האם העדרים יקררו את סיביר?

אוכלי העשב לא משפיעים ישירות על התחממות האקלים - הם עושים זאת דרך השפעתם על אדמות קפאת העד (permafrost). זו קרקע הנשארת קפואה, בטמפרטורה של פחות מאפס מעלות, במשך כל השנה. רוב אדמות קפאת העד נמצאות בחוג הארקטי, והן קפואות כבר אלפי ועשרות אלפי שנים.

עדר בסיביר(צילום: shutterstock)

עם עליית הטמפרטורות העולמית, חלק מאדמות אלו מפשירות - וזו בעיה גדולה. בתוך קפאת העד נמצאות טונות רבות של חומר אורגני, שיתחיל להרקיב במהירות ברגע שיופשר, ולשחרר לאוויר מתאן ופחמן דו חמצני, גזי חממה שיגבירו עוד יותר את ההתחממות. כך ייווצר מעגל הרסני שיניע את עצמו: עוד הפשרה של קפאת עד, שתוביל לעוד גזי חממה, לעוד התחממות, להפשרה של אזורי קפאת עד נוספים, וכן הלאה וכן הלאה.

עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :

מגפת הקורונה: מחיר הבדידות

מגפת הקורונה: הסכנה של הסתמכות על חסינות העדר

המחיר הסמוי של שריפות היער

ייתכן שהשימוש בלשון עתיד היה אופטימי מדי: מחקרים מראים שכבר עכשיו, קפאת העד משחררת כמויות גדולות של גזי חממה. אבל מה יכולים לעשות בעניין הסוסים והביזונים? התשובה קשורה לשלג, שבתקופת החורף מכסה בשכבה עבה את אדמות קפאת העד. "שמיכת" השלג יוצרת שכבת בידוד, שמפרידה בין האדמה לאוויר הקפוא. כך דווקא השלג הקר שומר את האדמה בטמפרטורה גבוהה יותר מזו שבה הייתה נמצאת בלעדיו. במקומות בהם רועים עדרים, הם הולכים על השלג, ממיסים ומפזרים אותו בחיפושיהם אחר עשב שעדיין נמצא מתחתיו. כך הם חושפים את האדמה לטמפרטורות הנמוכות של האוויר, ומקררים אותה.

אזור עם מתאן שמתפוצץ בסיביר. ארכיון(צילום: מתוך sibrian times)

פארק הפליסטוקן

המדען שהוביל את המחקר, סרגיי זימוב (zimov), היה בין הראשונים להתריע על תכולת הפחמן הגדולה שנמצאת בקפאת העד הסיבירית, ועל הסכנה שבהפשרתה. זו גם אינה הפעם הראשונה שהוא קורא להחזרת העדרים הגדולים כפתרון אפשרי לאותה סכנה. יחד עם בנו ניקיטה, הקים זימוב בשנות ה-90 באזור נידח בצפון סיביר את פארק הפליסטוקן, על שם העידן הגיאוגרפי שהחל לפני יותר מ-2.5 מיליון שנים והסתיים לפני כ-12 אלף שנים. שם הם מנסים לשחזר את המערכת האקולוגית שאפיינה את האזור במשך עשרות אלפי שנים, עד לבוא האדם. בפארק מסתובבים איילי צפון, איילים קוראים, סוסים, כבשי מושק, ביזונים, יאק ועוד, ולצידם גם טורפים, משועלים וזאבים ועד דובים.

הדמיון בשם הפארק לשמו של פארק דמיוני העומד במרכזה של סדרת סרטים מצליחה, ככל הנראה אינו מקרי. אחד הרעיונות של זימוב הוא להחזיר לחיים - ולסיביר - את הממותה הצמרית, שעדרים שלה שעטו בערבות האלו בעבר, ועצמותיה עדיין זרועות באדמה הקפואה (והמפשירה). אך ניקיטה זימוב הבהיר בראיון לכתב העת "האטלנטיק" שמטרתו העיקרית של הפארק היא לבדוק את השפעתם של אוכלי העשב הגדולים על הסביבה, ובעיקר על טמפרטורת הקרקע וכך על קפאת העד. הממותה היא בינתיים רק רעיון מעניין.

