למה קשה לפרגן למישהי שמצליחה

במערכות יחסים אני דווקא מבינה את זה: הזוגיות נגמרה, אבל את לא מתאפקת, מחטטת לו בתמונות ובוערת מרחמים עצמיים. לפעמים את חוסמת אותו כדי לא להיפגע, אבל פותחת פרופיל מזויף, אולי אפילו מציעה לו חברות, כדי להמשיך לעקוב אחריו ולהתמרמר, לשנוא אותו, את הנשים שהוא מגיב להן ואת עצמך שאת עושה את זה.

זה קורה, כי בזוגיות שנגמרה יש הבטחה שלא מומשה לאושר ועושר הפילי אבר אפטר. לוקח זמן לעכל ולעבור הלאה. אבל סטוקינג בין נשים? ובלי נסיך שיפריע באמצע? זה נשגב מבחינתי ביחד עם המפץ הגדול.

למה קשה לך לפרגן למישהי שמצליחה?(צילום: shutterstock)

עוד טורים של גאיה:

מה ששלי - לא על חשבון אף אחד אחר

השבוע גיליתי שמישהי כתבה שאני "מוחצנת עם יהירות וגאוותנות, מעלה פוסטים מצייצים, הנה אני ויש לי גבר שאוהב אותי ואיזה מזל יש לי, ואני ואני, שיגעון גדלות". עכשיו, זה לא שהיא לא צודקת. אני מנופפת בזוגיות המהממת שלי ואני לא רק מצייצת את ההצלחות שלי, אלא מכריזה עליהן מעל במות. זה לא בא משיגעון גדלות, אלא כדי להראות שהכל אפשרי גם כשנדמה שכלום לא הולך. באותה מידה שאני כותבת על "איזה מזל יש לי", כתבתי על מוות, גירושים, דייטים מהגיהנום ואיך בכיתי את נשמתי לכרית.

נכנסתי לעמוד הפייס לראות מי זאת, ונדהמתי לגלות שאנחנו חברות וירטואליות ושהיא נמצאת בקבוצה הסגורה שלי. הקומיקאי גראוצ'ו מרקס אמר פעם 'אני לא רוצה להיות במועדון שרוצה אותי', אבל מה עם להיות במועדון שאתה לא רוצה להיות בו? למה להימצא כל כך קרוב למישהו שלא בא לך טוב באישונים?

האור שהקרנתי לא חימם אותה, הוא שרף אותה מבפנים. הוא האיר כל פינה חשוכה בנשמתה ושיקף לה הבטחה לא ממומשת לאושר הפילי אבר אפטר. הצבתי מולה מראה לרצונות שטרם התרחשו, לאהבה שעוד לא הגיעה, למזל הטוב שהיא מחפשת.

בשנייה הראשונה נעלבתי, אבל בשנייה השנייה נדהמתי מעוצמת הכאב שנחקק במילים. אתה אשה ראתה בהצלחות שלי את כל הכישלונות שלה, כאילו אני – ולא היא – אחראית על החיים שלה.

תגידו, ממתי זה פשע לשווק הצלחות ולהצניע הישגים? למה זה בסדר לפרגן למי שנמצא בצרה ולא בסדר לשמוח כשהולך לו? אנחנו רוצים לחיות בחברה שמעודדות למצוינות ובפועל עושים בדיוק ההיפך. לא פלא שאנשים רואים קודם כל את החסרונות שלהם, וכל מי שמספר כמה טוב לו ישר מפחד שיעשו לו עין.

כשאני שואלת נשים בסדנאות מה התכונות החזקות שלהן, רובן מוצאות קודם כל את חולשותיהן, מפני שחונכנו להחריש יתרונות, שחלילה לא "נחשוב את עצמנו".

במשך שנים הורגלתי לחשוב שאני לא מספיק טובה כי תמיד הייתה מישהי יותר טובה ממני. לקח זמן עד שהפנמתי שאני פחות טובה רק ביחס אליה, לא ביחס לעצמי. אם אני אקנא בכל מי שהיא "יותר" ממני, אני תמיד ארגיש "פחות". קנאה זה מצוין ככלי להתפתחות אישית, מרירות וצדקנות זה כבר משהו אחר. קנאה יכולה להיות מתועלת לתוצאה חיובית, אבל צרות עין – לא. אי אפשר לראות את כל התמונה כשזווית הראייה צרה ומצומצמת.

האושר שלי, ושלך, לא בא על חשבון אף אחת אחרת. כשמישהי מנסה להפיל מאיתנו את הכתר הוא לא עובר אליה, כי הוא לא שייך לה. יש כתר שהשם שלה מתנוסס עליו והיא צריכה לזכות בו – בהתבוננות פנימה, לא החוצה.

אני אמשיך לספר על מעללי גבורה ונצחונות קטנים. כנראה שאמשיך להוות השראה עבור חלק מהאנשים ומעצבנת עבור אחרים. אם זה שיגעון גדלות, אז תנו לי להיות משוגעתתתתת.

אני מזמינה אותך לכתוב על ההצלחות שלך, קטנות כגדולות, ולכתוב אותן בגאווה, בביטחון, בידיעה שכל זה בזכותך. כשמישהי תתעורר מתרדמת החורף ותנסה להכיש אותך, תדעי: "הצלחתי. אני מלכה".

שיהיה אחלה סופש, יותר טוב מזה נשתגע,

גאיה קורן

מנחת סדנאות כתיבה תראפויטית , מנטורית להערכה עצמית , מנהלת קהילת אני מלכה בפייסבוק.