ועדה על ועדה על ועדה: חוסר הטיפול בקטל בכבישים היה צפוי מראש
בשנת 2005 פורסמה התוכנית הראשונה למלחמה בתאונות הדרכים. ב-15 השנים שעברו מאז נהרגו אלפי בני אדם בזמן שהממשלות רוקחות עוד ועוד תוכניות ולא עומדות ביעדים. מנכ"לית הרלב"ד: "נכנסו שחקנים חדשים כמו אופניים וקורקינטים, לכן נדרשת תוכנית חדשה"
ממצאי דו"ח הקטל בדרכים, שהוכן במרכז המידע והמחקר של הכנסת לבקשת חבר הכנסת בועז טופורובסקי, לא מפתיעים אף אחד. ועדה ועוד ועדה, דיונים ותוכניות ממשלתיות - כולן המליצו על פתרונות דומים לצמצום ההרוגים, שלא יושמו.
עלייה במספר הנפגעים בתאונות עם קורקינטים חשמליים ב-2019
הדו"ח מזהה שתי בעיות מרכזיות ביישום המלצות ועדת הכלכלה של הכנסת והחלטת הממשלה מ-2017 למאבק בקטל בדרכים. הראשונה היא שאין גוף מתכלל למאבק בקטל בדרכים. מעמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נשחק וקוצץ מסמכויות ומתקציבים. הבעיה השנייה היא שעל אף שהוקצו ארבעה מיליארד שקלים למלחמה בתאונות הדרכים, כמעט כל הגופים האמונים על מאבק בתאונות דרכים מתלוננים על היעדר תקציב או שמתגלים פערים בביצועו.
משטרת התנועה לא עומדת ביעדים שנקבעו לה להפעלת ניידות בשל היעדר תקציב, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא עומדת ביעדי תוכנית "שומרי הדרך" בשל היעדר תקציב, משרד התחבורה לא מגדיל את הפיקוח על כלי רכב בשל היעדר תקציב והרשימה עוד ארוכה.
אבל ההיסטוריה הולכת עוד הרבה אחורה מהדו"ח שהוכן לאחרונה. ב-2003 מינה שר התחבורה מאיר שטרית את ד"ר יעקב שיינין לעמוד בראש ועדה שתמליץ לממשלה על פעולות לבלימת מספר ההרוגים בתאונות. "אמרו שבגלל שאני כלכלן, אכין תוכנית עסקית ולא רק אציין את הבעיות", מספר ד"ר שיינין.
"לא התעסקתי בבטיחות בדרכים. אני כלכלן, ולא ידעתי הרבה על זה. ישבתי שלושה חודשים בלילות ולמדתי. לאחר כינוס הוועדה ישבנו שנה וחצי-שנתיים וכתבנו את הדו"ח. שטרית אימץ את הדו"ח ולקח אותי לאריאל שרון, שקיבל אותו ומיד העביר אותו בהחלטת ממשלה", נזכר שיינין.
החלטת הממשלה שהתקבלה ב-2005 על בסיס ועדת שיינין קבעה כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תהפוך לרשות עצמאית שתפקידה, בין היתר, "פיקוד בתחומי הבטיחות על תשתיות, על בטיחות כלי הרכב ועל רישיונות הנהיגה". נקבע כי תקציב הרשות יעמוד על 550 מיליון שקלים בשנה.
החלטת הממשלה הקצתה 400 מיליון שקלים נוספים לטובת טיפול במוקדי סיכון בכבישים, חיזוק משטרת התנועה כך שיוצבו בכל משמרת 450 ניידות בכביש, קביעת הטכוגרף הדיגיטלי כמחייב ושילוב טכנולוגיה מתקדמת במאבק בתאונות הדרכים.
לאחר קבלת ההמלצות בהחלטת ממשלה, מונה שיינין לעמוד בראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. "לימים, גם מופז כשר תחבורה ואולמרט כראש ממשלה קיבלו את התוכנית, אבל היא התמסמסה", מודה ד"ר שיינין. "זה קרה בעיקר בגלל שאין אף גוף שמתכלל את כל פעילות הממשלה בנושא. קבענו תקציב של 500 מיליון שקל לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שתעשה את זה. היום יש בקושי 100 מיליון שקל".
לטענת שיינין, "הסיבה לכישלון היא התקציב הנמוך. כשהיה לי תקציב של 500 מיליון והיו חסרות ניידות, לקחנו ליסינג של שלוש שנים והבאנו 100 ניידות נוספות. היום אי אפשר לעשות דבר כזה. הסיבה השנייה היא שאף משרד לא רוצה גוף עצמאי שיכנס לו לקרביים".
"הרשות לא הצליחה להיות גורם מוביל במאבק בתאונות"
דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-2016 מתח ביקורת קשה על פעילות הרשות והחלשתה. לפי הדו"ח, "הרשות לא הצליחה להיות גורם מוביל במאבק המתמשך בתאונות הדרכים, בין היתר עקב קציבת זמן פעילותה, היעדר סמכויות מספיקות להובלת הנושא, הרכב חסר ולא מקצועי מספיק של המועצה, ירידה בתקציב הרשות במשך השנים וכשלים שונים בתפקודה. הכשלים הרבים שנכתבו בדו"ח פוגעים במאבק בתאונות דרכים".
כותבי הדו"ח קבעו גם כי לא נוצלו תקציבים לטיפול בכבישים ובצמתים מסוכנים ולא נאכפו תקנות להגנה על הולכי רגל. הדו"ח מצא גם שמספר בדיקות כלי הרכב ירד, ומספר ניידות משטרת התנועה פחת במידה ניכרת. עוד נמצא, כי אין חיוב לבדוק כלי רכב כבדים, ויחידה לטיפול בהם לא הוקמה. בנוסף, החינוך התעבורתי צומצם. מדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם ב-ynet עולה שרבים מהנושאים עדיין רלוונטיים.
המבקר הפציר בממשלה לחוקק חוק חדש להפעלת הרלב"ד, לקראת פקיעת החוק בשנה שלאחר מכן. אולם החוק שפורסם הסדיר את פעילות הרשות כך שאין לה סמכויות ביצועיות, התקציבים מועברים ישירות ממשרד האוצר, והיא לא יכולה להטיל וטו על החלטות משרדי הממשלה.
ב-2011 מינה שר התחבורה ישראל כץ ועדה נוספת בראשותו של ד"ר שיינין, שהציבה יעד של אפס הרוגים בתוך 30 שנה. לפי הוועדה, היעד ל-2020 עמד על לא יותר מ-270 הרוגים בתאונות. גם ועדה זו דנה בצורך בהגדלת האכיפה המשטרתית, הסברה, חינוך, תשתיות ועידוד התקנת אמצעי בטיחות טכנולוגיים. גם מרבית המלצות הוועדה הזו לא יושמו, והמדינה לא הגיעה ליעדים שנקבעו בה.
ב-2016 קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת שימוע בן עשר ישיבות בנושא הקטל בדרכים. הוועדה אספה נתונים על תאונות, שמעה עדויות וזימנה גורמים רבים, בהם שר התחבורה, השר לביטחון הפנים, נציגי משרדי הממשלה, מומחים, נציגי ארגונים שעוסקים בתחום, גורמים מתחום האכיפה והשפיטה ונציגי משפחות ששכלו את יקיריהן בתאונות. מסקנות הוועדה פורסמו בדו"ח מיוחד. פעם אחת בלבד, בדצמבר אותה שנה, התכנסה ועדת המנכ"לים של משרדי ממשלה כדי לדון בנושא.
לפי הסבר משרד ראש הממשלה לכותבי דו"ח מרכז המידע והמחקר של הכנסת, הסיבה למפגש הבודד שקיימו המנכ"לים היא "עבודת מטה שהתקיימה לפני ואחרי מועד ההתכנסות", ותוצאותיה באו לידי ביטוי בהחלטת ממשלה. גם תוצאות החלטה זו לא בוצעו במלואן, חרף העובדה שהתוכנית נשענה על המלצות קודמות ועל תקציב עתק של ארבעה מיליארד שקלים ששוריינו למשרדי הממשלה.
ואם חשבנו שבכך הסתיימה הסאגה, הרי שבנובמבר האחרון הציגה מנכ"לית הרלב"ד, רחלי טבת ויזל, תוכנית רב-שנתית ורב-משרדית שאחד מיעדיה הוא הפחתת מספר ההרוגים משנת 2019 ב-50% עד לשנת 2030.