"זה יהיה נחמד אם יהיו ממותות שיתרוצצו כאן", אמר, "אבל אני לא עושה את זה בשבילם, או בשביל בעלי החיים האחרים. אני לא מדען מטורף שרוצה להפוך את כל העולם לירוק. אני מנסה לפתור את הבעיה הגדולה יותר של שינוי האקלים. אני עושה את זה בשביל בני האדם. יש לי שלוש בנות. אני עושה את זה בשבילן".

מורידים את הטמפרטורות

במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports, העמידו הזימובים ועמיתיהם את השערותיהם למבחן. הם בדקו את טמפרטורות קרקע בפארק וגם באזורים בשוודיה שיש בהם איילי צפון רבים, והשוו אותם לאזורים סמוכים שבהם יש הרבה פחות אוכלי עשב. הממצאים הראו שמאה אוכלי עשב בשטח של קילומטר רבוע הפחיתו את שכבת השלג בכמחצית, וכתוצאה מכך טמפרטורת הקרקע בחורף באזורים אלו הייתה נמוכה יותר. צפיפות כזו – מאה פרטים לקילומטר רבוע – דומה לצפיפות הממוצעת בתוך פארק הפליסטוקן, והיא גבוהה פי 20 בערך מצפיפות העדרים מחוצה לו.

בשלב הבא הזינו החוקרים את הנתונים למודל אקלימי, שניסה לחזות את השפעתם של עדרים בגדלים שונים, בכל החוג הארקטי, על הפשרת קפאת העד. לפי המודל, אם נוכל נחזיר לערבות העשב הצפוניות מספרים גדולים של סוסים, ביזונים ואיילי צפון, כפי שהיו שם לפני עשרות אלפי שנים, נוכל למנוע את ההפשרה של רוב קפאת העד.

עדר באזור הארקטי(צילום: shutterstock)

אוטופיה או דיסטופיה

האם באמת אפשר לאכלס את הערבות הצפוניות בבעלי חיים רבים מספיק, שיוכלו להשפיע באופן משמעותי על האקלים? "אני לא בטוח", הודה כריסטיאן ביר (Beer), שפיתח את המודל, בראיון לאתר CBS News. "היום יש בממוצע חמישה איילי צפון לקילומטר רבוע ברחבי החוג הארקטי. עם 15 איילים לקמ"ר אנחנו כבר יכולים לשמר 70 אחוזים מקפאת העד, לפי החישובים שלנו".

"ייתכן שזו חשיבה אוטופית, לדמיין עדרים של חיות בר בכל אזורי קפאת העד בהמיספרה הצפונית", הוסיף. "אבל הממצאים מצביעים על כך שגם מספר נמוך יותר של חיות עדיין יוביל לקירור האקלים".

לא כולם שותפים לאופטימיות של ביר וזימוב. "אלא אם כן התוכנית היא לכסות מיליוני קילומטרים בסוסים, ביזונים ואיילי צפון, איך תהיה לכך השפעה כלשהי?" שאל חוקר האקלים האמריקאי ריק תומאן (Thoman). יותר מכך – גם אם הפרויקט השאפתני אפשרי, תומאן וחוקרים אחרים אינם בטוחים שהתוצאות יהיו חיוביות. "אני בהחלט לא הייתי קורא 'אוטופיה' להרס של אדמות קפאת העד כפי שאנחנו מכירים אותן, וזה מה שיקרה אם נביא לשם בעלי חיים במספרים ובצפיפות שנדרשים לפרויקט כזה".

ניקיטה זימוב, מצידו, רואה את הדברים אחרת. בראיון לתוכנית 60 דקות לפני כמה שבועות השיב לטענה כי הוא ואביו "לוקחים על עצמם את התפקיד של אלוהים", כשהם מנסים לשנות את המערכת האקולוגית בצורה קיצונית כל כך. "אלו היו אבותינו ששיחקו בתפקיד אלוהים לפני 15 אלף שנה" השיב. "בני האדם הגיעו, והם הפחיתו את מספרם של בעלי החיים בכל העולם. אנחנו רק מנסים להחזיר אותם".

ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי