"הבדידות גרמה לפתיחת הפצעים הישנים בצורה קשה וכואבת"
במהלך תקופת משבר הקורונה חוו מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית גידול של 50 אחוזים בפניות. בשל הסגר והשהייה בבית, אימהות רבות גילו כי מתרחשות בביתן התנהגויות מיניות חריגות, נשים קיבלו "ד"ש מהעבר" מתוקפיהן וילדים רבים היו סגורים בבית שהפך ללא בטוח עבורם. במסגרת קרן לערבות הדדית שהקימה חברת מובילאיי, קיבלה העמותה תרומה שתסייע לה להמשיך בפעילותה
בשיתוף מובילאיי
"תקופת סגר הקורונה גרמה לנשים רבות שחוו פגיעה מינית בילדותן להצפה רגשית. הבידוד במהלך הסגר היווה מעין טריגר להצפת אותן טראומות ופגיעות שקרו להן ועדות טובה לכך הייתה הגידול בפניות למוקדי הסיוע שלנו ברחבי הארץ".
אורית סוליציאנו, מנכ"לית האיגוד למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מספרת כי מבחינה כמותית מרכזי הסיוע חוו גידול של 50 אחוז בפניות הצ'אט און ליין ובוואטס אפ.
"כמו כן, נרשם גידול של 40 אחוז בפניות מהמגזרים החרדי והערבי. זו הייתה תקופה נוראית בתחום האלימות כלפי נשים, והאלימות המינית בפרט, בעיקר בשל הסגר והבדידות שהוא כפה על כולנו, כמו גם החזרה בעל כורחן של נשים רבות לבתים בהן חוו את הפגיעות המיניות בילדותן."
הרגשתן את זה ממש עם תחילת הסגר?
"למען האמת לא. בתחילת התקופה היה שקט מלחיץ במרכזי הסיוע שלנו והסיבה לכך היא שבימים הראשונים הייתה בהלה גדולה וכולם היו עסוקים בחרדות הקיומיות מפני הנגיף. ראינו זאת גם בתקופות של מלחמות אז ציפינו להצפה הגדולה שתגיע לאחר שכולם יעכלו את המצב, וכך אכן היה."
מהיכן הגיעו מרבית הפניות?
"רובן הגיעו מנשים שחוו פגיעה מינית בילדותן והבדידות גרמה לפתיחת הפצעים הישנים בצורה קשה וכואבת, על אף שחלקן השתקמו מאז והקימו משפחות בעצמן.
"חלק אחר של הפונות היו נערות ונשים צעירות שעזבו את בית ההורים ועבדו למחייתן, ובגלל הקורונה איבדו את מטה לחמן ונאלצו לחזור ל'זירת האירוע' בה חוו את הפגיעות. במקרים רבים תוך מפגשים מחודשים עם הפוגעים שיכולים להיות האב, הדוד, הסבא, האב, האח, האב החורג וכן הלאה.
"תופעה ייחודית לימי הקורונה הייתה פניות שקיבלנו מאימהות שכתוצאה מהסגר המתמשך גילו כי בבית מתרחשות התנהגויות מיניות חריגות, כמו גם פגיעות מיניות של ממש בילדים. הן ביקשו מאיתנו סיוע להבין מה הן יכולות לעשות בנידון."
האיגוד למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל פועל קרוב ל-30 שנה ונכון להיום פועלים בארץ תשעה מרכזי סיוע מקרית שמונה ועד באר שבע. מרכזים אלו משרתים את כל המגזרים בחברה הישראלית והפונים אליהם מקבלים סיוע וליווי צמוד למימוש זכויותיהם בגין הפגיעה הקשה אותה חוו.
הארגון מונה כ-100 עובדות קבועות וקרוב ל-2000 מתנדבות ומתנדבים שעוזרים לכ-50 אלף נפגעים מדי שנה. " כל ילדה חמישית במדינה וכל ילד שביעי עוברים פגיעה מינית בילדותם", מציינת סוליציאנו,
"אצל מרביתם הפנייה אלינו תתרחש רק בבגרותם כשהם יוכלו לעכל ולהבין מה הם עברו. אנחנו מעניקים להן סיוע כוללני הכולל בין היתר סיוע נפשי תומך, מתן הדרכה כיצד להגיש תלונה במשטרה, ליווי לבית המשפט, לבתי החולים וכיו"ב."
היו תופעות בימי הקורונה שהפתיעו אותך באופן אישי?
"הייתה תופעה די חריגה שקראנו לה 'ד"ש מהעבר'. נוכח העובדה שהפוגעים היו משועממים בבית והם לא עבדו הם היו שולחים הודעות 'מה נשמע?' לנפגעות. לרוב מדובר היה על גברים שפגעו בנשים ולא הבינו את הנזק הכבד שהם גרמו להם, כמו, למשל, גבר שהפיץ לרשת סרטונים מיניים של החברה שלו לשעבר וגרם לה לעוול חמור."
אם יש משהו שמרתיח את סוליציאנו בהתמודדות של המדינה עם המשבר הרי שהייתה זו ההתפוגגות לדבריה של שירותי הרווחה והשירותים הפסיכיאטריים להן זכאות נפגעות התקיפה המינית. " בישראל נפגעת מינית בוגרת יכולה לקבל טיפול נפשי בחינם מהמדינה ובימי שגרה זה אכן קורה, אך במהלך הקורונה לא היה לאן לפנות חוץ ממרכזי הסיוע שלנו שהיוו את חבל ההצלה לאותן נשים" היא מתקוממת.
