הזנחת ירושלים, אובדן הנגב ושנאת החקלאות
קק"ל מנמנמת מול הבתים בבירה המחכים לגאולה, הנגב עבר השתלטות עוינת והחקלאות משוועת לתמיכה. שלושה נושאים שנדמה שנשכחו על ידי הממשלה החדשה
( צילום: מועצה אזורית מרחבים)
ממשלה חדשה קמה. אף אחד לא ישכח לדאוג לביטחון, לבריאות ולכלכלה, אבל הנה שלושה תחומים שנדמה כי נשכחו, וזה מפליא כי איך אפשר לשכוח את הלב, הגוף והנשמה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ירושלים היא הלב, ועל הלב צריך לשמור. ואם להיות מדויקים, העיר העתיקה היא העניין. לפני 119 שנים המציא העם היהודי פטנט לגאולת אדמות: "קרן קיימת לישראל" זה השם, והתפקיד הוא קניית אדמות. בעיר העתיקה בירושלים ממתינים בתים רבים לגאולה, ואחרי שייקנו מספיק בתים, אף אחד כבר לא ידבר על מסירת חלקים ממנה. אבל למרבה הצער קק"ל מנמנמת. בשביל פריצת שבילי אש ביערות ובניית שולחנות לפיקניק לא צריך את קק"ל, בשביל זה מספיק אגף במשרד להגנת הסביבה. בקרוב ייערכו בחירות וייבחר יו"ר חדש לקק"ל, מן הסתם מישהו מהליכוד יזכה בתפקיד. זאת ההזדמנות לנער את הדינוזאור העשיר והישנוני, שיתחיל לעשות את עבודתו ויקנה בתים בירושלים.
הנגב הוא הגוף הנושא עליו את המדינה כולה. הוא משתרע על יותר ממחצית שטח המדינה, אבל חיה בו פחות מ-15% מהאוכלוסייה. הנגב הוא עתודת הקרקע של ישראל, ולמרות זאת, אנחנו מאבדים אותו. מאות אלפי דונמים עברו השתלטות, ונראה כאילו זה פשוט לא מעניין אף אחד. שטח הגדול פי 16 משטחה של תל אביב עבר השתלטות והרשויות אינן עושות דבר. הפשע חוגג – גידול סמים, הברחות, גניבות. אין אנטנה סלולרית בדרום, ואין אתר בנייה בבאר שבע שלא משלמים דמי חסות. פוליגמיה, נהיגה פרועה ומסכנת חיים בכבישים.
אנחנו הולכים ומאבדים את הנגב אבל זו לא גזירת גורל, יש מה לעשות. צריך להשקיע המון בחינוך ובפיתוח, ובו זמנית לאכוף ביד ברזל את החוק. שיהיה משתלם להיות אזרח נאמן ושומר חוק, ושיהיה מאוד לא כדאי לנהוג אחרת – כרגע זה הפוך.
החקלאות היא נשמתה של הציונות. היישובים קבעו את הגבולות, החקלאות היא אהבת הארץ והחיבור אליה. תושבי ישראל אוהבים את החקלאים אבל רשויות המדינה שונאות אותם. התמיכה הישירה בחקלאים בארץ נמוכה בהרבה מהמקובל במדינות המפותחות. אפשר היה לצפות שבישראל התמיכה תהיה גבוהה יותר או לפחות באותה רמה, כיוון שאצלנו הסכסוך הלאומי והקרב על האדמה עוד לא נגמרו, אבל זה לא המצב.
רשתות השיווק חוגגות על גבם הכפוף של החקלאים. מחלקת הפירות והירקות הן מדפסת הכסף שלהן, וזה בא על חשבון החקלאים ועל חשבון הציבור. יש מעט רשתות והן שולטות בשוק, זהו קרטל שמולו החקלאים לא יכולים לעשות דבר. כל אחד מהם עומד לבד לגורלו מול הרשתות, שמכתיבות את המחיר ואת התנאים בצורה דורסנית. וכשיש כשל שוק כמו קרטל הרשתות, שקונה במחיר נמוך מדי מהחקלאים ומוכר במחיר גבוה מדי לציבור, כאן תפקידה של הרגולציה להתערב.
הרשות להגבלים עסקיים צריכה לקבוע פער רווחים מקסימלי לרשתות, בין מחיר הקנייה למחיר המכירה. ככה מתגוננים מפני מונופול, בדיוק כפי שרשות החשמל היא שקובעת את מחיר החשמל ולא חברת החשמל, ובדיוק כפי שרשות המים קובעת את מחיר המים ולא מקורות.
אי-אפשר לחיות בלי הלב, ובלי הגוף, ואיזה טעם יש לחיים בלי נשמה? שמרו על שלושתם מכל משמר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
גלעד שרון
צילום: ירון ברנר
מומלצים
