אדל רזתה וכל העולם כמרקחה: למה זה באמת מעניין אותנו

אדל רזתה. לא סתם רזתה, אלא השילה ממשקלה חמישים קילו, שזה המון. לי יש להשיל שלושה ועד כה ירדו 100 גרם כי עשיתי קקי. האשה זכתה באוסקר, גלובוס הזהב, גראמי, חוץ מפרס על שחייה צורנית כמעט אין גביע שלא החזיקה, אבל האנושות גועשת כאילו מצאו תרופה לקורונה. האינטרנט כמרקחה, כולם מנסים להבין איך היא עשתה את זה ולמה.

ובכן, בתשובה לשאלת ה"איך" הסבירה הזמרת שהיא מורעבת ומתאמנת בטירוף, ובשאלת ה"למה", נו, היא התגרשה. יש כאלה שמשילות מעצמן משקל של שמונים קילו כשהשמונים קילו עוזב את הבית. באופן כללי, ללמוד לאהוב את עצמך זה מתכון נפלא להרזייה ולאושר פנימי.

למרבה הצער, בעוד שאדל נראית קורנת מתמיד, יש מי שפחות מרוצות: השמנות לא מבסוטות, כי לקחו להן נכס שיכלו להתגאות בו, והרזות טוענות שהיא תעלה הכל בחזרה ברגע שתפסיק להתאמן כמו משוגעת ותתגעגע לפחמימות. לאנשים, ואת זה אדל למדה מזמן, תמיד יש מה להגיד. רוב הזמן, זה לא מה שאת רוצה לשמוע.

תדברו פחות, ותקשיבו יותר

כאמהות, אנחנו אומרות לבנות שלנו: "תפסיקי לאכול, יש לך בטן", או "שוב את במקרר?", וגם "עוד? בשביל מה את צריכה עוד?", אנחנו רוצות את הטוב ביותר בשבילן, שיהיו רזות ויפות ופופולריות, ובמקום זה מאביסות אותן בהפרעות אכילה. אני כמעט לא מכירה אמהות שלא עושות עניין מאוכל. סליחה, טעות. אני לא מכירה בכלל אמהות שלא עושות עניין, כולל אותי.

כילדה הייתי משוכנעת שיש לי בטן עצומה, כי זה מה ששמעתי בבית. כשהכרתי את מי שהיה בעלי, הוא אמר: "בטן? איזו בטן? אין לך בטן בכלל". נשמתי לרווחה, שחררתי את הכרס שהוכנסה עמוק פנימה, ואז הוא אמר: "אבל יש לך טוסיק!", בדיוק באותו זמן האחיות קרדשיאן נכנסו לתמונה, ומכיוון שמעולם לא היו לי תסביכים מהסוג הזה, קיבלתי את הגילוי החדש והמסעיר בשמחה גדולה. תרתי משמע.

אנשים רוצים לעזור לאחרים כדי לעזור לעצמם. הם משמיעים את קולם, כדי שנקשיב ובכך נעזור להם להרגיש משמעותיים. אנחנו חייבות לדעת שיש לנו ערך, שהדעה שלנו נלקחת בחשבון, שאנחנו לא שקופות. אנחנו צריכות בן זוג שיראה אותנו וכל כך הרבה פעמים מתבאסות שהוא לא מבין אותנו, כאילו הוא אמור לנחש איך אנחנו מרגישות.

העניין הוא שיותר מדי אנשים אוהבים להשמיע ופחות להקשיב. בכלל, נדמה לי שאנשים אוהבים להשיא עצות לאחרים והרבה פחות לעצמם. יותר נוח להסתכל על צלחת של מישהו אחר מלראות את הצלחת הריקה מתחת לסנטר. יותר קל להעיר, לקנא, להתמרמר על משהו חיצוני, ויותר מורכב לטפל בעצמנו.

מערכות יחסים של שנים התמוטטו בקורונה בגלל שזוגות לא הצליחו לראות את האחר כפי שהוא, וכל הזמן מצאו מה לא בסדר, במקום להביט עמוק פנימה ולשפר את עצמם.

אדל אולי תשמין בחזרה, ואולי לא. מה זה בעצם משנה. המתנה שלה לעולם זה קול נפלא, והלוואי שהבעיות שלה במיתרים יעלמו ביחד עם כל האנשים שחייבים להסביר לנו מה מקולקל אצלנו ולמה עדיף לנו להקשיב לדעתם.

ואבא שלי תמיד אמר: "דעתך חשובה אך אינה נחשבת". חכם, אבא. תשמעו אחרים, אבל תקשיבו לעצמכם.

שיהיה סופ"ש חיובי,

גאיה קורן

מנטורית להערכה עצמית , מנחה להצלחות בגירושים ובאהבה. מטפלת בשיטת אני מלכה , עיתונאית בידיעות אחרונות.