סכר הקורונה נפרץ

פתיחת המשק הייתה אמורה להיעשות ביתר זהירות כדי לשמור על שולי ביטחון. אבל הפוליטיקה של המשבר דחקה אותנו לשוליים בשלב הקריטי

שרית רוזנבלוםפורסם: 11.05.20 , 12:08

עומס בתחנה המרכזית בירושלים (צילום: מתניה דגן)

עומס בתחנה המרכזית בירושלים, אתמול(צילום: מתניה דגן)

למי מאיתנו שישבו עד עכשיו בבית, מבודדים מהעולם ומנגיף הקורונה, ציפתה אתמול חוויה מפעימה של שגרה. השמש זרחה, גני הילדים נפתחו. ברגע אחד של נורמליות כמעט שכחנו מה עברנו בשבועות האחרונים ומה מתרחש עדיין בחלקים אחרים של העולם, לא רחוק מאיתנו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אבל לא צריך להיות אפידמיולוג או נביא כדי לחזות מה צופן לנו העתיד: נכון, מספרי החולים המאובחנים בישראל צנחו. מאמצי ההכלה של השבועות האחרונים, בראשם הסגר שבו היינו, עצרו את התפשטות ההדבקה. אך עדיין יש ברחבי המדינה כמעט 5,000 חולים ידועים, שעלולים להדביק אחרים במחלה, וכנראה עוד כמה אלפים שנדבקו בנגיף ומסתובבים בינינו ללא תסמינים.

כל אלה ממשיכים לסכן אותנו גם היום. חרף כל משאלות הלב, הנגיף לא נעלם ולא מתאדה עם העלייה בטמפרטורות. הוא ממשיך להסתובב בקרב האוכלוסייה הכללית, וכל זמן שרובנו טרם נתקלנו בו, ולכן לא פיתחנו נגדו נוגדנים, אנחנו עדיין עלולים להידבק במחלה. וכשמדובר בנגיף מסוגו של הקורונה, די בדחיפה קלה כדי לדרדר את כולנו לתהום המגפה.

ואפשר פשוט להביט במדינות אחרות שעברו מסלול דומה לשלנו - דיכוי התחלואה ואחריו פתיחת המשק - כדי לראות מה צפוי לנו בשבועות הקרובים. בגרמניה, שהחלה בצעדים זהירים של פתיחה חלקית של המשק, כבר נראית עלייה במספר מקרי התחלואה. ואפילו בדרום קוריאה, מדינה שהצטיינה בניהול התחלואה, שוב רואים צברי חולים.

פתיחת המשק בישראל, צעד נכון והכרחי לכל הדעות, הייתה אמורה להיעשות ביתר זהירות, כפי שדרשו אנשי משרד הבריאות, על מנת לשמור על שולי ביטחון שיאפשרו להעריך כיצד משפיעה כל הקלה על התפשטות התחלואה. אולם הפוליטיקה של המשבר דחקה אותם בשלב הקריטי הזה לשוליים. הסכר נפרץ באחת, וכולנו פרצנו בהמונינו לחופי הים ולפארקים, צמאים לחופש. מתגודדים ברחובות ובאוטובוסים, כאילו אין קורונה.

למי שעדיין סבור לתומו שמדובר בשפעת קלה, נזכיר כי מדובר במחלה אלימה ביותר, שגורמת לנזקים רבים ובלתי מובנים. חמור מזה – הרופאים עדיין מגששים באפלה בכל הנוגע לטיפול בה. החולים הקשים, בהם גם צעירים, מונשמים במשך שבועות ארוכים. כמחציתם מתים, והשאר עלולים לסבול מנזקים לטווח ארוך ונדרשים לתקופת שיקום ארוכה. וגרוע מכל: עכשיו כבר ברור שלא רק שילדים נדבקים בקורונה בדיוק כמו המבוגרים, הם גם עלולים לפתח סיבוכים קשים שלה.

את הנעשה אין להשיב. מרגע שהרסן שוחרר חוזרת האחריות, שוב, אל כל אחד מאיתנו. אין יותר מי שיגביל, יקנוס ויעצור אותנו. אם אנחנו לא נדע לשמור על עצמנו, הקורונה תחזור – ואיתה הסגר.