לחזור לדבר אחרי שבץ: מהי אפאזיה - ואיך אפשר להחלים ממנה?
היכולת שלנו לדבר היא אחת המהותיות בחיינו, וכשהיא נפגעת, אנחנו מרגישים חסרי אונים וחסרי יכולת לתקשר עם העולם. אפאזיה היא פגיעה ביכולת הזו, המתרחשת בדרך כלל לאחר פגיעת ראש או אירוע מוחי. כך מתבצע האבחון והאם מדובר במצב הפיך? האזינו לפודקאסט
אתי שי הייתה רגע לפני טיסה לבולגריה כשנפלה במדרגות עם מזוודותיה. הנפילה לא מנעה ממנה לטוס - על אף כאבים והרגשה כללית רעה - אך עם חזרתה ארצה המצב החל להידרדר. כשהגיעה הביתה עם בעלה השכיבה אותו במיטה ופתחה את הדלת למטפלת, שדקות מעטות לאחר מכן מצאה את אתי שרועה בסלון.
"אני לא זוכרת מה עשו בבית, אבל אני זוכרת את הרעש של האמבולנס", משחזרת אתי. לא עבר זמן רב מהגעתה לבית החולים עד שאמרו לה שלקתה בשבץ מוחי. במהלך האשפוז הועברה אתי למחלקה לטיפול נמרץ, ומשם לקחו אותה לצילומים כדי לקבוע האם היא צריכה ניתוח או לא. אבל זו הייתה רק ההתחלה: שבץ מוחי זה דבר אחד, אבל מדוע היא לא מצליחה לדבר? "כל יום באו רופאים, ואני לא דיברתי בכלל, אבל הבנתי", מספרת אתי באיטיות, "הבת שלי הביאה לי לוח ואייפד, ודרכם אמרתי לה שאני שומעת את הרופאים והם לא מתייחסים אליי. אני שומעת אותם!".
עם חלוף הזמן בבית החולים התבררו שני דברים: מצד אחד אתי לא צריכה ניתוח, ומצד שני יכולת הדיבור שלה לא חוזרת. "יום אחד הנכד שלי בא לבקר אותי, ואז נכנס הרופא ואמר לבתי 'היא לא תוכל לדבר לעולם'. הנכד שלי החזיק אותי ואמר לי 'סבתא, את גיבורה ואת תחזרי לדבר'". אתי אמנם יצאה מבית-החולים בסופו של דבר, אבל חלפו חודשים עד שקיבלה את האבחון השלם למצבה: אפאזיה.
"אפאזיה זו בעצם פגיעה בשפה, בדיבור ובתקשורת, והיא מתרחשת בעקבות איזושהי פגיעת ראש או אירוע מוחי. הפגיעה היא בארבעת ערוצי השפה - קושי בדיבור, הבנה שמיעתית, קריאה וכתיבה", מגדירה מור זעירא, קלינאית תקשורת במרכז אדלר לאפאזיה במכללה האקדמית הדסה, ומבהירה מה הכוונה בקושי בהבנה שמיעתית: "השמיעה תקינה, אבל המוח לא מפענח את המילה כמו שצריך".
לא כל אדם שמתמודד עם אפאזיה מתמודד בדיוק עם אותן בעיות. במקרה של אתי, לדוגמה, הקושי המרכזי היה בדיבור, בעוד ההבנה השמיעתית שלה לא נפגעה כלל. הקושי תלוי כמובן באזור במוח שנפגע.
"ישנו אזור במוח שנקרא ברוקה, על-שם רופא בשם הזה", מסביר ד"ר יובל בלוך, "לברוקה היה מטופל שריתק אותו: הדבר היחיד שהמטופל היה אומר זה 'טַן'. כשהמטופל מת ברוקה ניתח אותו, ואז הוא גילה שהמטופל נפגע בחלק השמאלי של האונה הפרונטלית - שנמצאת באזור של המצח. איפשהו שם, בצד של האונה הפרונטלית, הוא גילה אזור שאצל המטופל היה פשוט פגוע. ככה הוא הסיק שזה אזור מאוד חשוב לדיבור והיום קוראים לאזור הזה ברוקה על שמו".
