ישראל חוזרת לשגרה - אבל בעלי המוגבלויות סגורים בעירם: "רק הרכבת מונגשת"
הרכבת עדיין מושבתת, האוטובוסים הבינעירוניים לא מונגשים - ובעלי המוגבלויות נותרו מאחור. "נולדה לי אחיינית בבאר שבע בתחילת המשבר, עדיין לא זכיתי לבקר אותה", מספרת אפרת. טל, מנהלת משרד בלוד: "כרגע המעסיק מתחשב, לא יודעת לכמה זמן"
אוטובוסים בינעירוניים בישראל אינם מונגשים לאנשים עם מוגבלויות, וכשפתיחתה של רכבת ישראל נידחת בכל פעם מחדש - הם שוב נאלצים להתמודד עם פערים קשים. כך, בזמן שישראלים רבים כבר חזרו לשגרה, אפרת וקנין שמתניידת בכסא גלגלים עדיין לא זכתה לראות את אחייניתה שנולדה בתחילת משבר הקורונה, וטל מעיין בן ארי לא יכולה לחזור למקום עבודתה: "כשעבדנו מהבית הייתי כמו כולם, ועכשיו אני נאלצת להישאר מאחור".
"אחרי שנים של חיפוש עבודה, מצאתי אחת שבאמת שווה את ההשקעה והמאמץ", סיפרה טל בריאיון לאולפן ynet. "אני מנהלת משרד בלוד, ובימים כתיקונם אני נוסעת באוטובוס מנתניה לרכבת, מהרכבת ללוד ומשם עוד אוטובוס עד למשרד. "כשכולם יצאו לחל"ת הייתי כמו כולם ועבדתי מהבית, אבל עכשיו יש תחושה של חזרה לשגרה".
כמנהלת משרד, נוכחותה של טל בעבודה נדרשת מדי יום, אך הרכבות עתידות לפעול מחדש רק ב-8 ביוני לאחר כמה דחיות במועד פתיחתן. "אני נאלצת להישאר מאחור", אמרה טל. "אוטובוסים בינעירוניים לא מונגשים לאנשים עם מוגבלויות, ומעבר לזה אני חושב שכל נושא ההשבתה של הרכבת לא ברור. אנשים חוזרים לשגרה, איך יכול להיות שציבור שלם לא יכול?".
טל הציגה פתרונות אפשריים שיכלה הרכבת לספק מלבד חזרה מלאה לפעילות: "בימים כתיקונם, הרכבת מספקת שאטלים ומוניות נגישות. אני גם חושבת שזה יעזור להוריד מהלחץ של האוטובוסים".
יכלו להנגיש את האוטובוסים הבינעירוניים בקלות ולא עשו את זה. מה ההרגשה כשמתעלמים מציבור שלם?
"זה נמשך שנים. אני מרגישה שכאשר זה נוגע להנגשה של אוטובוסים, אז הגורמים הרלוונטיים מתייצבים עם הרגליים האחוריות - בין אם מדובר בענייני תקציב ובין אם בענייני תשתיות. טוענים שנוסע באוטובוס לא יחזיק מעמד בדרך מהירה".
בקיצור, תירוצים.
"כן, לגמרי. חשוב לי לצאת בפנייה לאותם מקבלי החלטות: כרגע המעסיק שלי מאוד מכיל ומתחשב, אבל אין לדעת כמה זמן זה יחזיק מעמד".
אפרת וקנין, שמתניידת גם היא בכסא גלגלים, לא יכולה לצאת מתל אביב שבה היא מתגוררת. "אוטובוסים בינעירוניים לא רלוונטיים עבורי ועבור אנשים רבים כמוני", סיפרה. "נולדה לי אחיינית בבאר שבע בתחילת המשבר, ועדיין לא זכיתי לבקר אותה ואת בני משפחתי וחבריי".
"זה אבסורד שאוטובוסים פועלים בצפיפות והרכבת עדיין לא", הוסיפה אפרת. "הרכבת היא הדרך היחידה שלי לצאת מהעיר. קשה להבין את המשמעות, זה נורא ואף אחד לא חושב על זה. כל המקומות שלא בקרבתי סגורים מבחינתי. גם ככה מדובר באוכלוסייה מופלית שלא קל לה, ולמרות כל הקשיים היא מנסה להשתלב, ועכשיו גם הדבר הזה? פשוט מחמירים את האפליה".
