"עכשיו בעקבות המגעים, יש לנו תקווה שאברה יחזור הביתה"
משפחת מנגיסטו נכנסה לדריכות בעקבות הדיווחים על מגעים עם חמאס. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" מספר אילן, אחיו הגדול של אברה, על הרגע שבו התבשרו על הצעדים החדשים - וחושף את החששות של המשפחה בעקבות התפשטות הקורונה בעזה: "אף אחד לא יודע איך שומרים שם על היגיינה"
משפחת מנגיסטו ממתינה לשיחת הטלפון הזאת כבר חמש שנים וחצי. לרגע שבו מתאם השבויים והנעדרים, ירון בלום, יבשר להם - יש התקדמות במגעים עם חמאס בנוגע לעסקת חילופי שבויים. ואכן לפני כמה ימים השיחה המיוחלת הגיעה, ואילן - אחיו הגדול של אברה - לא הצליח להסתיר את שמחתו. "הוא סיפר על כמה צעדים שהממשלה וחברי הקבינט החליטו לנקוט ושיש לו תחושה שנפתח חלון הזדמנויות שיכול לקדם עסקה", מספר היום (ראשון) אילן מנגיסטו ל"ידיעות אחרונות". "מעבר לזה הוא לא פירט, אבל אמר שיש רוח טובה. כולנו מצפים ומייחלים לזה שהמשפחות יזכו לראות את הבנים".
הימים, ימי סגר הקורונה. ובניגוד לפעמים קודמות, לא ניתן היה לקיים מפגש פנים אל פנים. בלום התקשר ושוחח עם כל האחים ועם הוריו של אברה מנגיסטו. ועדכן את המשפחות גולדין, שאול וא-סייד, שבניהן סגן הדר וסמ"ר אורון ז"ל, והישאם שעבאן, נמצאים בשבי חמאס. אילן, בן 40, מסביר שאסור לפספס את הרגע. בטח לאחר הפרסום ב-ynet שהביא לראשונה את הדיווח ב"די צייט" הגרמני שלפיו גרמניה ושווייץ מתווכות בחשאי בין ישראל לחמאס.
"זאת הייתה בשורה מאוד טובה. התחושה היא שאנחנו באמת במגמה חיובית, הלוואי שבאמת יקרה הנס", אומר אילן. "זה נותן קצת אור בתקופה הזאת. אבל הלב שלנו עדיין לא רגוע. אני לא תולה בזה הרבה תקוות, זה נושא מורכב ולא פשוט. אנחנו מקווים שהממשלה באמת תנצל את ההזדמנות, כמו שאומרים לנו, שיש הזדמנות פז להחזיר את הבנים הביתה. אז הגיע הזמן שיתחשבו בסבל שאנחנו עוברים יום-יום ויחזירו אותם. עד שלא נראה בעיניים את אברה ואת הבנים חוזרים הביתה, הדאגה נשארת אותה דאגה והספק אותו ספק. נשאר לנו רק להתפלל ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי שאברה ישוב הביתה".
אתם עוקבים אחרי מצב הקורונה ברצועת עזה?
"בטח, כמה שאפשר. כששמענו על מקרים ראשונים דאגנו לו מאוד. חששות למצבו ולחייו תמיד יש, ועכשיו נוסף לזה החשש מפני הידבקות בקורונה. השאלות מנקרות, האם הוא נמצא עם אנשים? האם הם שומרים על ההנחיות? אמא לא אומרת בגלוי, היא מנסה לשדר שהכל בסדר. אבל אין ספק שזה מדאיג אותה כאמא, במיוחד שמצב ההיגיינה והרפואה בעזה הוא לא כמו בישראל. נוספה דאגה למשפחה, האם הוא חס ושלום יידבק, ואם יידבק איך יטפלו בו? האם יש להם את כל האמצעים והציוד? זה לא נותן מנוחה. לצערנו אנחנו עדיין בעיצומה של המגפה, היא עוד לא חלפה והדאגה בלב תמיד קיימת".
"הפסקנו לשתוק"
זה קרה ב-7 בספטמבר 2014, כחודשיים אחרי נפילתם של אורון והדר במהלך מבצע "צוק איתן". בעקבות משבר נפשי עמוק חצה אברה מנגיסטו, כיום בן 33, את הגבול לעזה. מול עיני תצפיתניות וחיילי צה"ל שהוזנקו לגזרה. מאז הוא מוחזק, על פי ההערכות, בשבי בידי חמאס. אברה, האח החמישי מבין שבעה אחים ושלוש אחיות, עלה לישראל מאתיופיה ב-1991 במסגרת מבצע שלמה, כשהיה בן חמש.
