אל תשליכני

הפתגם העממי לפיו: "אמא אחת יכולה לטפל בעשרה ילדים אבל עשרה ילדים לא יכולים לטפל באמא אחת", הולך ותופס בשנים האחרונות משמעות גדולה.

אוכלוסיית הקשישים בישראל המקיפה את בני 65 ומעלה, גדלה בקצב מהיר. מנתוני מכון "ברוקדייל" שפורסמו בנובמבר האחרון עולה, כי היא חצתה בשנת 2017 את קו המיליון, וכיום היא מהווה כ- 11.6% מהאוכלוסיה הכללית.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

מילא זה, אלא שתמונת המצב העכשווית של אותו פלח באוכלוסיה לא מלבבת בלשון המעטה. לפי הדוח: 20% מהאזרחים הוותיקים הם עניים. 40% נאלצים לוותר על מיזוג אוויר בחודשי החורף והקיץ, 43% מוותרים על טיפולי שיניים, 8% על טיפול רפואי שהם זקוקים לו, 60% על ביטוח רפואי משלים, 7% חוסכים במזון ו־4% מוותרים על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים.

ומה בנוגע למצב החברתי של אותם אזרחים? 32% מבני 65 ומעלה דיווחו כי הם מרגישים בדידות מדי פעם או לעיתים קרובות. רק 4% נעזרים בעמותות סיוע, או מתנדבים, רק 29% מהם מעסיקים מטפלות או עוזרות בית בתשלום, מעבר לזכאות חוק הסיעוד, ומה לגבי כל השאר? אלו שאין להם ילדים? הקשישים ניצולי השואה? העניים?.

לפי הדוח המצב הזה רק יילך ויחריף. אז מה עושים? בהתאחדות הסטודנטים הארצית החליטו לעשות מעשה כדי לנסות למגר את התופעה ולהביא לשיפור המצב.

זה קורה בסיוע מחלקת המלגות של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, ששמה לה למטרה לעודד ולהוביל שינוי חברתי ולהעצים את מעורבות הסטודנטים בקהילה ובנעשה בחברה הישראלית. זאת, לדבריהם, מתוך ראייה שעל ציבור הסטודנטים ליטול חלק מרכזי בעיצוב המציאות שבה הם עתידים לחיות.

ההתאחדות מובילה בשיתוף המשרד לשוויון חברתי מעל עשר תוכניות, אשר משלבות התנדבות עם אזרחים ותיקים, מתוך רצון לחזק את מעמדם של האזרחים הוותיקים בחברה הישראלית, ובמקביל להעצים את הסטודנטים והסטודנטיות כסוכני שינוי בחברה.

הצגת חייהם

"הפרויקט הלאומי" - בו המלגאים בפרויקט מסייעים לניצולי שואה להיחשף לזכויות המגיעות להם על פי חוק, ומסייעים להם גם לממש אותן.

פרויקט לאומי. מסייעים לניצולי שואה להיחשף לזכויות המגיעות להם(צילום: דוברות התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית)

"פרויקט תיאטרון קהילתי" - תוכנית המפעילה קבוצת תיאטרון קהילתי במרכזי היום השונים, ומשלבת בין סטודנטים מתחום אומנויות הבמה - לבין אזרחים ותיקים. במסגרת הפרויקט, המשתתפים מעלים במפגשים חומרים אישיים הנוגעים לעולמם, הם מתנסים בתיאטרון ובדינמיקה קבוצתית ולבסוף הם גם מעבדים את החומרים האלה לכדי הצגה המועלית בפני הקהילה המקומית.

פרויקט תיאטרון קהילתי. מתנסים בתיאטרון ובדינמיקה קבוצתית(צילום: דוברות התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית)

מיזם נוסף הוא "פרויקט מחשבים", שמטרתו לצמצם את הפער הדיגיטלי שקיים בקרב אזרחים ותיקים - לצעירים, ולאפשר להם נגישות לעולם המחשבים והטלפונים החכמים.

פרויקט "ותיקי לכת", במסגרתו הסטודנטים מובילים קבוצות הליכה של אזרחים ותיקים במרחב העירוני, זאת במטרה ליצור ולחזק את הקשר הבין־דורי באמצעות ספורט.

