מי אתה שתקבע שישראל השנייה בעד נתניהו?
במקום לשתף פעולה עם ההכללה של "המזרחי" כאספסוף הנוהה אחר המנהיג הפופוליסטי, היה על ד"ר אבישי בן חיים לפרק את השיח המורכב
התמיכה של החוקר והעיתונאי ד"ר אבישי בן חיים בניסיון להפוך את משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסאגה דרייפוסית המתבססת על שנאת האליטות הלבנות את המזרחים, והזיהוי שהוא יוצר בין משפטו של חשוד בפלילים חמורים לבין "המון העם" העומד לכאורה גם הוא למשפט - הם מסוכנים ומעוררי שאט נפש. ד"ר בן חיים מצטרף לשימוש הפופוליסטי-לאומני המעוות והחלקי במושג "דמוקרטיה": מצופה ממנו להבין שיסודותיה אינם רק שלטון "העם", חשוב ככל שהוא, אלא גם הפרדת רשויות ואיתנות מערכת המשפט.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אבל גם ביחס ל"רצון העם" מחולל ד"ר בן חיים עוול עמוק וחמור למי בינינו שמוצאם מזרחי (כולל שלושת הח"מ). ההתייצבות כלוחם על כבודם של המזרחים בני "ישראל השנייה", כלשונו, מסגירה דווקא את חוסר הכבוד העמוק שלו אליהם. כמו נתניהו, הוא כולא אותם בתוך סד זהותי מכליל, אחיד ומקובע, שלא מסוגל להבחין בין האשמות בפלילים שדינן להתברר בבית המשפט לבין רדיפה פוליטית.
ד"ר בן חיים מצופף את מושאי הגנתו בכלא זהותי מצומצם. הם, לשיטתו, לא מסוגלים לביקורת מרובת פנים וכיוונים, כיוון שהם מונעים על ידי פוליטיקת רגשות של אהבת המנהיג/האב/האל, באש ובמים.
בהבניית הזהות של "ישראל השנייה" חוטא ד"ר בן חיים לתוארו כאקדמאי ולתפקידו כעיתונאי, שלבטח יודע שבמציאות יש ערב-רב של אזרחים שמוצאם מזרחי עם מגוון דעות, השפעות סותרות ומסוכסכות, ועירוב של תרבויות וערכים, שלא פעם אינן מקבלות ביטוי (במכוון) בייצוגי המדיה.
מה שעומד כאן על הפרק הן לא מחלוקות אידיאולוגיות בין ימין לשמאל. גם לא בין חילוניות לדת או מסורת. מדובר במהלך מסוכן ומזיק היסטורית קודם לכול למי שאת קולם מבקש בן חיים להשמיע: הוא יוצר משוואה זהותית-פוליטית שתיצמד כדבק מגע אל המזרחים "בני ישראל השנייה", אלה שממילא סובלים על בסיס יומיומי מאפליה, הדרה והתנשאות.
קרב ההגמוניה לשיא: הפרקליטות רוצה להשפיל את ראש ממשלת ישראל ולהוליך אותו לקנוסה. להתיצבות סמלית באולם בית המשפט.
— AvishayBenHaim אבישי בן חיים (@AvishayBenHaim) May 20, 2020
ההבדל:
במאבק ההגמוניה הימי בניימי (ששיאו בהליכה לקנוסה):
שלטון החוק הכנסייתי נאבק להחליש את המדינה הקיסרית.
בישראל: שלטון החוק האליטיסטי נאבק להחליש את הדמוקרטיה.
המנהיג הפופוליסטי שמתייצג כ"קול המון העם" בונה כלא זהותי משפיל שלתוכו הוא דוחק בציניות את ההמון לצרכיו הפוליטיים. בכך הוא מסגיר את הבוז העמוק שהוא רוחש לקהל חסידיו. אי אפשר שלא לחשוד שד"ר בן חיים, שמקבל בכל ערב במה על תקן מגן ישראל השנייה, מתפקד כשומר הסף של הכלא הזהותי הזה לצרכיו שלו.
כאינטלקטואל וכעיתונאי ביקורתי ואחראי, שמכבד באמת את מושאי ייצוגו, ראוי היה שיעשה מלאכה הפוכה. במקום למצק את הסד הזהותי שנבנה ומתוחזק בהקפדה על ידי המנהיג הפופוליסטי ועל ידי אחרים מהאליטות הישנות, היה על ד"ר בן חיים להציף ולהדהד את הטרוגניות הקולות ואת ריבוי הזהויות המסוכסכות של מה שנקרא באופן פופוליסטי "המון העם".
צדק לא מכוננים על ידי הסתה נגד מערכת אכיפת החוק. ודמוקרטיה, במובנה האיתן, אינה מתממשת כשבונים ל"המון העם" זהות אחת, קול אחד וסולם ערכים אחד, תוך האלמת והעלמת קולות אחרים. היא מתכוננת דווקא כשמאפשרים ל"המון העם" להיחלץ מן המכלאות הזהותיות המניפולטיביות הללו. כך תורמים להתעצבותו כ-עם פוליטי באמת, ולא כחומר פאסיבי שזהותו מתעצבת על ידי מנהיגים פופוליסטים, או אינטלקטואלי חצר.
הדמוקרטיה שבשמה זועק ד"ר בן חיים לא מגלמת את רצון העם במובן הפוליטי של המושג "עם", אלא את רצון המנהיג הפופוליסטי, שיחסו למזרחים – ויחס סביבתו אליהם - מוכרים.
- ד"ר רונית פלג היא מרצה לפילוסופיה ביקורתית באוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית; ד"ר יצחק בנימיני הוא עורך הוצאת רסלינג, ומרצה בבצלאל ובאוניברסיטת בר אילן; ד"ר רפאל זגורי-אורלי הוא מרצה לפילוסופיה בסיאנס פו, פריז
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