"שירותי בריאות הנפש פשוט נעלמו, כשהמקרה הקיצוני ביותר היה עם סגירתה של מחלקת בריאות הנפש לנפגעות תקיפה מינית בבית חולים במרכז הארץ והפיכתה למחלקת קורונה.
"השאירו את הנשים האלו, שחלקן עברו מקרי אונס קשים, ממש לבדן ללא שום סיוע. במקרים לא מעטים גם מחלקות הרווחה די נעלמו והיה קשה מאוד להשיג את העובדות הסוציאליות. זו פשוט שערורייה בעיני שלא היה לאותן נשים שום מענה מערכתי."
איך חוויתם את התקופה מבחינה כלכלית?
"בתקופת הקורונה הייתה ירידה בתרומות הפרטיות וגם לא יכולנו לקיים אירועי התרמה למרכזים השונים. מנגד הצרכים רק עלו כך שבהחלט חווינו קשיים ניכרים בפעילות השוטפת, בעיקר בפריפריה."
מה היית רוצה שיהיה הלקח שיילמד מימי הקורונה?
"בתקופת הקורונה חווינו עיוורון ממשלתי כלפי האוכלוסיות המוחלשות שאנחנו מייצגות. יש דברים שהמדינה עשתה בצורה מעולה אבל מבחינת הציבור אותו אנחנו מייצגות, המדינה פשוט לא ראתה אותו. לכן אני סבורה שעל מנת למנוע הישנות של הפקרת אותן נפגעות לגורלן על המדינה למנות נציב מיוחד לענייני אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.
"אנחנו לא רוצים להגיע למצב בו אם חלילה יהיה גל שני הנפגעות יעמדו שוב למול שוקת שבורה. רק נציב מיוחד לעניינן יוכל לעמוד בפרץ ולדאוג לשלומן ולרווחתן גם בימי חירום."
מי שנמצאת בחזית הפעילות מול הנפגעים והנפגעות היא שירה רוזנקרנץ, רכזת סיוע במרכז האגודה בתל אביב, המרכז הגדול והוותיק במדינה : "מה שהיה ייחודי בימי הקורונה היה העדר האלטרנטיבה של נשים לצאת ממקום הפגיעה" היא מאבחנת. "אלו נשים שכבר בנו לעצמן חיים והשתקמו יחסית והחזרה במקרים מסוימים לבית הפוגע הכניס אותן לסחרור וערפול. זה קרה גם עם נשים שבנו משפחות וחוסר הוודאות בימי הקורונה הציפה בהן את הכאב הישן."
איך זה בא לידי ביטוי?
"לאחר תקופת שקט יחסי בהתחלה התחלנו לקבל יותר ויותר פניות, ברובם של מקרים קשים מאוד. ביניהם היו שיחות אובדניות של נשים שהיו במצוקה כל כך קשה ולא היה אף אחד שיכול להושיט להן יד חוץ מאיתנו."
היו שיחות שזעזעו אותך באופן אישי?
"נשים רבות נאלצו להיות סגורות בבית עם הפוגע ובין השיחות שקיבלנו הייתה שיחה של נערה צעירה שסיפרה לנו בדמעות שאבא שלנו אנס אותה בערב הקודם ואין לה לאן לברוח בגלל הקורונה. זו הייתה שיחה מטלטלת ולצערי היא הייתה חלק מתופעה של פניות ליליות למוקד בעקבות פגיעות בבית."
עברתן את השיא מבחינתכן?
"ממש לא. עכשיו הצונאמי האמיתי מתחיל. אנחנו מקבלים המוני פניות מנשים שמעכלות מה הן עברו בסגר הארוך כי סוף סוף התוקף חזר לעבודה שלו והן יכולות לפנות אלינו. חלק מהפניות האחרונות היו של נשים שאיבדו את מקום עבודתן בימי הקורונה וחיפשו ל'סבלט' דירות לזמן קצר כי אין להן יכולת לשלם שכירות לטווח ארוך. חלק מבעלי אותן דירות סבלט מזהים את הפגיעות שלהן ומנצלים אותן מינית כך שהן חוות את הפגיעה שוב ושוב. אנחנו נמצאות רק בתחילת הצונאמי ודברים קשים מאוד עוד יצופו ויעלו לצערי במוקדים שלנו."
מי שסייעה לאיגוד לעבור בצורה קצת יותר נושמת את ימי הקורונה הקשים הייתה חברת מובילאיי שעם תחילת משבר הקורונה הצהירה כי היא תקצה תרומה נכבדה בסך כולל של 10 מיליון שקלים עבור עמותות סיוע במגוון תחומים. אל הקרן הייעודית אותה הקימה החברה פנו כ-2000 גופים מכל רחבי הארץ ובסוף התהליך הזריז בחרה מובילאיי כ-100 ארגונים אשר זכו בתרומה נכבדה, כאשר אחד מהם היה איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. האיגוד כבר קיבל את התרומה הנדיבה וזו הועברה למרכזי הסיוע ברחבי הארץ במטרה לתחזק את המוקדים הטלפוניים ולהעניק טיפול מציל חיים של ממש עבור הנפגעים והנפגעות.
למוקד הנשים ניתן לפנות למספר 1202* ולמוקד הגברים למספר 1203*
בשיתוף מובילאיי
לפנייה לכתב/ת 
