בלשי הקורונה של ארה"ב
"צבא" של חוקרים מנסה לאתר בארה"ב את כל מי שהיה במגע עם חולי קורונה, כדי למנוע התפרצות שנייה. הדרך לאמת רצופה באתגרים, ורבים חוששים לדבר בכנות: עובדים רוצים לחזור לעבודה, מהגרים לא-חוקיים מפחדים מגירוש. "נזהרים שלא ללחוץ חזק מדי, כדי שלא נאבד מישהו"
חוקרת בריאות הציבור מקנזי בריי מחייכת ומצחקקת בעת שהיא משוחחת בטלפון עם פנסיונר מיוטה, שאובחן כחולה קורונה.
משבר הקורונה – עוד מהעולם:
נשיא אוסטריה יצא לבלות והפר את ההגבלות
טראמפ חזר לגולף, האמריקנים נהרו לחופים
התפרצות קורונה במכרה העמוק בעולם
דת הוודו מחכה לקורונה עם תרופה סודית
היא מנסה לשמור על אווירה נינוחה בגלל שהיא צריכה לגלות איפה הוא היה וליד מי הוא היה בשבוע האחרון. היא ממטירה עליו שאלות, אבל בעדינות. בין היתר היא מנסה להבין היכן הוא ואשתו עצרו כדי לקנות פרחים בדרך לביקור בבית קברות. היא מעודדת אותו לבדוק גם את דפי חשבון הבנק שלו, כדי שיוכל להיזכר בחנויות אחרות שבהן ביקר.
"פריצת הדרך" בשיחה קורית כאשר אשתו של החולה חושפת לפתע שהם אירחו קרובי משפחה לרגל יום האם, כולל נכד שלא הפסיק להזיל ריר.
"הייתה צלחת אוכל משותפת או משהו כזה?", בריי שואלת. "הייתה? אוקיי, כן... אוכל משותף, משקאות משותפים, אפילו להיות יחד באותו שולחן, זה יכול להתפשט בצורה הזו", היא מסבירה. ברגע אחד התווספו לרשת החשודים של בריי עוד עשרות בני אדם.
בריי היא רק אחת מ"צבא" של מומחי בריאות ברחבי ארה"ב, ולמעשה בעולם כולו, שממלאים את אחד התפקידים החשובים במאמץ למנוע התפרצות מחודשת של נגיף הקורונה. עבורה, איתור מגעים קרובים של חולים דורש לא רק יכולת חקירה, אלא לשמש סוג של תרפיסטית ואחות עבור החולים, שלעתים קרובות חוששים להיות כנים. המטרה שלה היא ליצור מפה של כל המקומות שבהם האנשים הנגועים היו, ושל כל מי שהיה בסביבתם.
בארה"ב אין תוכנית פדרלית אחידה לאיתור מגעי חולים, וכל אחת מ-50 המדינות פיתחה גישה משלה לכך. לפני הקורונה, בריי עשתה עבודה דומה עם אנשים שנדבקו במחלות מין. כעת היא אחת מ-130 אנשי מחלקת הבריאות של מחוז סולט לייק ביוטה, שמנסים לאתר חולי קורונה באזור סולט לייק סיטי.
החוקרים, רבים מהם אחים במקצועם, מלהטטים כל אחד בין 30 ל-40 "תיקים", תוך שהם מסים להגיע לכל מי שהחולה המקורי היה במרחק של 1.8 מטר בקרבתו, או במשך עשר דקות ויותר. הם שומרים על קשר עם החולים או החשודים כחולים לאורך 14 יום, והשיחות עמם יכולות להימשך אפילו 30 דקות כל אחת.
בארה"ב יש מי שמעריך כי כדי למנוע בהצלחה התפרצות מחודשת, המדינה כולה תצטרך כ-300,000 חוקרים שכאלו. בעוד מדינות כמו יוטה מדווחות על מספיק חוקרים לאיתור מגעים, בקרב אחרות יש מחסור רב בהם, ואצל חלק מדובר באלפים.
שקרים ושכחה
לעתים קרובות, החוקרים נאלצים להתמודד עם חצאי אמיתות ועובדות שפשוט לא תואמות אחת לשנייה. קשיי שפה והבדלי תרבות מהווים גם כן מכשול לפעמים. במקרים אחרים החוקרים תוהים אם החולה שעמו הם מדברים מבין בכלל מה הם מנסים לעשות.
לפעמים, דינמיקות משפחתיות סבוכות גורמות לחולים להימנע מחשיפת האמת. מאתרת המגעים מריה דיקרו גילתה ימים אחרי שהחלה לטפל בחולה אחד, כי הוא ישן במכונית שלו בגלל שהוא ואשתו נפרדו. הוא הפסיק לענות לשיחות של דיקרו, והמידע החשוב הזה הגיע אליה מבנו.