כשנתיים לפני שאברה חצה את הגבול, נפטר האח הגדול מיכאל בעקבות מחלה. אברה שהיה קשור אל אחיו מאוד, קיבל את המוות באופן קשה; הסתגר בעצמו ומיעט לדבר. מצבו הנפשי הידרדר עד כדי כך שמשפחתו נאלצה לאשפז אותו בבית חולים לבריאות הנפש. "אחרי שבוע שיחררו אותו עם הנחיה לנטילת תרופות, אבל הוא המשיך להסתגר", מספר אילן. "היו מקרים שאברה היה יוצא מהבית ולא חוזר. היינו מחפשים אותו עם המשטרה. היה מקרה שעם טרמפים הוא הגיע מאשקלון עד לטבריה. זו הייתה תקופה מאוד לא קלה למשפחה לראות אח עם שמחת חיים הופך לשבר כלי. נאלצנו לאשפז אותו פעם שנייה. וגם אחרי האשפוז השני שיחררו אותו. קראו לאח הגדול שלי ואמרו לו, 'תראה, אח שלך יושב בפינה, הוא לא אלים, לא מזיק לאף אחד'. אבל הם לא הבינו שבפנים הנפש שלו מיוסרת ושיחררו אותו".
אתה זוכר את הרגע שבישרו לכם שהוא חצה את הגבול?
"התקשרו אליי מהשב"כ ואמרו, 'יש אירוע ביטחוני. אנחנו רוצים לדבר איתך'. כששמעתי שב"כ התחלתי להריץ את כל החיים שלי בראש, לא הבנתי מה הם רוצים ממני. הם אמרו שזה דחוף, ותוך שעה הגיעו לעבודה שלי ושאלו מתי ראיתי לאחרונה את אברה. אמרתי להם שראיתי אותו כשהלכתי לבקר את אמא לפני שבועיים. ואז הם סיפרו לי שהוא חצה את הגבול לעזה. זאת בשורת האיוב הכי איומה. עד היום אני לא שוכח את הרגע הזה".
איך הגבת?
"כעסתי עליו בהתחלה. 'ריבונו של עולם, לא מצאת לאן ללכת? דווקא לעזה?' אבל היום אני מבין שאנשים עם בעיות נפשיות לא מודעים לסכנות. הדעת לא צלולה, אני לא יכול לשפוט אותו. הם אמרו לי שהם עושים את כל המאמצים להשיב אותו הביתה, שכרגע יש צו איסור פרסום. ביקשו שאשמור על העניין בשקט. הדבר השני הנורא היה שהייתי צריך לבשר להורים שלי שהבן שלהם בסכנת חיים. במשך עשרה חודשים המשפחה באמת ישבה בשקט, עם כל הסבל והכאב. בקושי שיתפנו חברים ומשפחה. חששנו שאם נעשה רעש זה יפגע במאמצים להשיב אותו הביתה. היום אנחנו מבינים שהזמן הראשוני הוא קריטי. שמדובר בסוגיה הומניטרית ממדרגה ראשונה, ושאפשר היה להשיב אותו לארץ".
אחרי עשרה חודשים הבינו בני המשפחה שאין התקדמות במצבו של אברה, אז הם פנו לבג"ץ בעזרת עיתונאים וח"כ פנינה תמנו-שטה, בבקשה להסיר את צו איסור הפרסום. מאז הם מנסים בכל דרך אפשרית להעלות את סיפורו של אברה לתודעה הציבורית, שלא יישכח.
תחזיר אותי לרגע שבו בישרת להורים מה קרה לאברה?
"סיפרתי לאמא על האוכלוסייה הערבית. סיפרתי לה שהם אנשים טובים, שהם בקשיים, שהם אוהבי משפחה. ואז אמרתי לה, 'אמא, אפשר להפסיק לחפש את אברה. הוא בעזה'. אמא הרימה ידיים לשמיים. היא כמעט התעלפה. זו בשורה איומה לשמוע דבר כזה. הדם קופא. אי אפשר לעכל את זה. זו טראומה".
קיבלתם מאז מידע עליו?
"נקודת ההנחה שהוא בידי חמאס, אבל מעבר לזה אין לנו מידע. יש את התיעוד המלא, את הצילום של תצפיתנית צה"ל. תיעדו איך הוא עובר את הגדר, נכנס חי. גם צה"ל מודה שהיה מחדל, שזה דבר שאפשר היה למנוע. קרוב ל-25 דקות הייתה תנועה חשודה, אין קול ואין עונה, גם כשחיילים מגזרה אחרת עברו במקום הם לא עשו דבר. הם נתנו לו לעבור את הגדר מול עיניהם. פנינו לארגוני זכויות אדם בינלאומיים. הם פנו לחמאס, והתחושה שאברה בסדר. אבל חמאס לא מוכן להגיד בפה מלא שהוא אצלם. זה לא אירוע ביטחוני. אם המדינה הייתה מפעילה את כל הארגונים והמדינות ברגע הראשון, אולי הוא כבר היה איתנו. לצערי בלי לחץ על הממשלה, שום דבר לא מתקדם".
