אי שפיות זמנית: כך נקבע פרופיל נפשי של רוצח
בשבועיים האחרונים נרצחו שלוש נשים על ידי בני הזוג שלהן, במה שכונה "רגע של טירוף", כשכל מכריהם ההמומים טוענים שהם היו עד אז "נורמליים" לגמרי. הקרימינולוג הקליני, יואל שפרן, מסביר מה קורה בהסתכלות פסיכיאטרית של חשודים, איך מתבצע האבחון והאם ניתן לגלות ולמנוע התחזות של הנאשמים? האזינו לפודקאסט
משבר הקורונה גובה לא רק קורבנות מהמחלה עצמה, אלא מעורר תופעה שחמורה גם בשגרה - ובשעה זו צוברת תאוצה רבה אפילו יותר: אלימות קשה כלפי נשים, אלימות שאף נגמרת ברצח. הבוקר (ה') הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד איגור צ'פיקוב, בן 54 מבת ים, שדקר למוות את זוגתו טטיאנה חייקין. לאחר שמתה השליך חלק מגופתה לפח האשפה בבניין שבו גרו כדי להעלים ראיות. לפני מספר ימים קודם לכן עלו כותרות על רצח שאירע בחולון, במהלכו אסיר משוחרר בשם מאנדפרו אלאזה רצח את אשתו למול עיני בנם, והשבוע דווח על רצח של בת 21 על-ידי בן-זוגה, שהודה כי חנק אותה למוות.
קו הגנה נפוץ במקרי רצח שכאלה הינו קו הגנה שמעורר זעם בקרב רבים: הוא "השתגע באותו רגע", "לא זוכר מה קרה לו", וזה כמובן מוביל להסתכלות פסיכיאטרית.
"כל עורך-דין הכי זוטר שולח את מרשו להסתכלות כזאת, וזה בסדר, זו העבודה שלו", אומר יואל שפרן, קרימינולוג קליני בבית החולים הפסיכיאטרי מעלה הכרמל, "ככה החשודים מגיעים אליי, וכמובן שלא כל מי שמגיע אלינו מקבל את החותמת שהוא באמת לא כשיר לעמוד לדין ולא אחראי למעשיו. יש הרבה שלא מקבלים את החותמת הזאת והולכים להליך פלילי רגיל שבסופו כלא, קנס, עבודות שירות או מה שהשופט רואה לנכון".
מצב נפשי שגורם לבוחן מציאות לקוי
מקצוע הקרימינולוגיה הקלינית מורכב ממספר תחומים: ראשית, הקרימינולוגיה עצמה - שהיא אוסף של ידע ומחקר על פשיעה, שכולל בתוכו בעיקר את תחום מדעי החברה לצד היסטוריית הפשע, נושאים משפטיים ופסיכולוגיה. הצד הקליני שבקרימינולוגיה הקלינית מתייחס כמובן לטיפול באותם פושעים, אבחונם והסמכות לספק חוות-דעת אודות מצבו הנפשי של החשוד.
בגדול, אפשר לומר שהקרימינולוג בוחן את הפשיעה ברמה הרחבה, לעומת הקרימינולוג הקליני שבוחן את הפושע עצמו. מאקרו מול מיקרו. "כדי שבן אדם יגיע למסלול הפסיכיאטרי ולא למסלול של הענישה הרגילה, צריך שהמעשים שלו יהיו מתוך מצב נפשי מסוים שגורם לבוחן מציאות לקוי או שיפוט לקוי, ולכן אי אפשר להגיד שהוא באמת התכוון למה שהוא עשה", מסביר שפרן.
בוחן מציאות לא תקין הוא מצב שמאפיין את הפסיכוזה, שיכולה להתבטא במחשבות שווא מגוונות - החל מפרנואידיוּת ("רודפים אחריי, עוקבים אחריי") ועד גרנדיוזיוּת ("אני הכי גדול, יש לי כוחות מיוחדים"). הפסיכוזה יכולה להתבטא גם בהזיות, שיכולות להתבטא הן בעודף-תפיסה - זאת אומרת תפיסה של דברים שאינם קיימים - והן בחוסר-תפיסה של דברים קיימים.
