הזדמנויות הקורונה בצה"ל: פחות פנסיות מוקדמות, יותר שכר לטכנולוגיים
המשבר הכלכלי הביא להצעה שעשויה לטרוף את הקלפים: השארת הפנסיות מגיל 43 רק לקצינים לוחמים והגדלת השכר במקצועות הטכנולוגיים כדי לבלום את בריחת המוחות. בצה"ל צפויים להתנגד: קצין ב-8200 ירוויח פי 2 ממ"פ בגבעתי - וזה ינפץ את אתוס צבא העם. והיכן צפויות פשרות?
אחד מתפוחי האדמה הלוהטים שעשויים לעלות בקרוב על שולחן הדיונים בין אנשי האוצר לבכירי מערכת הביטחון הוא נושא הפנסיות - כשמונה מיליארד שקל שהולכים מדי שנה לפורשי הצבא, בנוסף לכ-10 מיליארד שקל המשולמים לשכר משרתי הקבע.
כוכבי מזהיר מקיצוץ בתקציב צה"ל: "טעות ששילמו עליה מחיר כבד"
ב-2016, בתחילת התר"ש (תוכנית רב-שנתית) הקודמת "גדעון", סיכמו האוצר וצה"ל את מודל הקבע החדש עם שתי תחנות יציאה (בגיל 28 ו-35). אלה שיצלחו את שני המועדים ולא ישתחררו בהם עם מענק של כמה מאות אלפי שקלים, יזכו להגיע ליעד הנכסף – פרישה בגיל 43-42, עם פנסיית גישור חודשית של כ-14-10 אלף שקל מתקציב המדינה, עד הגיעם לגיל 67.
למרות סיכום זה, הוא טרם עוגן סופית בתקנות, ורק מעטים פרשו מהמערכת לפי מודל זה. המסה הקריטית של פורשים במודל זה צפויה להגיע בשנת 2025, כך שהגירעון שהעיב מראש על התקציב הבא (קיצוצי הענק הצפויים בגלל מגפת הקורונה והשאיפה של הרמטכ"ל אביב כוכבי לנצל את מה שנותר לו מכהונתו להטביע חותם על הצבא עם תוכניתו), יכולים לייצר הזדמנות נדירה לחולל מהפך בפנסיות הצבאיות וגם בשכר המשרתים.
סוף לפנסיית הגישור?
ההצעה שעשויה לעלות על השולחן עשויה לחולל מהפך: ביטול פנסיית הגישור למרבית משרתי הקבע, ואם יפרשו באמצע שנות ה-40 או ה-50 לחייהם, יקבלו מענק של כמה מאות אלפי שקלים.
אחד השיקולים מאחורי הצעה זו נובע ממודל הקבע הנוכחי, שמעניק פנסיה מלאה על חשבון המדינה מגיל 42 עד גיל 67, ועשוי לעודד את בני ה-40 פלוס שיפרשו להישאר בבית או להיות מאחורי השיא התעסוקתי שלהם בקריירה, למרות היותם צעירים יחסית, ובכך לא להועיל למשק ולכלכלה.
הקצינים הלוחמים מהווים אחוז נמוך ממשרתי הקבע, ולכן לא מדובר בהכבדה תקציבית ארוכת טווח. השאלה שתישאר פתוחה לדיון היא מה לעשות עם אוכלוסיית ה"אמצע": אלפי קצינים ונגדים תומכי לחימה שמשרתים בתפקידי שלישות, חימוש וכדומה ביחידות השדה, או כאלה ששירתו בתפקידים קרביים ועברו לשרת ביחידה עורפית. בלי תומכי הלחימה, נזכיר, אף גדוד לא יתפקד, בחירום ובשגרה. ועדיין, עם אנשי הקבע הלוחמים ותומכי הלחימה, בקושי מגיעים בצבא למחצית מאנשי הקבע, כך שביטול פנסיות הגישור עדיין תהיה דרמטית לדיאטה שיספוג תקציב הביטחון.
רק כ-15% באמת משרתים קבוע במרכז
הטבה דרמטית זו עשויה לסייע בפתרון משבר כוח האדם החריף שממנו סובל צה"ל בעיקר בקרב כוחות היבשה, בגלל מ"פים רבים שמעדיפים לצאת לאזרחות בהיעדר תנאי שירות נאותים וגמול הולם לשירותם הסיזיפי, סיכון חייהם ותרומתם הרבה למדינה.