"אנשים משקרים לי כל הזמן", אומרת דיקרו. "אני מנסה לדלות כמה שיותר מידע בהתחלה, אבל זה לא תמיד קורה. וזמן הוא אחד הדברים שאי-אפשר לקחת אחורה כאשר אתה מנסה למנוע (את התפשטות הנגיף)".
כל שיחה, היא אומרת, מכילה שילוב בין "שוטר טוב ושוטר רע". היא צריכה שאנשים ישתפו עמה פעולה, אבל חוקית הם כלל לא נדרשים לענות לשאלותיה. בדרך כלל, היא מספרת, גישה אדיבה ונחמדה יעילה יותר ממילים חריפות.
יש אנשים שמשקרים כי הם פוחדים, אחרים פשוט שוכחים. פועלי בניין, מנקים ועובדים אחרים שלא יכולים לקבל חופשת מחלה עשויים ל"דלג" בשיחות על תסמינים שמהם הם סובלים, כדי שיוכלו לחזור לעבוד. מהגרים לא חוקיים יעדיפו לעתים להימנע מלעבור בדיקה לאבחון הנגיף, מחשש שהדבר יוביל לגירושם.
"אנשים חושבים שאיתור מגעים זה שחור או לבן, אבל יש בזה הרבה אפור", אומרת בריי, שמספרת כי היא חושבת רבות על הוריה ועל סבתה בת ה-97 כאשר היא מנסה לעצור את התפשטות הנגיף. "החשש הגדול ביותר שלנו הוא שנלחץ חזק מדי על מישהו ונאבד אותו. זה לא רק הבריאות שלו שנמצאת בסכנה, אלא של כל מי שנמצא לידו".
זה התחיל בלחץ, ונגמר בדמעות
בסוף כל שיחה, ולא משנה מה רמת המתח שהייתה בה, בריי ודיקרו מודות לחולים ומזכירות להם: "אתם עוזרים לקהילה". דיקרו יודעת שהשיחה הראשונה מחוקר לאיתור מגעים יכולה להיות מלחיצה. לעתים, הם נאלצים להיות אלו שחושפים לחולים שהם נדבקו בקורונה.
"זה טבעי לדבר עם הרופא שלך, אבל אתה לא מצפה ממחלקת הבריאות להתקשר ולומר משהו כמו 'נחשפת למחלה חמורה'", אומרת אניסה ארצ'ולטה, צעירה בת 23 שקיבלה מדיקרו שיחה לאחר שעשתה הפסקה נדירה מההסתגרות שלה בבית, והשתתפה יחד עם אחותה ואמה במסיבת יום ההולדת של בן דודה הקטן.
תחילה התכוונו רק להשאיר שם מתנה וללכת, אך נכנעו ללחץ ונשארו לחגיגה. הן לא ידעו שהאב של הילד הקטן נדבק בקורונה, וחשף את הנגיף – מבלי שהתכוון – בפני עשרות בני אדם בהתקהלות הזו.
לאחר השיחה הראשונה, דיקרו חזרה לבדוק את מצבה של ארצ'ולטה ומשפחתה כל יום, במשך שבועיים. ארצ'ולטה, אחותה ואמה נרגעו לאחר שהתוצאות של הבדיקות שעברו חזרו שליליות.
דיקרו וארצ'ולטה פיתחו מערכת יחסים ידידותית בתקופה הזו. החוקרת שאלה אותה על תסמינים שאולי פיתחה, בדקה כיצד היא ומשפחתה מרגישים וגילתה גם שאמה איבדה את יכולתה לדבר בגלל דאבת. בשיחות הטלפון, ארצ'ולטה העבירה הלאה את המסרים שלחשה אמה לאוזנה.
לאחר זמן מה, ארצ'ולטה החלה לשאול את דיקרו על חייה וכיצד היא מתמודדת עם המשבר. שבוע לאחר שהחלו השיחות ביניהן, ארצ'ולטה הודתה לדיקרו על כך שהיא דואגת לה ולמשפחתה, ובודקת לשלומה מדי יום. עיניה של דיקרו החלו לדמוע. "אה, תודה", אמרה תוך שהיא שולפת ממחטת נייר כדי לנגב את הדמעות.
לאחר שניתקה את השיחה, דיקרו נשענה לאחור על הכיסא, ועצמה את העיניים לכמה שניות. "כשאת עושה את העבודה הזו במשך 12-10 שעות ביום... זה נחמד לקבל תגובות חיוביות מאנשים שמבינים את המטרה של מה שאנחנו עושים".
לפנייה לכתב/ת 
