העבר הדיקטטורי של דרום קוריאה עדיין רודף אותה
40 שנה אחרי, טבח המפגינים הפרו-דמוקרטים בקוואנגג'ו הוא פצע פעור בעברה של דרום קוריאה. הנשיא קורא לחקור, שמרנים טוענים שמדובר היה במרד קומוניסטי בתמיכת הצפון. משפחות הקורבנות מקללות כשהן רואות את הרודן לשעבר בטלוויזיה – ועדיין מחפשות את גופות יקיריהן
40 שנה עברו מאז שצ'וי ג'ונג-ג'ה ראתה את בעלה. עקבותיו נעלמו כאשר הדיקטטורה הצבאית ששלטה באותן שנים בדרום קוריאה דיכאה באכזריות את המחאה בעיר קוואנגג'ו, והרגה מאות בני אדם. המחאה ההיא, והטבח של משתתפיה, ממשיכים גם היום לרדוף את דרום קוריאה, שנים לאחר סיום המשטר הצבאי וביסוס מעמדה של הדמוקרטיה בה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
ב-18 במאי 1980 החלו מפגינים בקוואנגג'ו, כ-270 ק"מ מדרום לבירה סיאול, להפגין נגד המשטר הצבאי שעליו הכריז צ'ון דו-הוואן, שעמד בראש החונטה הצבאית ששלטה באותם ימים בדרום קוריאה. הם התעמתו עם כוחות המשטר במשך עשרה ימים, במה שזכה לכינוי "התקוממות קוואנגג'ו". רבים מהמפגינים נורו למוות על ידי כוחותיו של צ'ון, ולפי עדויות חלקם גם נאנסו.
אבל גם היום, חלק מהשמרנים בדרום קוריאה מגנים את אותה התקוממות וטוענים שמדובר היה בניסיון מרד קומוניסטי שנתמך על-ידי צפון קוריאה, בעוד הנשיא הנוכחי מון ג'יאה-אין, שנמנה עם מחנה המרכז-שמאל, קורא לחקור את האירועים ולמצוא את האחראים לטבח במפגינים.
בעלה של צ'וי היה בן 43 כאשר עזב את ביתם, על מנת לקנות דלק עבור הפאב שהיה ברשות המשפחה. הוא מעולם לא חזר. לאחר שהאלימות שככה צ'וי יצאה לחפש אותו, ואפילו פתחה באקראי ארונות קבורה ברחובות, שהיו עטופים בדגלי דרום קוריאה מוכתמים בדם.
"לא יכולתי להמשיך אחרי שפתחתי את הארון השלישי", סיפרה צ'וי לסוכנות הידיעות AFP. "הפנים היו מכוסות בדם, אין מילים לתאר אותם. היה פשוט בלתי אפשרי לזהות את הפנים". עד היום, היא מספרת, היא לוקחת תרופות כדי להתמודד עם הטראומה, ומקללת בכל פעם שהיא רואה את צ'ון, הדיקטטור שזכה לחנינה, בטלוויזיה.
טיוח וקבורה בים
בדרום קוריאה אין הסכמה על מספרם האמיתי של הקורבנות באירועים בקוואנגג'ו, כשלפי כמה מהדיווחים גופות רבות נקברו בסודיות ביבשה ובים. הצבא המשיך לשלוט במשך שמונה שנים נוספות מאז הטבח ב-1980, והיו לו הזדמנויות רבות לטייח את שאירע ולהסתיר ראיות. המספר הרשמי שבו נוקבות הרשויות הוא 160 מתים, ובו נכללים גם כמה שוטרים וחיילים, בנוסף ל-70 אנשים שמוגדרים נעדרים. אולם רבים בדרום קוריאה סבורים שהמספר האמיתי גבוה בהרבה, ייתכן שאף פי שלושה.
המאבק להשגת צדק עדיין נתקל בקשיים, גם 40 שנה אחרי. "התקוממות קוואנגג'ו" היא אחד האירועים ההיסטוריים שמעוררים יותר מכל מחלוקת בין המחנות הפוליטיים השונים בדרום קוריאה. המדינה, נזכיר, עדיין נמצאת רשמית במצב של מלחמה עם הצפון. בתקופה שבה החלו ההפגנות בקוואנגג'ו, השלטון הצבאי של צ'ון תיאר אותן כמרד שנתמך על-ידי מנהיג האופוזיציה דאז קים דה-ג'ונג וכן על-ידי תומכיה הקומוניסטים של פיונגיאנג.
קים דה-ג'ונג נעצר אז ונידון למוות, אך קיבל חנינה בעקבות לחץ בינלאומי. הוא עבר לגלות בארה"ב, אך חזר בשנות ה-90 לארצו, לאחר כינון הדמוקרטיה במדינה. הוא נבחר בעצמו לנשיא וזכה בשנת 2000 בפרס נובל לשלום.