"לדוגמה", מספר שפרן, "היה לי מטופל בשם א' ששמע קולות שאמרו לו לרצוח את אמא שלו, וכמה שהוא ניסה להתנגד הוא לא הצליח. בסופו של דבר, הוא שם ברך על הצוואר של אמא שלו עד שהיא נפחה את נשמתה. היה לי גם מטופל שרצח שני שותפים לדירה כי הוא היה בטוח שהם רוצים לפגוע בו.
"כש-א' נכנס לחדר", מתאר שפרן את המטופל המדובר שרצח את אמו, "אני רואה אדם בסביבות גיל חמישים שנראה לי מסכן, מאוד מאוד עצוב, שפוף, מדבר חלש, מרכין את הראש. כשהוא מדבר על המקרה ממש מרגישים את העצב. זה נקרא Transference, העברה, שהרגש עובר. זאת אולי הייתה הבדיקה היחידה שכמעט בכיתי בה, כי הבנתי שהמטופל מבין מה הוא עשה ואין לו דרך להחזיר את הגלגל אחורה. באותו רגע של האירוע הוא לא הבין מה הוא עושה, כי בוחן המציאות שלו היה לקוי, אבל כשהוא הגיע אליי הוא כבר הבין מה הוא עשה".
הוא מוסיף ואומר כי "אחת הצרות הכי גדולות עם בעיות נפשיות היא שקיימת חוסר תובנה למצב, למחלה ולצורך בטיפול תרופתי", הוא מסביר מדוע החולה לא מנתק את עצמו מהסיטואציה והקולות או מאשפז את עצמו, "מבחינת החולה - הקולות שהוא שומע מציאותיים לגמרי".
אבחון החשוד מתבצע לאור שני ספרים, ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקני, וה-ICD האירופי. "אם אני משווה את העבודה שלך לעולם שלי, עולם הרפואה", אומר ד"ר בלוך, ממגישי "עושים רפואה", "אז ברפואה אם אני רוצה לאבחן אסטמה, לדוגמה, אני חושף את הבן-אדם לחומרים שמגרים לו את האסטמה. ומה קורה בעולם הנפש"?
"אנחנו מנסים למשוך אותו לקצה מבחינת סף גירוי כי אנחנו יודעים שכשאנשים על סף גירוי הם לא כל-כך שולטים בעצמם ואז יוצאים הדברים האמיתיים. יש מקרים שהמטופל נשבר, ואז אנחנו מגלים האם הוא שיחק אותה, או להפך - הוא נשבר וחושף את הפסיכוזה שניסה להסתיר כל-כך הרבה זמן. לחלופין, אני יכול לשאול את המטופל שאלות בסגנון 'האם שמעת את הקולות רק באוזן אחת'. אם הוא עונה שכן, זה עלול להעיד על העמדת פנים. יש כל מיני שאלות כאלה שלאדם שמתחזה יכולות להישמע כאילו הוא אמור לספק תשובה מסוימת, אבל למעשה הוא לא".
בסוף האבחון, שיכול לקחת בין מספר ימים למספר חודשים, נשלחת חוות-דעת לבית-המשפט. בחוות-הדעת נכתב בפירוט האם החשוד כשיר או לא כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו, ומה הוביל לאותה מסקנה. אם בית-המשפט מכריע שהחשוד לא יעמוד למשפט, הוא עובר לאחריותה של ועדה פסיכיאטרית, שמחליטה האם המטופל יהיה במחלקה סגורה או פתוחה, ובהמשך ועדות פסיכיאטריות יכולות גם לקבוע על מידת שילובו של אותו מטופל חזרה בחברה.
"הוועדה רוצה לשמור את בן האדם באיזשהו מצב סגור, גם אם תהליך השיקום שלו מהיר יחסית, בהתאם לחומרת העבירה", מבהיר שפרן, "כלומר אם בן-אדם רצח, והעונש המקסימלי על העבירה שלו הוא 25 שנה אבל במסגרת האשפוז במחלקה הסגורה הוא התאזן כעבור שבועיים, אז הוועדה הפסיכיאטרית כן רוצה להשית איזשהו עונש בסופו של דבר וכן לשמור על איזשהו מצב סגור ולא ישר לשחרר אותו, ואז מוצאים כל מיני פתרונות ביניים, כמו מחלקה פתוחה ויציאות מזדמנות למשפחה. רק בשלב מאוחר יותר תישקל האופציה של עבודה שמותאמת למצבו מחוץ לבית החולים ובסוף גם שחרור מבית החולים הפסיכיאטרי עם צו מרפאתי כפוי שמחייב את המטופל להגיע פעם בשבוע-שבועיים או חודש לפגישה עם מטפל, כל זאת בכפוף להערכת מסוכנות שמתבצעת על-ידי אנשי מקצוע.
