מה קורה בים התיכון בזמן קורונה?
ימי הקורונה הביאו עימם ירידה חדה בפעילות האדם וסיפקו לחוקרים הזדמנות ייחודית לבדוק איך נוכחותנו משפיעה על בעלי החיים בטבע. יצאנו לים התיכון לבדוק אם המערכת הימית הושפעה מהירידה בהיקף פעילות האדם ואם כן כיצד, ולשם כך בדקנו מה מצבם של דגים מיוחדים במינם - הדקרים
נדמה שהעולם עצר מלכת כשבני האדם נסגרו בבתיהם עקב מגפת הקורונה, אבל עדויות אקראיות רבות מרחבי העולם רמזו שהטבע המשיך דווקא בשלו, וביתר שאת. לכן הירידה החדה בפעילות האדם הייתה הזדמנות מצוינת לבדוק כיצד הטבע מסתדר בלעדינו. בזמן שכולם היו בבית והכבישים היו ריקים ובחוץ לא הייתה נפש חיה ירדנו למים כדי לראות מה קורה אצלנו בים. נרגשים מההזדמנות לצאת החוצה, לנשום קצת אוויר ולצלול פנימה יצאנו לבדוק אם דגים מתת-משפחת הדקרים (לוקוסים, כאן נתייחס אליהם כדקרים) הושפעו בסביבה הסלעית בים התיכון, ואם כן כיצד.
במימי ישראל חיים בעלי חיים וצמחים ימיים רבים ושונים ויחד הם מרכיבים את המערכת האקולוגית, שהיא רשת סבוכה של יחסי גומלין בין המינים השונים. ישנם מינים שמצב אוכלוסייתם קשור בקשר הדוק לתפקודה של המערכת האקולוגית, ומין אחד כזה הוא הדקרים.
הדקרים נחשבים טורפי-על במערכות האקולוגיות הים תיכוניות, ובטריפת מינים צמחוניים ומינים שניזונים מחסרי חוליות (סרטנים, רכיכות, ועוד) הם משפיעים על מבנה חברת החי והצומח וגם אחראים ל"ניקוי" המערכת מבעלי חיים חלשים או חולים. אם נוסיף לזה את הקלות שבה ניתן לתעד אותם בסקרים ויזואליים, נבין על נקלה מה הופך את הדקרים ל"מינים אינדיקטוריים", כלומר סמנים המעידים על תפקודה של המערכת האקולוגית בכללותה.
הדקרים הם דגי מאכל נחשקים ולכן ערכם המסחרי גבוה והם מיני מטרה חשובים לדיג. אלא שהדקרים רגישים לדיג והוא עלול לפגוע קשות ביכולתם להתרבות ולהעמיד צאצאים. בזמן סגר הקורונה, פעילות הדיג בחופי הים התיכון הישראלי הצטמצמה. הדיג המסחרי המשיך בהיקף פעילות נמוך מהיקפו בשגרה, ודיג ספורטיבי כמעט נפסק. גם פעילויות ים אחרות – שיט, שחייה, צלילה וספורט ימי בכללותו - הצטמצמו מאוד.
כדי לבחון אם ירידה בפעילות האדם (בהיבט הדקרים פירושה בעיקר ירידה בהיקף הדיג) השפיעה על אוכלוסיות הדקרים, התכנסו פקחי היחידה הימית, אקולוגים מרשות הטבע והגנים וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב לביצוע סקרי בזק במאמץ מרוכז של ניטור בפרק זמן קצר. במשך ימים מספר בארבע שמורות ימיות ובשטחי ביקורת סמוכים להן צללו הסוקרים ותיעדו את הדקרים שראו. בשנים 2019-2015 באותם מקומות בוצעו סקרים באותה השיטה. כך ניתן להשוות את הנתונים לנתוני עבר, ששיקפו פעילות אדם במלוא היקפה.
התוצאות מעידות על עלייה כללית במספר הדקרים הממוצע מאביב 2019 לאביב 2020 בשלושה מקומות - גדור, שקמונה ודור-הבונים - מתוך ארבעה שנבחנו בתוך השמורות ומחוץ להן (למשל עלייה של פי 8 בקירוב בתוך שמורת גדור). בשמורת ראש הנקרה-אכזיב ומחוצה לה מספר הדקרים כמעט לא השתנה. שמורה זו, הוותיקה בארץ ושהאכיפה בה ממושכת וקפדנית, תומכת באוכלוסיית דקרים יציבה, ונתון זה מעיד על עמידה במשימתה.
מכיוון שכבר בסקרים משנים קודמות נראתה עלייה במספר הדקרים, ייתכן שהעלייה שנצפתה בימי הקורונה היא המשך של מגמה ארוכת טווח. במילים אחרות לא ניתן לקבוע אם הגידול במספר הדקרים בזמן הקורונה הוא תולדה של הירידה החדה בפעילות הדיג.
עם זאת נגלתה לעיני החוקרים תופעה מעניינת: נראה שההסגר השפיע על התנהגותם של הדקרים. הם חששו פחות והרשו לעצמם להתקרב לצוללים מעט יותר מבזמנים רגילים, שבהם הם חשדנים ונשארים מחוץ לטווח ראייה, אולם ייתכן שזו תולדה של כמה גורמים גם יחד - יתר פיקוח ואכיפה של תקנות הדיג בשנים האחרונות, עונות רבייה מוצלחות של הדקרים בשנים הקודמות וההסגר בימי הקורונה.
מאי לצרוס, אוניברסיטת תל אביב, וד"ר רותי יהל, אקולוגית ימית ברשות הטבע והגנים
Mai Lazarus, Tel Aviv University, and Dr. Ruth Yahel, Marine Ecologist, Israel Nature and Parks Authority
לפנייה לכתב/ת 