לוקסוס הפנסיות יישמר אפוא רק לקציני הקבע הלוחמים. מנגד, אנשי הקבע העורפיים יפרשו בגיל מתקדם יותר עם המענק וללא הפנסיה, ועם ניסיון בתחום עיסוקם המקצועי בצה"ל. מכרזים רבים בשירות הציבורי מותאמים לפורשי צה"ל במתכונת זו.
ה"חיסכון" ממהלך זה יורגש בהיקף של מיליארדים אך יחל רק בעוד מספר שנים, ולפי ההצעה כבר כעת יהיה ניתן להסיט תקציבים מתקציב הביטחון לשינוי נוסף, מפתה וחשוב לא פחות.
מתכנת מ-8200 ירוויח כפול ממ"פ בגבעתי
שינוי נוסף מדבר על העלאה ניכרת בשכר למשרתים הצעירים, ב"קבע ראשוני" בעיקר, בגילאים 28-22, במקצועות הטכנולוגיים. זהו תחום שבו צה"ל סובל מבריחת מוחות לגופי ביטחון אחרים שמתגמלים בשיטות שכר נבונות ואטרקטיביות יותר, או לחברות היי-טק אזרחיות, שבהן השכר מאמיר בקלות ל-30-20 אלף שקל בחודש.
לפי ההיגיון שמאחורי יוזמה זו, למרבית המתכנתים ואנשי המחשבים בגילאים אלה חשוב הגמול בעשור השלישי של חייהם, ופחות מטרידה אותם סוגיית גיל הפרישה והפנסיה. בלאו הכי הם לא צפויים להישאר בצה"ל מעבר לגיל 30, ורבים מהעוסקים בתחום הנחשק מחליפים מקום עבודה אחת לכמה שנים.
לפי המודל שנבחן, אותם מתכנתים צעירים יקבלו שכר גבוה בהרבה מהקיים, בחלק גדול מהמקרים פי שניים ומעלה. ההתנגדות צפויה להגיע מהתפיסה שהצבא אמור להיות שוויוני: מה יגיד המ"פ שסופג פצמ"רים, מקבל עד 10,000 שקל בחודש, כשמקבילו במודיעין יקבל 20 אלף שקל בחודש?
החופש להשקיע אחרת את המיליארדים הכלואים
במימוש המהלך יוסרו הכבלים מידי הרמטכ"לים וראשי אגף התכנון הבאים, ולפתע ישתחררו מתאי המאסר הנצחיים מיליארדי שקלים שאותם יוכלו להשקיע בדברים אחרים, ככל העולה על רוחם: ברכש נגמ"שים ממוגנים מסוג נמ"ר, בהקמת מתקני אימונים רלבנטיים לכוחות היבשה, וגם בשיפור השכר למשרתי הקבע. שכן קופת הגמלאות היא בלתי ניתנת לנגיעה, כזכות קניין, ברגע שאיש הקבע פורש מהצבא.
היסטורית, במערכת הביטחון התנגדו לשינוי בפרה הקדושה מכולן שנקראת פנסיה למשרתי הקבע. תומכי המהלך גורסים כי איש קבע שחצה את תחנת גיל 35 ורק ממתין להגיע לגיל 42 כדי לפרוש, לא יתומרץ כדי להצטיין ועלול לשרת בבינוניות כי בלאו הכי תובטח לו הפרישה המוקדמת.
לפי נתוני משרד האוצר, מעבר לגמלת הפנסיה החודשית לפורשים, עלות חופשות השחרור שלהם מסתכמת מדי שנה בכ-200-150 מיליון שקל (תקופה של שלושה עד 12 חודשים של תקופת שחרור לטובת הסתגלות לאזרחות, בהתאם לצבירה של איש הקבע בשירותו) ומענקי פרישה בעלות כוללת של כ-350 מיליון שקל בשנה.
מה שמותר למורה או לפקיד אסור לאיש הקבע
"כדור בין העיניים", תמצת לפני חמש שנים שר הביטחון משה יעלון, את ההתנגדות לנגיעה בפנסיות. ההצעה צפויה להיתקל גם הפעם בהתנגדות צה"ל ומערכת הביטחון, שהעומד כיום בראשה, בניגוד לשלושת קודמיו, הוא בשר מבשרו של צה"ל ונהנה בעצמו מפנסיה תקציבית גבוהה. ספק אם רב-אלוף (מיל') בני גנץ יפתיע ויגלה עמדות מקוריות וגמישות מול המהלך המהפכני.
יחד עם זאת, הוא זוכר היטב, כרמטכ"ל, את הימים הקשים של תחילת 2014: קרבות התקציב הבוטים מול משרד האוצר ייבשו תקציבית את צה"ל – תרגילים גדולים ביבשה הופסקו, טיסות אימונים דוללו וצה"ל נכנס למלחמה ארוכה בקיץ שהגיע לאחר מכן, כשהוא צולע ובכשירות חלקית.
