיכנס לשטחה. כ-900 מהגרים תקועים וישנים כבר שבועות ליד מוצב באזור הגבול.

מאות מהגרים תקועים לא רק במדבר, אלא גם בים התיכון ובמפרץ בנגל. נכון לשבוע שעבר לא היו סירות חילוץ של ארגוני סיוע בים התיכון. שתי הסירות האחרונות, שחילצו מהגרים באמצע אפריל והגיעו לחופי איטליה, נדרשו להיכנס לבידוד של 14 יום מול חופי פאלרמו. בסופו של דבר הם יעגנו, אך אף מדינה לא הסכימה לקלוט את המהגרים שהועברו למעבורת ויישארו בה עד שתהיה החלטה בעניינם.

"מעולם לא ראינו מדינות מבצעות פשעים של חוסר סיוע בצורה בוטה כל כך", אמר לורנצו פצאני, שחוקר הפרות נגד חילוצים של מהגרים. "הם עשו את זה קודם בדרך סמויה יותר. אבל עכשיו יש חוסר כבוד מוחלט לכל סוג של מסגרת משפטית והומניטארית. זה ממש מדאיג ומטריד".

מהגרים שחולצו בים התיכון מועברים לבידוד במעבורת מל חופי איטליה(צילום: AP, Sea Eye)

חיל הים של מלטה, ומשמר החופים של לוב, הפסיקו את פעולות החילוץ במים הטריטוריאליים שלהם. לוב ואיטליה הכריזו על הנמלים שלהם כבלתי בטוחים – מה שאומר שלספינה שבה יש מהגרים אין הרבה אופציות עגינה. בזמנים כאלה התקווה הגדולה של המהגרים היא כלי שיט מסחריים, אך סביר להניח שבכלי השיט לא ירצו להסתכן בתקופת משבר כלכלי עולמי.

"בלוב המוות איטי", אומר מוחמד עבדאללה, בן 16 מחבל דרפור בסודן. מוחמד גר בדירת חדר בטריפולי אחרי שלוש שנים במתקני מעצר. "זה מוות איטי של המתנה. כן, יש סכנות בים והנגיף נמצא באירופה, אבל לפחות בים מתים מהר".

במרחק חצי עולם משם, מאות פליטים מבני הרוהינגה תקועים במפרץ בנגל. לפני כמה שבועות הם יצאו בסירות דייגים לבנגלדש, וכעת הם תקועים מול חופי המדינה. דייגים הבחינו בסירות ב-20 באפריל. סוכנות הפליטים של האו"ם אמרה שייתכן שכבר כמה שבועות אין להם מספיק מזון ומים, אך ממשלת בנגלדש אמרה שהיא לא יכולה לקלוט עוד פליטים ובנוסף צריכה לטפל במשבר הקורונה.

שר החוץ של בנגלדש, א.ק עבדול מומן, אמר שארצו כבר קלטה 1.2 מיליון בני רוהינגה ולא יכולה לקלוט עוד. "למדינות ששוכנות לחופי הים שבו נמצאות הסירות יש אחריות דומה לדאוג להם, מכיוון שמדובר באסון הומניטארי", אמר בשבוע שעבר השר. "מבקשים רק מבנגלדש, ולא מאף אחד אחר, לקחת אחריות". מבין אותם פליטים קבוצה שכוללת לפחות 29 איש - רובם נשים וילדים - הצליחה להגיע לאי בדרום בנגלדש.

גם מלזיה אסרה על כניסת סירות של פליטים לשטחה. בכל סירה היו עשרות בני אדם. פליטים שניצלו מטביעה בים דיווחו שכ-100 איש מתו בזמן שחיכו לאישור להיכנס.

במחנה פליטים של בני הרוהינגה מספרת רחימה חאטון שהיא לא מצליחה לישון מאז שבתה ונכדיה יצאו לשיט לפני יותר מ-50 ימים, כדי להצטרף לאבי המשפחה במלזיה. רחימה בת ה-60 לא שמעה מבתה נור מאז שיצאה לדרך. "אני לא יודעת אפילו אם הם בחיים או לא", אומרת חאטון, שברחה מהאלימות במיאנמר. היא שמעה שמלזיה ובנגלדש מסרבות לקלוט סירות עם פליטים ואומרת: "אם היו לי כנפיים הייתי עפה לראות איפה הם. לא נותנים להם להיכנס לבנגלדש או למלזיה, והם פשוט תקועים באמצע כשאיש לא עוזר להם".