פרויקט ותיקי לכת. קבוצות הליכה של אזרחים ותיקים במרחב העירוני, זאת במטרה ליצור ולחזק את הקשר הבין דורי באמצעות ספורט(צילום: דוברות התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית)

ולבסוף, אחד הפרויקטים המובילים והמרגשים ביותר בקרב הסטודנטים, הוא פרויקט: "כאן גרים". מדובר במיזם מגורים חברתי חדשני, אשר במסגרתו הסטודנטים מתגוררים עם אזרחים ותיקים, בדירתם של אותם אזרחים. בכך ניתן למעשה מענה לשתי בעיות מרכזיות: מצד אחד, להפיג את הבדידות בקרב האזרחים הוותיקים ומצד שני, לסייע לסטודנטים למצוא דיור בר השגה ובחינם בזמן לימודיהם. מדובר במלגה על סך 8,000 שקלים ועם 160 שעות פעילות נדרשות (כשנה).

כאן גרים בכיף

בין הזוגות שהשתתפו בפרויקט "כאן גרים", נמצאים רן דואני (26), סטונדט בניסן נתיב, והאזרח הוותיק אלבר עמר (69), גרוש עם ילדים.

- רן, ספר מדוע נרשמת לתוכנית הזו דווקא?

"כשהגעתי ללמוד בבית הספר למשחק "ניסן נתיב" בירושלים לפני כשנתיים, גרתי בשנה ראשונה בדירת שותפים. במסגרת הלימודים פגשתי בכיתה שני סטודנטים שהשתתפו בפרויקט הזה. כשהם סיפרו לי עם מי הם גרים, זה היה נשמע לי כמו דבר הזוי. איך אפשר לגור עם בן אדם מבוגר? זה בטח אפור, משעמם וכבד. זה יצר אצלי הרבה תחושות לא טובות".

- אז מה השתנה אצלך?

"החברים שלי פתחו לי פשוט את העיניים. הם נתנו לי פרספקטיבה אחרת על העניין וסיפרו לי כמה זה חשוב וגם חסכוני".

כאן גרים. הסטודנט רן דואני והאזרח אלבר עמר(צילום: דוברות התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית)

- ואיך הצטרפת לזה?

"בסוף שנת הלימודים הנהלת בית־הספר שלחה לנו שוב מידע על התוכנית. בדיוק נגמר לי החוזה בדירה בה התגוררתי, והתחלתי לחפש מקום מגורים אחר, ואז למרות כל החששות והספקות, הבנתי שאין לי הרבה מה להפסיד ואמרתי: אגיש בקשה ואנסה להיכנס לפרויקט 'כאן גרים'".

- ומה קרה בפועל?

"תוך כדי התהליך הבנתי שזו יכולה להיות הזדמנות לחסד, חסד שהם עושים איתנו וחסד שאנחנו עושים להם. זה לא מובן מאליו שאדם מבוגר שמכיר את המקום שלו והבית שלו, ויש לו הרגלים מקובעים ושגרת חיים, פתאום מחליט להכניס מישהו זר אליו הביתה. זה לא מובן מאליו בכלל. אני זוכר שהמפגש הראשון שלי איתו היה מוזר, מין בליינדייט לבחון אם יש כימיה שאפשר להתקדם איתה. לשמחתי, החוויה הייתה חיובית. הדיבור בינינו היה טוב ומצאנו דברים משותפים".

- כמו מה למשל?

שנינו אנשים דתיים, ושנינו מאותו מוצא עדתי - מרוקו. כך שאין קשיי מנטאליות, מאכלים ומנהגים ואפילו שפה.

בדיעבד, אני יכול להעיד, כי למרות החשש שלי, זאת הייתה חוויה הרבה יותר גדולה ממה שזה נתפס אצלי בהתחלה. הבית שלו הפך להיות מקום משותף וזאת פריבילגיה מטורפת לשני הצדדים. הגעתי מתוך רצון גדול מאוד לעשות טוב וגם לא אכחיש שזאת הייתה גם הזדמנות בשבילי לחסוך כסף. אם לא היה לי את הפרויקט הזה, לא יכולתי לסיים את הלימודים. זה נתן לי אוויר לנשימה".

כמו סבא צעיר

עבור אנשים צעירים שגם ככה נמצאים בראשית תקופת הלימודים האקדמיים שלהם, המעבר לגור עם אדם קשיש באמצע החיים הוא לא דבר של מה בכך. אז איך בכל זאת הם מוצאים שפה משותפת וכיצד הם מעבירים את הזמן בצוותא? שאלנו את רן.

"כשזה הופך להיות הבית שלך, אתה מוצא את הדרך שלך להתמקם בו", הוא אומר.

- מה למשל אתם עושים ביחד?

"לא חסר מה. כל מה שכרוך בארגון ובסידור הבית. לטובת הבית המשותף והחיים ביחד אנחנו יוצאים לעשות קניות משותפות, שותים כוס קפה ביחד על הבוקר, צופים בטלוויזיה ולפעמים גם מבלים יחד בשבתות. לפני השבת הראשונה שלי איתו חששתי מה יהיה אם זה ירגיש לי משעמם ולבד.