השפה קשורה בצורה כה הדוקה לחיינו ומרגישה כפעולה יום-יומית ואגבית, אבל למעשה מדובר במנגנון מסובך שעובר תהליכים מורכבים במוח כדי לצאת לפועל. ניקח לדוגמא את המילה "כדור": בתור התחלה המילה נשמעת באוזן ומשם עוברת לאזור השמיעתי, שנמצא לא רחוק מהאוזן עצמה. משם "הכדור" עובר לאזור במוח בו נמצא כל מאגר המילים שלנו, שם מתבצע השִיוּם - הקישור בין המושג המופשט למילה שמייצגת אותו.
אבל זה לא נגמר פה - אחרי שהצלחת לשייך את המושג "כדור" למילה "כדור", נדרשים אזורים אחרים במוח כדי להפיק את הצלילים הרלוונטים ולהוציא מהפה את המילה הזו. שם נכנס לתמונה האזור במוח המכונה "ברוקה", שאחראי גם על הרכבת המשפט והתחביר. לאחר מכן המוח מעביר את ההוראות למיתרי הקול ושרירי הפה והלשון שמוציאים את המילה לאוויר העולם.
כך מתבצע האבחון
כאמור, אפאזיה יכולה להתבטא במגוון דרכים. אזור הברוקה במוח יכול להיות תקין לחלוטין, אבל אזור אחר עלול להיפגע וכך האפאזיה תתבטא בדרך אחרת. כשמטופל מגיע לקלינאית תקשורת, הדבר הראשון שהיא תרצה לעשות הוא להבין איפה הקושי ומה סוג האפאזיה. לשם כך יש מספר שיטות אבחון. "לדוגמה, מבחן שִיוּם שאני עושה נקרא מבחן שמש", מסבירה מור, "זה מבחן שיום של מאה שמות עצם - אני מראה לנבדק תמונות והוא צריך לשיים את המילים. יש שם מילים יותר שכיחות, לעומת מילים נדירות, מילים ארוכות, מילים קצרות, והמידע הזה עוזר לי בסוף להבין איפה הלקות. אם למשל יש קושי עם מילים ארוכות, אדע שהבעיה היא בשלב האחרון, כשממש אורזים את המילה לפני יציאתה לעולם".
בהתאם לבדיקות מתאימה קלינאית התקשורת את הטיפול. החזרת היכולות השפתיות לוקחת חודשים רבים, ולפעמים המטופל לא מתקרב ליכולות השפתיות שהיו לו לפני הפגיעה. אתי מספרת כי הטיפול שלה נמשך שנים, וכלל תרגילים רבים. "למשל, היו מציגים לי ציורים ואני מספרת. היה קשה בהתחלה לספר את הציור: ילדים יושבים בחוף ומשחקים. זה היה קשה לי, אבל באתי אחרי זה הביתה, חשבתי, ולמחרת עוד פעם - פעמיים או שלוש בשבוע - הציגו לי עוד ציורים ועוד ציורים, וזה עזר לי".
כיום אתי מדברת בחופשיות, ולראייה הראיון שהעניקה לפודקאסט "עושים רפואה". אבל האם אתי היא אכן דוגמה טובה, או שמא היא יוצאת מן הכלל ומרבית המטופלים לא מתקרבים ליכולות השפתיות שהיו להם לפני השבץ?
"מדובר בספקטרום", מבהיר ד"ר בלוך, "יש מגוון רחב מאוד של מצבים, החל ממטופלים שלא מצליחים לדבר בכלל, ועד כאלה שכשאתה שומע אותם ברחוב זה לא נשמע לך שיש להם בעיה אבל הם נתקעים לפעמים או שהם לא מצליחים לבטא את כל מה שהם רוצים".
"אז איך עומדים מול אדם עם אפאזיה ומדברים איתו?", שואל ד"ר בלוך את מור לסיכום. "מה שחשוב זה לדבר פנים מול פנים, לדבר לאט - אבל לא לאט מדי", מסבירה מור, "אנסה כמה שיותר לדבר במשפטים פשוטים, ולא לקפוץ מנושא לנושא. עוד דברים שמאוד יכולים לעזור להבנה זה לדבר בסביבה שקטה, ולנסות להביע את אותו רעיון בדרכים שונות." אבל דבר אחד חשוב יותר מהכל, לדברי מור: "הכי הכי חשוב זה סבלנות. לתת להם זמן להבין ולבטא. לא מדובר באנשים שנפגעה להם האינטיליגנציה, בכלל לא. הם רק צריכים סבלנות".
הכותב הוא עורך ומפיק ב"עושים רפואה"
לפנייה לכתב/ת 
