חובת ההוכחה
האם ניפוח הבירוקרטיה וסירבולה הפך ללחם חוקם של הפוליטיקאים בישראל? ניתוח מיוחד
בשעה טובה ומוצלחת ולאחר שחבריה, לפחות חלקם, עברו את הויה דולורוזה המסורתית, בה נמשחו בזפת ובנוצות על-ידי ראש הממשלה, הושבעה השבוע הממשלה ה-35 של מדינת ישראל. 34 שרים נשבעו אמונים. לאחר יותר מ-500 ימים מאז פיזור הכנסת ה-20, בתאריך ה-24 בדצמבר 2018, יש ממשלה שזוכה לאמון הכנסת ולא ממשלת מעבר.
קשה כבר לעקוב אחר התלאות הפוליטיות שעברו מדינת ישראל ואזרחיה. שלוש מערכות הבחירות, שיצרו בעיות חמורות למשק הישראלי עוד לפני הקורונה, בגלל אי אישור תקציב ותוכניות עבודה, הביאו את המדינה למשבר כלכלי, אשר החריף עם פרוץ משבר הקורונה בישראל. לממשלה הנכנסת עבודה רבה, אולם קשה לדעת האם היא תצליח במשימתה.
האם מדינת ישראל באמת היתה זקוקה לממשלה כה מנופחת? במדינות אחרות, רובן גדולות מישראל, מכהנות ממשלות בנות 12-18 שרים. רק אצלנו הומצא המונח "ממשלת חירום", ככלי ריק לשימוש פוליטי בלבד. פיצול המשרדים ושינוי החקיקה הנדרשים כדי לקיים את העברת הסמכויות ויחידות הסמך הממשלתיות ממשרד למשרד יוצרים כאוס ארגוני ובירוקרטי, כאילו לאף אחד לא איכפת מהיום שאחרי. תיקים "נתפרו" כדי להעניק נפח ו"חשיבות" למשרדים שבסופו של יום אין מאחוריהם כל חשיבות.
הממשלה החדשה.
שרים בעלי זיקה כלכלית מונו לתפקידים "בטחונים" (ע"ע ערך אורית פרקש-הכהן, משפטנית אשר כיהנה כיו"ר רשות החשמל שמונתה לשרה במשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה ואלי כהן, רואה חשבון בעל נסיון תאגידי, אשר בממשלה היוצאת כיהן כשר הכלכלה אך מונה לתפקיד שר המודיעין שאפילו לא נמצא לו מקום בקבינט המדיני-בטחוני המנופח שנוצר), ושרים ללא שום זיקה או עניין מונו לתפקידים שכל קשר בינם לבין השרים מוטל בספק.
הקריטריון העיקרי שעמד לנגד ראש הממשלה היה נאמנותם של השרים אליו אישית. כל מי שמהווה איום פוטנציאלי הורחק – גדעון סער שהתמודד מול נתניהו בפריימריס לראשות מפלגת הליכוד יזכה לראות את הממשלה מספסלי הכנסת, גלעד ארדן שמהווה פוטנציאל מנהיגותי מונה לתפקיד שגריר ישראל באו"ם ובשלב מסוים יכהן כשגריר ישראל בארצות הברית במקביל (יאמר לזכותו של ארדן בעל החושים הפוליטיים החדים, שאם בחר לעשות זאת זה ככל הנראה כי הוא מבין שנתניהו לא הולך לשום מקום וככל הנראה יש לו תוכניות גם לגבי מימוש הרוטציה עם גנץ), ניר ברקת – שר האוצר בעיני עצמו, יישאר חבר כנסת, לפחות לעת עתה, אבי דיכטר בעל הניסיון הבטחוני והמיניסטריאלי הרב, נותר אף הוא מחוץ לממשלה.
לעומתם, מירי רגב מונתה לשרת התחבורה, משרד עתיד פרויקטים ותקציבים, אמיר אוחנה שנאלץ לוותר על משרד המשפטים מונה לתפקיד השר לביטחון פנים שאמון על שומרי סף נוספים. אמיר אוחנה, פעל כשור מועד במשרד המשפטים וסייע להגדיל את אי-האמון של חלק מאזרחי המדינה בפקידים. אם כך יפעל במשרד לביטחון פנים, כיצד יראו פניה של משטרת ישראל?! דודי אמסלם מונה לתפקיד השר במשרד הדיגיטל והסייבר הלאומי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת.