סופ"ש זה המקום להכי הרבה זמן איכות ביחד. בפועל, היינו רק שנינו, ולשמחתי היה ממש כיף ודיברנו המון. הוא נתן לי להרגיש הכי כיף ונוח".

- חששת בהתחלה מה יהיה אם לא תתאימו ולא תסתדרו ביניכם?

"ברור. אחד החששות שהיו לי למשל בהתחלה, זה מה יהיה אם הוא ירצה שאני אבלה איתו יותר זמן ואני לא אוכל. איך מתמודדים עם זה?! מצד שני, היה לי ברור שגם אזרח ותיק רוצה את הספייס שלו, ומה יהיה עם הנוכחות שלי תכביד עליו?".

- ואיך התגברתם על הפער הזה?

"בשורה התחתונה הוא מבין שיש יתרון גדול בזה שאני ישן אצלו. זה נותן לו תחושת ביטחון גדולה שהוא לא ישן לבד ויש גם תקשורת בינינו במהלך היום. מספיק שאני מרים לו טלפון באמצע היום כדי לראות מה שלומו ואם הוא צריך משהו. היה בהתחלה חשוב לעשות תיאום ציפיות. הוא הסביר לי שמבחינתו, מספיק לו שיש לו עוד נוכחות בבית והוא לא בהכרח רוצה יותר מזה. אנחנו לא מחפשים בכוח תעסוקה מלאכותית, פשוט נעים לנו להיות ביחד".

- מה היה רגע השיא שלכם ביחד?

"רגע שיא מבחינתי הייתה השבת השנייה שעשינו ביחד. זה קרה אחרי חודשיים שגרתי אצלו. אלבר גרוש אבל נמצא ביחסים די טובים עם גרושתו, והילדים באו לעשות אצלו שבת. אני הייתי איתם וגם לי זה היה מיוחד ומרגש. שמחתי בשבילו שהוא היה מאוד נינוח. הסיטואציה התמזגה, תחושת הלחץ וכל הספיקות והלא נודע נעלמו, ובתוך הדבר הזה ראיתי בהם קצת את המשפחה שלי".

- תסביר.

"הילדים של אלבר הם בגילאים של האחים שלי. ופתאום זה לא משהו שרחוק ממני. לי זה הרגיש מאוד טוב ונוח. זה אחד הרגעים שהבן אדם הזה הפך להיות מישהו כמו משפחה בשבילי. כמו דוד או סבא צעיר, לא יודע להסביר בדיוק. יש שם משהו. כיום אנחנו תופסים מקום אחד אצל השני שהוא מאוד־מאוד משמעותי".

כשמבקשים מרן הסטודנט לתאר היום את אלבר ומה הוא מהווה עבורו הוא אומר: "אלבר הוא אדם עם לב גדול. מאוד צנוע, פשוט, אמפתי ואין לו הרבה דרישות. חשוב לו שיהיה נעים. הוא מאוד לארג'. נותן לך מכל בחינה להרגיש שאתה נמצא בבית שלך. הוא אומר: 'מה שאצלי במקרר -זה שלך, תרגיש חופשי' - הוא מאוד מפנק".

ואיך זה מתקבל בצד השני? בעיניו של האזרח הוותיק שפתאום נאלץ להתחלק במרחב המחייה שלו עם אדם צעיר וזר?

- אלבר, איך אתה מגדיר את הקשר שלך עם רן?

"הקשר שלנו טוב. אנחנו מתפללים ביחד, אוכלים ביחד, מדברים. רן עוזר לי עם המחשב. הוא עוזר לי לנקות את הבית וגם שוטף כלים. הוא עושה הכל".

- חששת בהתחלה להכניס אותך לבית שלך?

"כן, אני מודה שביום הראשון פחדתי. לא ידעתי מי זה, האם הוא אמין. אבל כשנפגשנו וראיתי במי מדובר מייד סמכתי עליו ולא טעיתי. אמרתי לו: 'זה הבית שלך, זה המפתח, תרגיש בבית'. אני מבשל ומכין לו כל יום קופסה. אוכל ללימודים: עם דגים או עוף, אורז, אפונה ועוד כל מיני דברים".

- מאיפה אתה יודע לבשל?

"ברגע שהתחלתי לגור לבד הייתי צריך ללמוד, ולמדתי מאחותי הגדולה לבשל. אני גם עושה כביסה ואפילו מגהץ לו את הבגדים, אם צריך. רן הוא כמו הבן שלי. הכרתי גם את ההורים שלו והם מאוד נחמדים".

הסטודנטים והסטודנטיות הארצית: www.nuis.co.il