יש אחראית לעלייה בקורונה אצל מבקשי מקלט
המדינה יודעת שאי אפשר לגרש אותם, אבל מחשש ממצביעי הימין היא מונעת מהם מעמד או גישה לשירותים רפואיים, ומשאירה אותם בעוני מחפיר
ארכיון(צילום: רויטרס)
זו הייתה שאלה של זמן. למעשה, מפליא שעברו שלושה חודשי קורונה בישראל ורק כעת אנחנו רואים כותרות שזועקות "מהגרים", "דרום תל אביב" ו"מגפה" בפונט אדום מלחיץ. כשחושבים על כך שאוכלוסיות מוחלשות ומודרות חברתית נדבקות (ומתות) בשיעורים גבוהים בכל העולם, זה אכן מפתיע שקהילות מבקשי המקלט בתל אביב ובערים אחרות הצליחו להימנע מכך עד כה. יכולים להסביר זאת המאמצים הכבירים שהושקעו על ידי חברי הקהילה לנקוט אמצעי זהירות ולסייע למי שאין לו נגישות למידע ושירותים. אבל החזרה לבתי הספר, ממש כמו ברחביה אגב, שינתה את התמונה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אפשר לעשות קיצור דרך קוגניטיבי, לקרוא את הכותרות ולהסיק שיש בעיה במהגרים. רבים ודאי יעשו זאת ויהיו מי שיגזרו מכך קופון. אבל אפשר גם לנסות ולחשוב על מה שנמצא באמצע השרשרת הסיבתית, בלי קיצורי דרך.
מדוע ישנה עלייה בשיעורי התחלואה בקרב קהילת מבקשי המקלט? ראשית, רק בשבועות האחרונים נכנסו לפעילות סדירה מתחמי בדיקה ייעודיים בדרום תל אביב, והעלייה במספר הבדיקות העלתה איתה מטבע הדברים גם את מספר התוצאות החיוביות.
שנית, להדרה ארוכת שנים משירותי הבריאות הממלכתיים יש משמעות. למבקשי המקלט אין זכאות לביטוח בריאות ממלכתי, חלק ניכר לא מחזיק בכרטיס קופת חולים, לא מורגל בפנייה לרופא ולא נהנה מהאפשרות להתייעץ איתו בטלפון או אונליין. כמו כן, שנים של הדרה חברתית משמעותן גם קושי בהתמצאות במרחב הציבורי והבירוקרטי דובר העברית.
על אלו יש להוסיף את העובדה שקהילת מבקשי המקלט שורדת בעוני מחפיר ובצפיפות איומה. גם מי שישתדל מאוד יתקשה לבודד את עצמו או להימנע מהדבקה. העוני הזה היה יכול להימנע והוא תוצר ישיר של מדיניות הממשלה שמונעת מהם שירותי בריאות ראויים, שירותי רווחה וגישה לתעסוקה מוסדרת. חוק הפקדון שגזל למבקשי המקלט 20% מהמשכורת (ובחלקו בוטל על ידי בג"ץ בחודש שעבר), החריף את המצוקה הסוציואקונומית בקהילה הזו.
חשש מהתפרצות קורונה בקרב עובדים זרים (צילום: אבי חי, ירון ברנר)
עדי דרורי אברהם ושני בר-טוביה
בעשרות פרוטוקולים מדיוני הכנסת ומשרדי הממשלה, כמו גם בעשרות תגובות כתובות של המדינה לבתי המשפט, עמדתה המוצהרת שחוזרת שוב ושוב היא: הסודנים והאריתראים אינם בני החזרה למדינותיהם. בניגוד למשאלות הלב של תומכי גירוש שטרם אמרו נואש, מדיניות זו עומדת בעינה, בישראל כמו במדינות אחרות, גם אחרי ההסכם בין אריתריאה לאתיופיה, שכן הסכם זה לא שינה את המצב באריתריאה כהוא זה.
כך נוצר בישראל מצב שאין לו אח ורע באף מדינה מערבית בעולם. מזה 15 שנים המדינה לא מגרשת את מבקשי המקלט כדי לא להפר את החוק הבינלאומי, אבל במקביל לא בודקת כראוי את בקשות המקלט שלהם ולא רוצה לקלוט אותם כראוי, כי זה נתפס כמהלך לא פופולרי בקרב מצביעי הימין.
זה הרגע להתנער מפופוליזם ולהפיק לקחים. האינטרס הציבורי האמיתי הוא להביט למציאות בעיניים ולהבין: כמו שהממשלה יודעת היטב, אי אפשר ולא צריך לגרש את מבקשי המקלט. לפיכך החוסן הסוציאלי, הכלכלי והבריאותי שלהם הוא לטובת כולנו.
- ד"ר שני בר-טוביה היא רכזת אקדמית במכון ון ליר בירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית וחברה בוועד המנהל של עמותת א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל; עדי דרורי אברהם היא מנהלת המחלקה הציבורית בא.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר שני בר-טוביה ועדי דרורי אברהם
מומלצים
