יורשע נתניהו או יזוכה, לערבים לא אכפת
למשפט לא היה אזכור ברשתות, שלא לדבר על השתתפות בהפגנות. הערבים בישראל יודעים שכך או אחרת הם לא יהיו שווי זכויות מול החוק
עו"ד שקיב עלי
מנפלאות האירוניה, משפטו של בנימין נתניהו נפתח דווקא ביום הראשון של חג עיד אל-פיטר ויום לאחר תום הצום בחודש הרמדאן של המוסלמים המהווים כ-13% מאזרחי ישראל. חודש הרמדאן מחייב התנזרות ברוב שעות היממה מאוכל, שתייה, עישון ויחסי אישות. הוא מתאפיין בהתבוננות פנימית וכפרה על עוונות וחטאי העבר, בדומה ליום כיפור אצל היהודים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לאחר העינוי הזה, זו הייתה יכולה להיות שעתו היפה של הציבור הערבי: לחגוג גם את פתיחת המשפט של מי שלאורך שלטונו הפך את ההסתה נגדם למנוף לבחירתו, פעם אחר פעם; הסתה שכוונה בעיקר כלפי נציגיהם הנבחרים, תוך שהטמיע בתודעת הציבור היהודי שמדובר בתומכי טרור.
על פני עשור הוא פעל להחלשת נציגי הציבור הערבי, בין היתר על ידי ייבוש המשאבים של היישובים הערביים ושלילת תקציבים (החלטה 922, אותם 15 מיליארד שקל מפורסמים, היא בלוף אחד גדול). בדרך היו הערבים נוהרים, המצלמות בקלפיות הערביות, בולמוס הריסת בתים ולקינוח שני החוקים הגזעניים - חוק הלאום וחוק קמיניץ.
ואף על פי כן, למרות רעשי הרחוב, החצוצרות והתופים שליוו את נתניהו לאולם הדיונים, וחרף הנאומים חוצבי להבות בזכות הדמוקרטיה וטוהר המידות, ישב לו אתמול (יום א') הציבור הערבי בביתו וצפה באדישות במתרחש בבית המשפט בירושלים כאילו מה שקורה ברחוב הישראלי ובמסדרונות בלפור לא נוגע לו. הרשתות החברתיות כמעט נאלמו, שלא לדבר על השתתפות אקטיבית במחאות נגד נתניהו.
המתקפה של נתניהו לפני הדיון הראשון במשפטו (צילום: לע"מ)
הסיבה לכך היא שהציבור הערבי בישראל לא ירוויח דבר - לא מהעמדת נתניהו לדין ולא מביצור מעמדם של שלטון החוק והפרקליטות. סילוקו של ראש הממשלה מהזירה הפוליטית לא בהכרח יביא עליו ישועה כלשהי. במקומו עלול לבוא מנהיג אחר שיודע להסית באותה מידה אם לא טוב יותר. במחנה ימין – שהוא הרוב בציבור הישראלי – לא תשמעו מילה אחת טובה על ערבים. הוא לא רוצה אותם כשותפים אמיתיים בחיי המדינה.
טורים נוספים של עו"ד שקיב עלי:
- לא תקנו יותר את הדרוזים בליטופים וכבוד
- אין ערבים בין הדגלים השחורים
- גנץ עשה לערבים בישראל "השתמש וזרוק"
- עדיף גיהינום ישראלי על פני גן עדן ערבי?
- המסמר האחרון בארון הקבורה של החברה הערבית
- הקשר בין שלטון החמולות להתגברות הפשיעה
- יש פתרון לפשיעה בחברה הערבית: שב"כ
ספק גם אם יימצאו מפלגות אחרות, מהשמאל הציוני או המרכז הפוליטי, שירצו לשלב את הערבים בהווי הישראלי ולטפח אצלם את תחושת השייכות והאכפתיות. הרשימה המשותפת, שבנתה על בני גנץ, נכוותה ממנו במהירות הבזק לאחר שהצטרף למחנה הימין. אורלי לוי-אבקסיס, יועז הנדל וצבי האוזר, שמלכתחילה פזלו לממשלת נתניהו, נימקו את עריקתם בהסתה כלפי נציגי הערבים (לא יושבים עם המשותפת).
במציאות כיום הערבים לא נהנים מפירותיהם של שלטון החוק והדמוקרטיה. אירועי אוקטובר 2000, שבמהלכם נהרגו 13 מפגינים ערבים אזרחי ישראל מאש חיה של משטרת ישראל, האירוע באום אל-חיראן ב-2017, שבו נהרג יעקוב אבו אלקיעאן מאש שוטרים תוך הפקרתו לדמם למוות מבלי להושיט לו עזרה, והריגתו של הצעיר המעורר בנפשו מוסטפא יונס לעיני אימו בבית החולים שיבא לפני כעשרה ימים - מבלי למצות את הדין עם האשמים בכל האירועים האלה - לא מותירים ספק כי מבחינת הערבים אין כל טעם להיאבק למען החוק והדמוקרטיה.
ממילא כלום לא ישתנה. משפט נתניהו לא יגרום לערבים בישראל להיות שווי זכויות מול מערכת אכיפת החוק. יורשע או יזוכה, מבחינתם זה היינו הך.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד שקיב (שכיב) עלי
מומלצים