דרך הפיוס: "לא מאוחר מדי"
צ'ון, מנהיג המשטר הצבאי, הורשע ב-1996 בבגידה בשל הטבח בקוואנגג'ו, ונידון בעצמו למוות בתלייה. עונש המוות בוטל לאחר ערעור, ובהמשך הוא גם זכה בחנינה נשיאותית. על מתן החנינה המליץ קים דה-ג'ונג, שאז היה רק נשיא-נבחר וטרם הושבע לתפקיד. עד היום מכחיש צ'ון שהוא היה מעורב ישירות בדיכוי האכזרי של ההתקוממות.
כיום, הנשיא מון ג'יאה אין – שכסטודנט צעיר השתתף בעצמו בהפגנות אחרות נגד המשטר הצבאי – מדגיש שוב ושוב את האירועים בקוואנגג'ו ודורש לפתוח בחקירה כדי להעמיד לדין את האחראים לדיכוי.
בדברים שנשא היום באירוע זיכרון בקוואנגג'ו, הבטיח קים פעם נוספת להגיע לשורש האמת. "הממשלה תעשה את מיטב יכולותיה כדי למצוא עובדות על (התקרית ב) 18 במאי", הוא אמר, וציין כי בשבוע שעבר החלה לפעול ועדת בדיקה עצמאית לחקר האירועים מלפני 40 שנה. "הממשלה לא תחסוך מאמצים כדי להגיע לשורש האמת".
מון קרא לאחראים לאלימות להתוודות. "אם תתוודו באומץ על האמת, וזה עדיין לא מאוחר מדי, הדרך לסליחה ולפיוס תהיה פתוחה", אמר מון. הוא שיבח גם את מה שכינה "רוח מאי" של הפעילים הפרו-דמוקרטים שיצאו להפגין נגד המשטר הצבאי, ואף קישר בין "הרוח" הזו – של אחדות, שיתוף פעולה והקרבה – להצלחתה של דרום קוריאה במאבק בנגיף הקורונה: הוא ציין שקוואנגג'ו הייתה מבין הערים הראשונות שהציעו מיטות לחולי קורונה מהעיר דגו, המוקד המרכזי הראשון של המגפה בדרום קוריאה.
מנגד, חלק מהשמרנים באופוזיציה מנסים לפגוע באמינותם של מון והליברלים שקוראים לחקר האירועים הללו, ומנסים לתאר את ההתקוממות בקואנגג'ו ככזו הקשורה ל"רשע המוחלט" של צפון קוריאה. "צפון קוריאה שוכנת במוקד ניסיונות הפילוג בדרום קוריאה", אמר ל-AFP הנס מוסלר, מאוניברסיטת דיסבורג-אסן שבגרמניה. "מרגע שנרטיב מזויף נבנה סביב ההתקוממות בקוואנגג'ו, שמקשר אותה לצפון קוריאה, זה מספק שמן למדורת הפילוג".
המשאלה האחרונה
עם זאת, סימן אולי להתקדמות במאמצי הפיוס הוא העובדה שמבין 400 הנוכחים בטקס שבו נאם היום מון בעיר קוואנגג'ו השתתפו גם כמה מנהיגים מהאופוזיציה השמרנית. אחד מהם הוא ג'ו הו-יונג, מנהיג מפלגת "העתיד המאוחד", שביום שבת פרסם התנצלות פומבית בשל "אמירות חסרות אחריות" של כמה מחברי מפלגתו, שלפי לשון הדיווח בסוכנות הידיעות הממלכתית יונהאפ, "עיוותו וזלזלו בכבוד" של תנועת המחאה בקוואנגג'ו. לפי דבריו שצוטטו ביונהאפ, ג'ו אמר כי האמירות הללו של חבריו למפלגה, שלא פורטו בדיווח, הם בגדר "זריית מלח על פצעי הקורבנות ומשפחותיהם".
בשנה שעברה שרידיהם של 40 בני אדם התגלו במתחם של כלא לשעבר בקוואנגג'ו. 242 קרובי משפחה של הנעדרים נתנו דגימות DNA בתקווה שגופות קרוביהם יזוהו. אחת מהם היא צ'ה צ'ו-גאנג בת ה-81, שבנה מעולם לא חזר לאחר שיצא למכור שום בשוק בעיר כשהיה בן 19.
"בעלי מת לפני שלוש שנים", אמרה צ'ה. "המשאלה האחרונה שלו הייתה לקבור את הבן שלנו לפני ההלוויה שלו. יש לי את אותה המשאלה, אבל אני לא יודעת אם היא אי פעם תתגשם".
לפנייה לכתב/ת 
