לי קורזיץ: "סיפור הנבחרת עצוב למורשת שהשארתי"
מאמנת נבחרת הנשים בגלישה התייחסה בפוסט לסכסוך בין קטי ספיצ'קוב לחברותיה, והודיעה: "אני לא אהיה במערכת שכזו, ,אם הסרטן מתגלה מאוחר מדי כבר אי אפשר לנתח"
מספר חודשים לאחר שהובילה את נבחרת הנשים של ישראל בגלישה באליפות העולם כמאמנת, פרסמה היום (ו') לי קורזיץ פוסט ארוך בו הסבירה מדוע החליטה לא להמשיך בתפקידה.
"אם הסרטן מתגלה מאוחר מדי אי אפשר כבר לנתח. הוא נכנס לזרם הדם, שולח גרורות לכל כיוון והטיפש הזה לא מבין שאם הוא יצליח במסע שלו לחסל הכל גם לו לא ישאר כבר ממה לחיות, אבל לסרטן יש אגו. לא אכפת לו להרוס הכל ולמות ביחד".
קורזיץ, אלופת העולם לשעבר, מונתה בתחילת נובמבר 2019, אך תיארח את המצב בגלישת הרוח לנשים כסרטן "שלא אכפת לו להרוס את הכל ולמות ביחד".
"צריך לחשוב מי מתחבא מאחורי הפנים היפות". קורזיץ(צילום: יובל חן)
"עברתי הרבה בעולם השייט כספורטאית", סיפרה קורזיץ. "היו הרבה עליות וירידות ולמדתי וצברתי ניסיון. תמיד בחרתי להתרכז בים, כי שם הכוח שלי. התחרתי במשך שנים מול מעיין דבידוביץ', מה שהביא את שתינו לטופ העולמי. היא היתה בשתי אולימפיאדות ואני בשתיים. היא היתה על פודיומים בתחרויות גדולות ואני הייתי, וגם יחד הייתה לנו הזכות להתחבק עם דגל ישראל על פודיום באליפות עולם, כשכול נבחרת ישראל מאחורינו שרים יחד איתנו את 'התקווה'".
קטי ספיצ'קוב(צילום: GettyImages)
נוי דריהן(צילום: Caitlin Baxte@baxter.films)
קורזיץ התייחסה לסכסוך הגדול בין קטי ספיצ'קוב לחברותיה בנבחרת, בעקבות הרומן עם בן זוגה הנוכחי ומאמן הנבחרת לשעבר, פייר לוקווה: "הסיפור של הנבחרת של היום עצוב לי ולמורשת שמעיין ואני השארנו. זכיתי לעבוד כמאמנת בהתחלה עם ארבע ספורטאיות גדולות ומוכשרות שאני מאוד מעריכה ואוהבת, עם עתיד גדול לפניהן והרבה עבודה קשה של קמפיין אולימפי מאחוריהן. בחיי יצא לי לא מעט ללוות אנשים עם מחלת הסרטן. גידול סרטני, לא מרגישים בו בהתחלה. הוא מתפתח בתוך הגוף שלנו מתוך התאים והרקמות שנתנו לגדול ולהתפתח. הוא חלק מהגוף. אם מגלים את הגידול מוקדם אפשר להסיר אותו. הוא כבר עשה את הנזק שלו, אבל עוברים תקופה קשה של טיפולים וחוזרים לחיים.
קורזיץ סיכמה: "אנשים זה לא יצור טיפש, אבל לפעמים צריך לפתוח עיניים ולחשוב - מעניין מה מסתתר פה ומי מתחבא מאחורי הפנים היפות, שאוכלת את חרא בגלל הדרך שבחרה. אז אני לא אהיה במערכת שכזו. דרכי הקצרה בתור מאמנת היתה קשה ומספקת, ואין כמו לשמוח על הצלחות ומדליות של הדור הבא שקם אחרי מיכל היין, מעיין דוידוביץ ולי קורזיץ. נוי, קטי, מאיה ונוגה - תהיו חזקות. אני מאמינה בכן ואוהבת מלא".
לפנייה לכתב/ת 
לי קורזיץ
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
