15 מיליארד ש' לחברה הערבית? עבדו עליכם
תוכנית החומש המהוללת לרשויות המקומיות הערביות והדרוזיות היא בפועל חצי בלוף. יד ימין נותנת ויד שמאל לוקחת בחזרה בערך חצי מהתקציב
בכל פעם שמושמעת ביקורת על היחס של ממשלת ישראל ובנימין נתניהו לחברה הערבית ממהרים בימין לנופף ב"החלטה 922" – תוכנית חומש שאמורה לסייע למגזרי המיעוטים בסכום אדיר של 15 מיליארד שקל הנפרסים על פני חמש שנים בין 2016 ל-2020, ולכאורה מהווים הוכחה לכך שדווקא ראש הממשלה הנוכחי, למרות הכול, הוא הראשון שדואג לפיתוח הכלכלי של היישובים הערביים, הדרוזיים והצ'רקסיים. ובכן, המציאות כרגיל מורכבת הרבה יותר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ההחלטה, שהתקבלה ב-30 בדצמבר 2015, כוללת בין היתר תיקון של מנגנוני ההקצאה הממשלתיים בהתאם לצרכים המקצועיים של המגזר. מטרתה העיקרית היא לסגור את הפערים מהיישובים היהודיים במגוון תחומים כגון חינוך, תשתיות, תרבות וספורט, תעסוקה, השכלה, דיור, בריאות, תעשייה ועוד.
אבל חרף ההתעקשות של הממשלה שלפיה מדובר ב-15 מיליארד שקל, הרי שוועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות טוען שבפועל, היקף התוכנית עומד על 9-8 מיליארד שקל.
איך זה קורה? מתברר שעל אף "הרצון הטוב" של הממשלה, רוב התקציב חוזר לקופת האוצר, בין היתר בגלל החסמים והפרמטרים שנקבעו לצורך שחרורו. הרשויות, מסיבות שיפורטו להלן ושקשה לומר שלא היו צפויות, לא מצליחות לעמוד בפרמטרים שהוכתבו להן על ידי משרדי הממשלה השונים.
בעוד היועץ הכלכלי של ועד ראשי הרשויות הערביות סבור כי "922" היא החלטה תקדימית גם בהיקפה וגם באופן שבה היא הציגה את הפתרונות, הרי שנוכח האמור להלן, אני סבור שהתוכנית לא הצליחה עד כה, וספק אם תצליח בעתיד, לסגור את הפערים בין היישובים היהודיים לערביים - בין היתר משום שהיא לא הותאמה כראוי לצורכי הרשויות, ויש בה חסמים מהותיים המסכלים את היישום.
למשל תוכנית "מחיר למשתכן" שמהווה חלק מ-922. מלכתחילה היא נותנת עדיפות לזוגות נשואים בני 35 ומעלה עם ילדים, אלא שפרמטר זה לא מתאים לאוכלוסייה הערבית, שצעיריה נישאים מוקדם יותר מבני גילם היהודים. מחפשי הדיור הערבים הסובלים ממצוקת הדיור הם לרוב צעירים שמקימים משפחה כבר בתחילת שנות ה-20 שלהם.
מעבר לכך, הרי שלצורך הקמת מגדלי קומות יש צורך בקרקעות מדינה, וכאלה לא ניתן למצוא במתחמי התכנון של היישובים הערביים, וגם במקרה זה התקציב נותר בידי האוצר.
טורים נוספים של עו"ד שקיב עלי:
- יורשע נתניהו או יזוכה, לערבים לא אכפת
- לא תקנו יותר את הדרוזים בליטופים וכבוד
- אין ערבים בין הדגלים השחורים
- גנץ עשה לערבים בישראל "השתמש וזרוק"
- עדיף גיהינום ישראלי על פני גן עדן ערבי?
- המסמר האחרון בארון הקבורה של החברה הערבית
- הקשר בין שלטון החמולות להתגברות הפשיעה
- יש פתרון לפשיעה בחברה הערבית: שב"כ
כישלון גדול אחר של התוכנית הוא בפרק אחר הנוגע לדיור, שבמסגרתו הוקצבו 252 מיליון שקל ל-15 יישובים שסומנו כאסטרטגיים. מתוכם רק עשרה הצליחו לעבור לשלב ב' המזכה אותם בתקציב ובלבד שיצליחו להכשיר תוכנית בנייה עבור 500 יחידות דיור לפחות. אלא שאישור תוכנית שכזו נמשך שנים על גבי שנים, וגם כאן בסופו של דבר חוזר התקציב לקופת האוצר.
תקציב אחר בתוכנית, בסך 750 מיליון שקל, שיועד לצורכי הקמת מבני ציבור וחולק ל-75 רשויות, היה לעג לרש: ראשית משום שמדובר בסכום נמוך למדי פר יישוב, אבל בעיקר משום ש-40% ממנו מיועד לשכונות חדשות שכלל עוד לא קמו. הקמתן מחייבת ממילא הכשרת תוכניות בנייה, דבר שגם כאן אמור להימשך שנים רבות.