טבת ויזל מסבירה כי מאז 2005 ועד היום חלו שינויים רבים. "נכנסו שחקנים חדשים כמו סלולרים, קורקינטים ואופניים חשמליים, והחלק הארי של התאונות והנפגעים נמצא בעיר", אומרת טבת ויזל. "לכן נדרשות התאמות וביצוע תוכנית חדשה, כשאת תוכנית שיינין לא נזרוק וננסה ליישם את מה שעוד טעון יישום. את התוכנית הלאומית נבנה ביחד עם משרדי הממשלה, והיעד שלנו מתכתב עם הגישה של צמצום מספר ההרוגים ב-50% בתוך עשור".
ההשוואה לעולם מוכיחה: המצב בישראל גרוע
מאז שנת 2005, אז נהגתה התוכנית הראשונה, נהרגו אלפי בני אדם בתאונות דרכים בישראל. ביוני 2019 פרסמה המועצה האירופית לבטיחות בדרכים את ההשוואה בין מדינות ה-OECD: בין שנת 2010 ל-2017, לטביה הייתה המדינה שהצליחה להוריד באופן המשמעותי ביותר (8%) את מספר ההרוגים בתאונות בשטחה. רומניה הייתה הגרועה ביותר, עם עלייה של יותר מ-8% בכמות ההרוגים. הממוצע האירופי היה ירידה בסך 2.2% - ומתוך 28 מדינות, ישראל ממוקמת במקום הרביעי מהסוף.
אם בוחנים את השינוי במספר הנפגעים קשה, הרי שהמצב בישראל גרוע יותר. הממוצע האירופי הוא עלייה של 0.6% בעוד שבישראל, מקום אחד לפני הסוף, הייתה עלייה של כמעט 5%.
במרץ 2018 נהרג מתניה שטרן, מורה לשל"ח שנדרס מחוץ לבית הספר שבו לימד בגדרה. אמו חגית מנסה להיאבק בסטטיסטיקה: "אני רואה היעדר אכיפה בכבישים, והסחות דעת של הנהגים. הבן שלי השאיר אחריו ארבעה יתומים, ויש מאות אם לא אלפים כמונו. תסתכלו מה קורה סביבכם. אנשים נהרגים ואף אחד לא עושה מאמץ להציל אותם".
"אני נלחמת, אני מפגינה, מרצה בבתי ספר ועושה עבודה שאני מדממת איתה כל הזמן", היא אומרת. "אני מדברת על המוות של הבן שלי. אני לא פרופסור לענייני תחבורה, אבל רואה שצריך יותר שוטרים. אני רואה עבריינים בטלפון ונהגי משאיות שעוקפים בזמן שהם מסתכלים על משהו אחר. חשבתי בהתחלה שזו לא המדינה אלא אנחנו, אבל משהו פה צריך להיות מעבר. אב נהרג ליד בנו, אמא ותינוקת נקברים באותו קבר - מה יותר מזה?".
מנכ"ל עמותת אור ירוק, ארז קיטה, אמר ל-ynet כי "תאונות הדרכים הן לא גורל משמיים אלא מחדל מתמשך של ממשלות ישראל והגופים האחראים על החיים של כולנו בכביש. הממשלה אישרה לפני 15 שנים את התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, אבל יישמה רק חלק קטן מההמלצות שלה ובעיקר קיצצה במרוצת השנים את הכסף שאמור להגיע להצלת חיי אדם".
לדבריו, "במקום ליישם את המלצות ועדת שיינין, המדינה הקימה עוד ועדות, אבל שוב ושוב משרדי הממשלה מצפצפים על ההחלטות. מדובר בזלזול במאבק ובחיי אדם. התוצאות ברורות ומראות עד כמה הכישלון במאבק בתאונות הדרכים הוא גדול ונרחב. בשנת 2019 נרשמה עלייה של כ-13% במספר ההרוגים. התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים היא מפת הדרכים".
קיטה הוסיף: "אם לא היו מתעלמים מהמלצות התוכנית הלאומית היינו יכולים לחסוך את חייהם של מאות אנשים, ולמנוע כאב וסבל ממשפחות רבות. המחדל הזה חייב להיפסק, כי הוא גובה חיים של חפים מפשע. הפסיקו להטיל את האחריות רק על הציבור, קחו אחריות ויישמו את החלטות הוועדה. הגיע הזמן להציב את הצלת החיים בראש סדר העדיפויות".
לפנייה לכתב/ת 