גם מחלוקות על רכיבים "קטנים" יותר בעולם הפורשים, כמו הגדלות הרמטכ"ל לפורשי צה"ל (הטבה כספית נדיבה שמקפחת מקבילים בסקטור הציבורי ונדונה בימים אלה בבג"ץ) מרחיקה בין הצדדים. פריבילגיה זו זכתה לאחרונה לביקורת מצד מבקר המדינה.
ועדיין, הצבא עוד לא קיבל הזדמנות לעכל את מודל הקבע הטרי: 5,000 אנשי קבע פוטרו בשנים האחרונות, ולפי הנתונים בצה"ל רק אחד מעשרה שמתחיל את שירות הקבע שלו מסיים אותו בגיל הפרישה.
לאלה ניתן להוסיף הגבלות נוספות: צמצום הקצינים הבכירים, אל"מים ומעלה, למכסה קשיחה; תקרות שכר שיוצרות מצבים אבסורדים, כמו בחירה בקצין פחות טוב שעלות שכרו נמוכה. לאלה ניתן להוסיף התחייבות צה"לית לסכם את שיעור הפנסיה הממוצע ל-12 אלף שקל בחודש החל מעוד ארבע שנים, לפני תיאומי מס.
גם איסור ההתאגדות בצה"ל מקפח את משרתי הקבע לעומת יתר הסקטור הציבורי. בנוסף, לאף מורה, שופט, שוטר או פקיד לא מורים מדי שנתיים לעזוב את מקום העבודה בגבעתיים או בבאר שבע ולהתחיל תפקיד חדש, גם אם הוא פחות מוצא חן בעיניו, ברמת הגולן או בבסיס ליד נהריה.
בצה"ל ינסו לשכנע את הציבור וגם את האוצר: גם בבסיסים עורפיים יש אנשי קבע שעובדים עד הלילה או מוקפצים בסופי שבוע בגלל ביקורת רמטכ"ל או מצב חירום בטחוני.
בצה"ל יזכירו שהפנסיה אולי פחות מעניינת מתכנת בן 23 מ-8200, אבל לקצין החימוש בן ה-30 שהקים משפחה, התחייב למשכנתא וזקוק לביטחון תעסוקתי, היא קריטית. עזיבתם בגלל זעזוע שכזה תוביל לאיוש אנשי קבע בינוניים במקומם. כפועל יוצא יוזן מערך המילואים בקצינים בינוניים ובכך יוחלש הצבא כולו.
כבר כיום מחריף משבר המוטיבציה בגלל שחיקת השכר היחסית במגזר הציבורי: אחוז השינוי בשכר בצבא הסתכם בין 2007 ל-2017 ב-29% לעומת 41% במוסדות אקדמיים, 43% במועצות דתיות, 49% בשב"ס ועוד. השכר הממוצע בצה"ל ב-2017 לאנשי קבע צעירים הסתכם ב-9,100 שקל ברוטו ו-20 אלף שקל מגיל 28 ומעלה – בתחתית מקבלי השכר בסקטור הציבורי.
ההזדמנות שלא תחזור
בצבא הוכיחו בשנה האחרונה, כאשר התניעו את גלגלי התר"ש החדשה "תנופה", שיש ביכולתם להסיט תקציבים פנימיים כדי לממש מטרות שחשובות לרמטכ"ל.
כך, למשל, נמצאו 600 מיליוני שקלים להתחמשות יחידות החוד הסדירות באלפי כלי נשק ואמצעי לחימה חדישים וקטלניים. לצד אלה, ייתכן מאוד שהצבא כן יגלה גמישות באשר להגדלת גיל הפרישה, שוב, לסביבות 47 וייתכן שאף יותר. בכך ייחסך לא מעט תקציב כי פחות פנסיות ישולמו.
כך או אחרת, הנסיבות החדשות שנוצרו, האילוצים התקציביים והשאפתנות של הרמטכ"ל לצד שר הביטחון החדש גנץ ומנכ"לו אלוף (מיל') אמיר אשל, יכולים ליצור הזדמנות חד פעמית שספק אם תשוב.
יוחנן לוקר וחלק מחברי הוועדה שבראשה עמד סרבו להגיב לכתבה זו. סימן מעודד לפחות הגיע מצה"ל וממשרד האוצר, שהגיבו יחדיו לכתבה זו: "לא נתייחס לפרטי המשא ומתן, אלא בחדרים המתאימים לכך".
לפנייה לכתב/ת 