אורי יצחקי, צעיר אוטיסט, נאלץ גם הוא לא להיפגש עם אנשים. "אני גר בירושלים ולא מצליח להסתדר עם החלפת האוטובוסים, אז אני פשוט נאלץ לוותר ולהישאר בבית", אמר. "הגיע הזמן שהממשלה תחשוב גם עלינו. אני תקוע בדירה שלי כבר זמן רב. צריך לחשוב על האזרח הקטן והפשוט".
מעיין, אפרת ואורי הם לא היחידים. בישראל חיים כמיליון וחצי בני אדם עם מוגבלות, וחלקם מתקשים להשתמש בתחבורה להתניידות עצמאית הכרחית. לפי רכבת ישראל, מתחילת שנת 2019 ועד לסוף חודש נובמבר באותה שנה, כ-52 אלף אנשים עם מוגבלויות נסעו ברכבת - עלייה של 24% לעומת התקופה המקבילה בשנה קודם לכן (42 אלף). 235 אנשים עם מוגבלות נוסעים ברכבת מדי יום בממוצע, ובסך הכל כ-4,700 מדי חודש.
לפי ארגון לינק 20, תנועה חברתית שהוקמה ביוזמת קרן רודרמן לצעירים עם מוגבלות וללא מוגבלות, קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר שניתן לבצע בנגישות התחבורה הציבורית היא הנגשת האוטובוסים הבינעירוניים. לפי דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שפורסם כבר בשנת 2017, הנגשה כזו תעלה 325 מיליוני שקלים בשנה במקרה היקר ביותר, אך קיימים גם פתרונות זולים. סכום זה עומד על כאחוז וחצי מתקציבו השנתי של משרד התחבורה.
מלינק 20 נמסר: "אנשים עם מוגבלות נפגעים בצורה קשה במיוחד מהיעדר הזמינות של הרכבת - במיוחד כשהמשק הישראלי חוזר לפעילות. בישראל 2020, אוטובוסים בינעירוניים לרוב אינם נגישים למתניידים עם כסאות גלגלים, והרכבת היא האפשרות היחידה עבורם להגיע למשרד, למשפחה, לחברים ולאתרי התרבות והפנאי שמחוץ לעיר".
עוד נמסר, כי "כשאין רכבת, רבבות אנשים עם מוגבלות אינם יכולים להגיע לעבודה. ככל שעובר הזמן, גדל הסיכון שהם יאבדו את מקום עבודתם כתוצאה מכך. משרד התחבורה חייב למצוא פתרון דחוף לבעיה כדי להבטיח את השוויון ולמנוע פגיעה כלכלית וחברתית עמוקה בעוד אלפי ישראלים".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "משרד התחבורה רואה חשיבות עליונה בהנגשת התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלויות, ופעל בנושא יותר מכל משרד אחר. משרד התחבורה מחייב כיום את כל חברות התחבורה הציבורית המפעילות קווים עירוניים, להצטייד באוטובוסים הכוללים רמפת עלייה וירידה לנכים עם כסאות גלגלים. בימים אלה אנו ממשיכים להנגיש את התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלויות, הן במרחב הפיזי והן באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
חוק שוויון לבעלי מוגבלויות קבע שהנגשה בתחבורה הציבורית תחול על קווים עירוניים בלבד ולא על קווים בינעירוניים, שכן הנגשת האוטובוסים הבינעירוניים היא הליך מורכב שמחייב שינוי מהותי של מבנה האוטובוס והתאמתו לנכים. יתרה מכך, עיקר הביקושים של נוסעים בעלי מוגבלויות הם בתחבורה העירונית ולא בתחבורה הבינעירונית. רוב בעלי המוגבלויות הנזקקים לתחבורה בינעירונית עושים שימוש ברכבת, המותאמת באופן מלא לצרכיהם וצפויה לחזור לפעילות מלאה במהלך השבוע הבא".
לפנייה לכתב/ת 