גם מינויו של בני גנץ תמוהים. לבני גנץ, להבדיל מנתניהו הייתה בעיה הפוכה – ריבוי תיקים למיעוט משתתפים. כמובן שבמקום לדרוש פחות שרים בממשלה, זרם גנץ עם הישראבלוף של ממשלת החירום המנופחת. מה הפתרון אתם שואלים?! ובכן, חוק "נורווגי מדלג". בקצרה – החוק הנורווגי הוא חוק המונע כפל תפקידים על-ידי כך שהוא מחייב שרים להתפטר מכהונתם בפרלמנט. במקרה של חברנו גנץ, מאחר וכחול לבן הורכבה בעצם משלוש מפלגות, רשימתה לכנסת היא רשימה מעורבת. ומאחר והחוק הישראלי קובע כי חבר כנסת שהתפטר, יושבע חבר הכנסת שנמצא אחריו ברשימה, זהו מצב בו אם יוחל החוק הנורווגי בישראל, בני גנץ עלול להכניס חברי כנסת מטעם יש עתיד או תל"ם. לפיכך כמיטב הישראבלוף, מנסים לייצר חוק נורווגי מדלג, שמשמעו הוא שניתן לדלג על חברי רשימה. החוק ככל הנראה אינו חוקתי ולא יעמוד בבג"ץ.
שיקוליו של בני גנץ הן בבחירת התיקים והן במינויים, תמוהים. כיצד יתכן שבשם החרום העדיף להשאיר את תיק הבריאות מחוץ לרשימת התיקים?! מדוע הועדפה עומר ינקלביץ' על-פני חברות אחרות כשרה במשרד התפוצות?! מדוע העדיף גבי אשכנזי את משרד החוץ המסורס על-פני משרד ביצועי?! או לפחות דרש סמכויות אמיתיות?
מעבר לכך, הומצאו עוד תיקים עבור שותפים אחראים. הידוע ביותר הוא תיק המק"ק הזכור מפולישוק, סדרה סאטירית שזכתה לתקומה בזכות הממשלה – אורלי לוי-אבקסיס היא השרה לחיזוק ולקידום חברתי.
ואולם, נדמה שמי שירוויח הכי הרבה מהממשלה הנכנסת הם החרדים, אשר זוכים לכח ולסמכויות שלא ידעו כמותם בעבר - המפלגות החרדיות קיבלו לידיהן תיקים שהנם צמתים מרכזיים בכלכלה הישראלית וכן את ראשות וועדת הכספים (וועדה שהיא ה"שיבר" דרכו עובר תקציב המדינה), ראשות וועדת הכלכלה (שעד כה באופן מסורתי ניתנה לנציג האופוזיציה). ליצמן שעשה עבודה “מצוינת” במשרד הבריאות מקבל את משרד הבינוי והשיכון, כאשר במסגרת ההסכמים הוא יקבל חזרה לידיו גם את רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אשר הועברה בעבר למשרד האוצר כחלק מדרישותיו של משה כחלון. אריה דרעי מהצד השני, בשבתו כשר הפנים מקבל לידיו חזרה את מנהל התכנון והבניה שגם הוא הוכפף למשרד האוצר כחלק מהדיל עם כחלון. החרדים יחזיקו בידיהם את כל המנופים לדאוג לציבור שלהם בלא מפריע. כמו שנאמר הם יודעים לא רק את התורה, אלא גם את המלאכה.
לצערי איני אופטימי לגבי יעילותה של הממשלה. מחזון האיש הרזה של נתניהו נשאר רק הנאום. נדמה כי ניפוח הבירוקרטיה וסירבולה הפך ללחם חוקם של הפוליטיקאים בישראל.
ובכל זאת אאחל לממשלה הנכנסת הצלחה. כולי תקווה כי הם יוכיחו לי שטעיתי ויעשו טוב למדינת ישראל ואזרחיה.
נמשיך לעקוב ולעדכן.
Kobi.cohen@gmail.com
בנימין נתניהו.
מומלצים
