חמישים גוונים של סיפוח, ואנחנו עיוורי צבעים
המונח "סיפוח" אינו ברור לא רק לציבור הישראלי, אלא לגורמי הביטחון ובוודאי שלפלסטינים. הוא מאפשר תרחישים שונים שלכל אחד מהם פוטנציאל אחר
(צילום: AP)
כחודש לפני מימוש אחד המהלכים הדרמטיים ביותר בתולדות ישראל, אין לרבים מושג מהם בעצם קווי המתאר שלו. ולא רק מבטו של הציבור הישראלי כלפי העתיד נתקל בערפל סמיך, אלא גם זה של גורמי הביטחון האמונים על תרגום רעיון הסיפוח למציאות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
נקודה מרכזית שלא מחודדת בשיח הישראלי היא שהסיפוח אינו מצב מונוליטי אלא קשת תרחישים שלהם ביטוי גיאוגרפי, פוליטי וכרונולוגי שונה, וכל אחד מהם צפוי להיות מלווה בתגובה שונה מצד הזירות הפלסטינית, האזורית והבינלאומית, להתקבל באופן שונה בציבוריות הישראלית ולהציב את ישראל במציאות אסטרטגית אחרת.
תרחיש הסיפוח המוגבל ביותר מבחינה גיאוגרפית הוא החלת הריבונות על כל או על חלק מהיישובים הישראליים ביהודה ושומרון. זהו מצב שלא שונה בהרבה מהמציאות הקיימת, ואפשר שהתגובות כלפיו בזירות הפלסטינית והאזורית יהיו מרוסנות יחסית. עם זאת, לא צפוי שהרשות תחדש את הקשרים עם ישראל כל עוד זו תנקוט מהלכים מדיניים חד-צדדיים, שמשמעותם פוטנציאל מתמשך להסלמה בגדה.
שני תרחישים המלווים בשינוי משמעותי של המציאות הן סיפוח חלק או כל שטחי C, ו/או בקעת הירדן וצפון ים המלח. שני התרחישים צפויים כנראה לגרור אתגרים מורכבים ובראשם התפתחות מאבקים עממיים חריפים בשטחים שתספח ישראל; צורך להכריע לגבי מעמדם של הפלסטינים באותם שטחים, ואפשרות שירדן תממש את איומיה להגיב על מהלך כזה של ישראל. כנראה לא מדובר בביטול הסכם השלום, אך בהחלט בהורדת דרג היחסים המדיניים.
בעד ונגד הסיפוח: דיון באולפן ynet (צילום: שמוליק דודפור)
בקצה קשת התרחישים ניצבת האפשרות לסיפוח מלא של יהודה ושומרון, מהלך שישנה מהיסוד את המציאות האסטרטגית של ישראל מבית ומחוץ. הנגזרת החריפה ביותר של מהלך שכזה היא האפשרות "לגלוש" למציאות של מדינה אחת, דבר שצפוי לאיים על החזון המדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. בקרב הפלסטינים ניכרת בשנים האחרונות תמיכה גוברת ברעיון הזה: נוכח גוויעת חזון שתי המדינות, רבים (ובמיוחד צעירים) רואים בתרחיש הזה מענה לכמיהותיהם להשגת זכויות אזרחיות ולשיפור ברמת החיים, אשר בטווח ארוך יותר גם יכול להעניק מענה לשאיפות הקולקטיביות-לאומיות שלהם - ברגע שיהיו לרוב דמוגרפי בין הים לירדן.
ישראל עלולה אפוא לגלות שעם סיפוח כולל של יהודה ושומרון היא לא תיתקל באינתיפאדה שלישית, אלא דווקא בשקט שמגלם התמסרות פלסטינית רחבה לרעיון המדינה האחת.
בין כלל האיומים המלווים את רעיון הסיפוח, עשויה אולי להימצא הזדמנות אסטרטגית אחת של קביעת קו גבולה המזרחי של ישראל, לראשונה מאז 1967, תוך הפרדה פיזית בין שתי האוכלוסיות. עדיף כמובן שמהלך דרמטי שכזה ייעשה במסגרת מו"מ בין שני הצדדים, אולם לנוכח קושי מתמשך להגיע להסכמות וברקע החשש שהזמן שחולף מקרב אותנו לנקודת אל-חזור בהקשרי המדינה האחת, כדאי לשקול שזו תהיה התגלמותו של מהלך הסיפוח.
אין לטפח אשליות שווא. מהלך שכזה אין משמעו הפחתת האיומים הביטחוניים שעלולים אף להתעצם. הוא גם לא יעניק מענה לבעיות יסוד אחרות בהקשר הפלסטיני ובראשן עתידה של רצועת עזה וסוגיות הפליטים וירושלים. חשיבות המהלך היא במניעת תרחיש הבלהות הבלקני של המדינה האחת.
נוסף לכך, ההפרדה, גם אם חד-צדדית, עשויה להתקבל בצורה מובנת יותר מצד הקהילה הבינלאומית ולהיתפס כלגיטימית יותר בציבוריות הישראלית הרחבה. במאמר לפני כשנה קלע מיכה גודמן לתאר מהלך שכזה כ"צמצום הסכסוך", כחלופה לסיסמה של "פתרון הסכסוך".
הדיון בנושא הסיפוח חייב להיות מעמיק יותר, לערב הרבה יותר את הציבור הישראלי, שספק אם מבין את הביטוי המעשי ואת ההשלכות של המהלך, או בכלל קשוב לנושא בתקופת הפוסט-קורונה, וכנראה שמחייב גם זמן הכנה ארוך יותר. זהו דיון ענייני שצריך להיות נקי מסיסמאות מתלהמות - הן לגבי אפוקליפסה ודאית והן לגבי הגשמת חזון לאומי ללא מכשולים. בדרך הזאת אתגר הסיפוח עשוי להיהפך לשיח קולקטיבי נוקב ובעל קצה מעשי לגבי עתידה ודיוקנה של המדינה.
- מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, ורכז פרויקט המאבק נגד אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל במכון ה-INSS
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מיכאל מילשטיין
מומלצים