עיקר הבעיה בניצול התקציב של תוכנית 922 נעוץ ב"שיטת המאצ'ינג", שלפיה משתתפת הרשות המקומית במימון הפרויקטים כדי לעודד אותה לפעול לגבות מתושבים תשלומי חובה כמו ארנונה למגורים, ארנונה לתעשייה, קנסות חניה, היטלי סלילה, אגרות שילוט ודמי חניה. אבל שיטה זה עושה עוול לרשויות.
כך למשל נדרשות הרשויות להשתתף ב-50% מהסכום המתוקצב על ידי משרד האנרגיה, ב-20% מתקציבי החינוך, ב-50% מתקציבים המיועדים לתוכניות חינוך לא פורמליות, ב-15% מתקציב ביטחון הפנים, ב-32% מתקציב עבור שירותים משטרתיים, ב-25% מתקציבי הרווחה וכו' וכו'.
יו"ר המועצה המקומית ערערה, מודר יונס, יו"ר המועצה המקומית בית ג'אן, ראדי נג'ם, וגזבר המועצה המקומית מג'אר תופיק סתאוי סיפרו לי שהרשויות לא מצליחות לגייס את החלק הנדרש מהתקציבים עבור פרויקטים אלה, ומשום כך הם מוותרים עליהם מראש.
אבל גם באותם מקרים שבהם הפרויקטים כן יוצאים לביצוע, הרי שלרוב הם נתקעים באמצע הדרך. במצב זה עומדות הרשויות לעתים בפני תביעות משפטיות מצד הקבלנים הדורשים, ובצדק, את התמורה שלה התחייבו הרשויות. סכנת התביעות העתידיות מרתיעות את הרשויות מליזום פרויקטים חדשים.
הלאה, מה לגבי שיפור התשתיות? כאשר מדובר בפיתוח או סלילת כבישים, הרי שתנאי מקדמי לשחרור התקציב שמבטיחה תוכנית 922 הוא הפקעה בפועל של כל רצועת הדרך. כיוון שהתושבים מתנגדים בצדק להפקעות - עקב מצוקת הדיור החריפה וחוסר היכולת לרכוש דירה ביישובים יהודיים, וכיוון שממילא ההפקעה אינה כרוכה בתשלום פיצויים (פחות מ-40% מהשטח) - הרי שהרשויות לא מצליחות לקדם את הפיתוח.
התוצאה: הרשויות לא מצליחות לסלול דרכים על קרקע פרטית, והתקציב המיועד נשאר באוצר.
משרד הפנים פועל לשיפוי הרשויות באמצעות מענקי האיזון, אך הנוסחה של מענקים אלה לא הולמת את הרשויות הערביות. הוא מורכב מתקציב קבוע ומתקציב מותנה העומד על 15% ממנו, והרשות תהיה זכאית לו רק אם היא מצליחה לעמוד ביעד של גביית הארנה בשיעור של 85% לפחות. תנאי זה גורם לרשויות לאבד מיליוני שקלים מדי שנה והתושבים שעמדו בתשלומי ארנונה מוענשים בגלל שאחרים לא משלמים - בין אם מסיבות כלכליות ובין אם מכל טעם אחר.
בכל מקרה, מענקי האיזון מחושבים על פי נוסחת גדיש הגורמת עיוות ליישובי המיעוטים. המענק נקבע לפי ההפרש בין ההכנסות להוצאות של הרשות שנה קודם לכן. ככל שההפרש גדול יותר - המענק גדל בהתאם. אלא שמשרד הפנים לוקח בחשבון את ההכנסות בפועל ולא את ההכנסה הרעיונית שאמורה להיות גדולה יותר. היועץ הכלכלי של ועד הרשויות המקומיות הערביות, עלא ג'נטוס, טוען שבשיטה זו חותך משרד הפנים כ-400 מיליון שקל מדי שנה ממענקי האיזון של תקציבי הרשויות המקומיות הערביות.
הנה כי כן, הפרמטרים שנקבעו על ידי משרדי הממשלה לצורך שחרור התקציבים לרשויות הערביות יצרו חסמים משמעותיים עד כדי כך שמתקבל הרושם שנוסחו בכוונת מכוון על מנת להותיר חלק נכבד מהתקציבים בידי האוצר. מצב זה מחייב שינוי בסיסי בנוסחת מענקי האיזון ובהגמשת הפרמטרים החוסמים את שחרור התקציבים.
ככל שאכן יש לממשלה רצון להדביק את הפערים בין מגזר המיעוטים למגזר היהודי, חובה עליה לאפשר לרשויות לקבוע את צורכיהן בתחומים ובנושאים שאותם הן יכולות לבצע. כמובן שהדבר יצריך ויתור על תחומים אחרים שבהם ממילא אין לרשויות יכולת ביצוע. במקרים כאלה יהיה צורך לנייד את תקציב התוכנית ממשרד ממשלתי אחד למשנהו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