"במקרי אלימות קשים ורצח מתכנסת ועדה פסיכיאטרית מיוחדת, שבה חברים יותר אנשים מאשר בוועדה הפסיכיאטרית הרגילה", מרגיע שפרן, ומוסיף כי "מעולם לא שיחררתי מישהו שחזר ופשע".
סכיזופרניה ומאניה-דיפרסיה
"זה שאנחנו יודעים איך המוח פועל זה לא אומר שאנחנו יודעים איך מחשבות פועלות ואיך רגשות פועלים", מבהיר שפרן בהתייחסו לטיפול במחלות נפש, "ולכן זה שקורים תהליכים חשמליים וכימיים לא אומר שאנחנו מבינים עד הסוף איך הדברים מתנהלים".
אז מה אנחנו כן יודעים? המוח מורכב מנוירונים, שהם תאי עצב. בשונה מתא רגיל, אל תא עצב מחוברים מספר גופים שעוזרים לו לתפקד. מצד אחד של תא עצב ישנם קולטנים. מן הצד השני של תא העצב יש מעין זנב שנקרא אקסון. בקצה הזנב יש מעין אצבעות צפרדע, עם בליטה עגולה בסופן, שממנה נפלטים נוירוטרנסמיטורים שאחראיים על תהליכים רבים ומגוונים בחיינו - לדוגמה רגשות, זיכרון וכאב.
"בסכיזופרניה ישנה פעילות מוגברת של נוירוטרנסמיטור מסוג דופמין, ולכן הטיפול הוא מתן תרופות שמורידות את פעילות הדופמין", מסביר שפרן. לפיכך, הטיפול הוא רק בסימפטום. ניתן להשוות את זה לטיפול בסוכרת: סוכרתיים לוקחים אינסולין דרך קבע, אבל ברגע שיפסיקו לספק לגופם אינסולין חיצוני מצבם יידרדר. כך גם בסכיזופרניה: ברגע שלא לוקחים תרופות - המצב חוזר לקדמותו.
בנוסף לסימפטומים של פסיכוזה, פרנויה, קולות ומחשבות-שווא - שעלולות להביא להתנהגות מסוכנת, אבל לא בהכרח - הסכיזופרניה מתבטאת גם בחוסר תפקוד, חוסר מוטיבציה, קושי שפתי וקושי באינטראקציות.
ההבדל בין סכיזופרניה למאניה-דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) הוא שמאניה-דיפרסיה זו הפרעה שמתבססת על מצב-רוח. בניגוד לסכיזופרניה, שבה הדופמין הוא החומר הבעייתי המרכזי, במאניה-דיפרסיה מעורבים חומרים אחרים, כמו סרוטונין או נוראדרנלין.
"הסטיגמה היא שאנשים שיש להם הפרעה נפשית כמו סכיזופרניה הם אנשים מסוכנים", אומר שפרן, "צריך קודם כל להבין שמבחינה סטטיסטית יש בסביבות אחוז מהאוכלוסייה שמתמודדים עם המחלה הזאת ועד ארבעה אחוזים הם עם הפרעות מצב-רוח קשות כמו מאניה-דיפרסיה, ומתוך המיעוט הזה יש מיעוט עוד יותר קטן שהוא מסוכן. רוב האנשים שמתמודדים עם סכיזופרניה חיים בינינו, בקהילה. אחרי איזון תרופתי האנשים האלה חוזרים לתפקוד נורמטיבי כזה או אחר.
"יכולה להיות גם פסיכוזה שאני הנביא והפסיכוזה שלי זה לעזור לזולת ולתרום לנזקקים", מבהיר שפרן, "אני, פסיכוזה כזו - לא רוצה לקחת. כלומר, לא כל סכיזופרניה מתבטאת במחשבות מסוכנות, ויותר מזה - לא כל סכיזופרניה מתבטאת בהתנהגות מסוכנת".
הכותב הוא עורך ומפיק ב"עושים רפואה"
לפנייה לכתב/ת 
