תפריטי הקיץ לתקופת המלחמה נחשפים

המפקח על המזון ערך לאחרונה 24 תערוכות מזון ב-17 מקומות ברחבי הארץ. הפעם הוא נהג בחכמה יתירה כשפתח את התערוכות בלא נאומים, תופים ומחולות. המסתורין סביב הנושא עורר סקרנות רבה, ונשים וגברים באו בהמוניהם לתהות על סודותיו של המפקח.

כל העדכונים על הפלישה לאירופה במקום אחד - לחצו כאן

עקרת בית, ארכיון. התפריטים המומלצים לתקופה הקרובה(צילום: פרינץ כהן, לע"מ)

עשרות סקרנים מהאזור צבאו על שלושה שולחנות באחת התערוכות. חיצוניותם של נשים וגברים אלה העידה בהם כמה גדולה הדאגה של עקרות הבית מהמעמד הבינוני, נשי פקידים ופועלים, ואף בלב ראשי המשפחות, לתפריט המזונות העולה על השולחן מדי יום.

דל הוא התפריט הזה, חסר חלבונים וויטמינים, ואין בו אפילו את הכמות המספקת של הקלוריות. התפריט של ימי המלחמה חסר בשר בקר ועוף, חלב, ביצים, תפוחי אדמה, אורז, גריסים וקטניות. הבאים לתערוכה מקווים שמכאן תבוא להם הישועה, אך במקום תפריטים שיכילו את כל הדרוש להם – ניתנו להם תחליפים.

שלושה אבות

בין הנשים הרבות שביקרו בתערוכה היו גם שלושה גברים. האחד, מצומק ומקומט, לבוש מלבוש מרופט, עמד ליד השולחן הראשון ורוקו על שפתיו. הוא החזיק קערה מוארכת ביד והסתכל במאכל התאווה שעליה – כרובית מטוגנת ממולאת בכרוב.

הוא מצמץ בעיניו כלפי הבחורה הממונה על ההסברה והשמיע תהילות ותשבחות באוזניה: "זה באמת יפה, זה באמת מעורר תאבון". ואנו מאמינים לו. הוא נראה רעב כל כך, שאפילו כרוב וכרובית, שיוצאים יחד לרקוד בשיר הילדים, עלולים לעורר את תאבונו.

הגבר השני היה יהודי מגודל זקן ופיאות, שהתהלך אף הוא בין השולחנות כנפש תועה – כאב המחפש טרף לגוזליו. השלישי היה אדם צעיר שבא יחד עם אשתו הצעירה. הם נראו כזוג שהתחתן לא מכבר, והיא לומדת עתה הנהלת משק בית.

מטרת התערוכה

בחוברת שניתנה לכל מבקר כתבו עורכי התערוכה שמטרתה היא להקל על עקרת הבית להרכיב תפריט כשלרשותה עומדת כמות מוגבלת של מצרכים. לכן מוצגים בתערוכות מעין זו תפריטים עם לקרדה ודגנים מלוחים אחרים, "והשימוש בבשר יהיה רק מאכל לעת מצוא, במידה שאפשר להשיגו בשוק".

מכולת בקיבוץ. "השימוש בבשר רק במידה שאפשר להשיגו בשוק"(צילום: זולטן קרוגר, לע"מ)

התפריטים בתערוכה מציעים שימוש מוגבר באטריות, ריבה, קמח פולי סויה ואבקת חלב. מנגד, עקרות הבית מוזהרות משימוש במרגרינה מכיוון שהיא מצויה בכמות מצומצמת בשוק בארץ ישראל, ומחיר ה"נקודות" בעדה הוא גדול.

דגים דגים דגים

במעבר על 21 התפריטים שפורסמו ומיועדים ל-21 ימים שונים, ניתן לראות שרק בתפריטים ספורים לא מופיעים דגים, לקרדות וסרדינים. בנוסף למיני הדגים ניתן למצוא במקרים רבים תרד – מטוגן ומבושל, בנוזל סמיך ובנוזל דליל, במרק, ואפילו בפשטידה.

אחרי התרד מככב בתפריטים תפוח האדמה המתוק, בטטה בלעז.

החוברות מלמדות את עקרות הבית כיצד לעשות מאכלים שונים מאבקת חלב שהופכת לחלב, לגבינה ולקצף. ובכמה מהתפריטים מופיע גם הבשר.

לבסוף, כדי לנסות להשביע את רצון רוב העם, אחד התפריטים מכיל גם חמין עם פשטידה – כלומר, טשולנט וקוגל. המפקח על המזונות מסביר בפירוט גם כיצד להכין את הטשולנט.

מתכוני הלקרדה

אין מנוס מהלקרדה. באין בשר, הוא הפך למשען וסעד יסוד-מסד של המטבח. על עקרת הבית להשתדל לגוון את מנת הלקרדה ולהגיש אותו בכל מיני וריאציות, כדי שלא נמאס בו.

כיצד לעשות את הדבר? על כך עונות שתי עקרות בית, מלכה בר-דוד וליליאן קורנפלד, בחוברת "חמישים מנות עיקריות עם לקרדה".

המחברות מפליגות ואומרות שהחוברת היא פתרון "לבעיה הרצינית של מזון הפרוטאין בארץ". השאלה היא אם הן יודעות זאת מהניסיון העצמי – כלומר, מאכילת כל חמישים המנות של הלקרדה?