עכשיו כשתוקם ממשלה רחבה אתה חושב שתהיה התקדמות?
"אין ספק שאם תהיה ממשלה יציבה, אם הם ירצו, הם יכולים לקדם הרבה נושאים חשובים. במיוחד את הנושא של השבויים והנעדרים. ראש הממשלה, נתניהו, וגם בני גנץ, שהיה רמטכ"ל ומפקד, יודעים מה זה שליחות של חיילים ומה המשמעות של חיי אזרחים. אני מקווה שהממשלה החדשה תעשה את כל המאמצים. יש להם אחריות מלאה לגורלם".
"לא שכחנו אותך"
מאז שיצאו לתקשורת, משפחת מנגיסטו חברה למשפחות גולדין ושאול למאבק משותף. היום הם בקשר, מנהלים שיח בין מטות המאבק. "המשפחה שלנו בקשר עם כל משפחות השבויים והנעדרים", אומר אילן. "אנחנו בקשר עם זהבה, אני בקשר עם הבנים של גולדין. אנחנו בקשר תמידי. כרגע כל משפחה פועלת באופן שנראה לה. אבל לכולנו אותה מטרה - להשיב את הבן או את האח. כך שכל מי שעושה מעשה זה מבורך. הכאב הוא אותו כאב. אנחנו ארבע משפחות שאין להן מנוחה, לא יום ולא לילה. אנחנו עוברים את הדבר הכי אכזרי שיש - חוסר ודאות".
אתה חושב על אברה? על מה שעובר עליו?
"בהתחלה הייתי חושב המון אם הוא אוכל או ישן, איך מתייחסים אליו, אולי מכים או משפילים אותו. אבל הרגשתי שהמחשבות האלה לא עושות לי טוב. מתישות אותי נפשית. כרגע אני משתדל לחשוב מחשבות חיוביות, שהכל יהיה בסדר. אנחנו אנשים מאמינים".
איך ההורים בימים אלו?
"לא פשוט להם. ילד זה הדבר הכי יקר. אני בתור אבא, כשלילד יש קצת חום, כולי בלחץ, על אחת כמה וכמה שההורים לא יודעים מה קורה עם הבן שלהם. הם שבורים. הם בגיל שהם צריכים ליהנות עם הנכדים שלהם. במקום זה אני מטרטר אותם מפגישה לפגישה, ממחאה למחאה. אמא כבר לא מתפקדת כמו פעם, למרות שהיא מנסה לשדר למשפחה שהכל רגיל. כל פעם אנחנו אומרים אולי בליל הסדר הוא יהיה איתנו. אולי בחג הבא. ביומולדת אנחנו תמיד מצפים".
אם אברה יכול היה לקרוא אותך עכשיו מה היית אומר לו?
"תהיה חזק. אל תחשוב שהמשפחה שכחה אותך. תדע שיש לך אמא, אבא, אחים ואחיות, שאוהבים ומתגעגעים אליך. נעשה הכל. מעורבים פה גורמים אירופאים, שווייצרים, גרמנים, המשפחה נפגשה בז'נבה עם ארגוני זכויות אדם. כולם מכירים את הסוגיה ההומניטרית, אברה מוחזק בניגוד לכל החוקים וההבנות".
הידיעות על מגעים עם חמאס מעודדים גם את חמי פרס, מהחברים של מטה המאבק למען שחרורו של אברה מנגיסטו. "אני מאוד מקווה שתצא עסקה לפועל", הוא אומר. "אנחנו, קבוצת חברים שמנסה לקדם את הנושא, באמת עוקבים בדאגה גדולה ורוצים לראות את זה קורה".
עסקה לשחרור נעדרים ושבויים מעלה גם סוגיה של שחרור מחבלים, וכיום נשמעים קולות נגד עסקה כזאת, בעיקר מצד משפחות שכולות.
"מאחורי המילים נעדרים ונעלמים יש משפחות שחוות סבל בל יתואר. כל אחד שישים את עצמו בנעליים של המשפחה, וישאל את עצמו מה היה קורה אם זה היה בן משפחה שלו. זה סבל נוראי לכל משפחה. אנשים יושבים היום בבידוד בבית, בתנאים מאוד נוחים, ומשתגעים. תחשבו מה קורה לאדם בבידוד במשך שנים. זה סיוט ואני חושב שצריך לסיים אותו. אנחנו קבוצת חברים של משפחת מנגיסטו ומטה המאבק, מכירים את הסיפור של רון ארד לאורך שנים ארוכות. זה מחייב סולידריות, וזה צריך להיות במודעות הציבורית של כל אחד ואחד מאיתנו. גם משפחות אורון שאול והדר גולדין, וגם משפחות האזרחים החיים. זה בדיוק הזמן לפעול נמרצות ולנסות להגיע לעסקה ולשחרר".
לפנייה לכתב/ת 
