פשרה בין כיבוש לסיפוח

הציבור הדתי צריך לשאול את עצמו מדוע בסוגיות כמו השבת הם נכונים להתפשר עבור שלמות החברה, ואילו בסוגיית ארץ ישראל זה הכל או כלום

מוטי שקלארפורסם: 15.06.20 , 12:03

הפצת תעמולה, ארגון הפגנות והקמת מאחזים לעצירת תוכנית המאה ()

לוח הזמנים למימוש תוכנית הריבונות מתקרב, אך עולה הרושם כי העניין הציבורי הוא מועט. יש בכך, בין היתר, גם שיקוף של הבעייתיות באופן בו חלקים מהחברה הישראלית רוצים לממש את כל מאווייהם כאן ועכשיו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הם מזלזלים במי שמנסה להכיל גישות שונות ולעיתים גם סותרות, ובכל מי שמנסה לקדם פשרה. שביל הזהב של הרמב"ם נראה בעיניהם כאוטופיה ששייכת לעולמות אחרים. במקום לראות את הפשרה כדיאלוג בין ערכים שונים וסותרים הם מעדיפים את מלחמת הכל בכל. קשה להם לקום בבוקר בלי לדעת לאיזה הפגנה סוערת הם מצטרפים.

סוגיית הריבונות משמעותית במיוחד לטווח הארוך. חשיבותה אינה רק בהיבט הפיזי של הגבולות ומתן מענה לצדק ההיסטורי בהיותנו שייכים למקום ואיננו כובשים. אלו דברים חשובים ומשמעותיים כשלעצמם.

לא פחות חשוב, ואולי אפילו יותר, הוא עצם הנכונות לפשרה - תכונה שכאמור החברה הישראלית צריכה כאוויר לנשימה. לצערנו התרגלנו לנהל את חיינו - אולי בשל שפת המדיה העוסקת בעיקר בעולם של שחור לבן - לדפוסי מלחמה של רעים וטובים, רודפי שלום ומחרחרי מלחמה. כובשים ואוהבי הארץ.

לצערנו גם מצדדי ההסכם מהחלק הימני של המפה אינם מתכוונים לאמץ את הפשרה כאידיאל. לדידם הפשרה היא טקטית. הנכונות לאמץ את הריבונות החלקית דומה לחייל שלא יצא הביתה שבתות רבות וחוטף את השבת הראשונה המוצעת לו מחשש שבשבתות הבאות ירותק ליחידה בגלל כוננות כזו או אחרת. הם מאמצים את החלק הטוב בעיניהם מתוך הבנה שהחלק השני לא יתממש.

מה שחסר בדיון הציבורי הוא האומץ לתפוס את השור בקרניו. לראות בהסכם טראמפ חלון הזדמנויות לפשרה בקרב החברה הישראלית הנותנת מענה לכל המאוויים של הצדדים השונים: מצד אחד, לממש את ערך ההתיישבות בארץ התנ"ך, ומצד שני סיום מסוים של הכיבוש שחשוב לרבים בחברה הישראלית. אמנם אין כאן מימוש של כל החלומות הוורודים של הצדדים לוויכוח, אבל יש כאן מימוש של ערך הפשרה הנובע ממפגש בין ערכים שונים וסותרים. הדליברציה במקרה זה כה חשובה, כך שגם אם תוכנית טראמפ הייתה יותר נדיבה ומאפשרת ריבונות רחבה יותר, נכון היה לעשות חישוב של עלות-תועלת מול הקרע בחברה הישראלית שתוכנית כזו יכלה ליצור.

הציבור הדתי-לאומי, שמוביל באומץ ובנחישות את ההתיישבות בארץ ישראל, צריך לשאול את עצמו מדוע בסוגיות אחרות כמו השבת, שעליה אמר אחד העם כי "יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמרה אותם", הם נכונים להתפשר ומתנגדים באופן גורף לכפייה דתית בשל ערך שלמות החברה, ואילו בסוגיית ארץ ישראל הם נוקטים בגישה של הכל או לא כלום. מה חבל שמנהיגי הרוח של ציבור זה - הכה חשוב לחברה הישראלית - ממלאים פיהם מים בסוגיה זו.